תשובות הרשב"א/חלק ו/רי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עוד שאלת נתבע אם יכול למנות אנטלר.

תשובה אם נקבה היא הנתבעת יכול למנות לפי שאין דרכן של בנות ישראל הצנועות להתבזות בב"ד ובלבד שאותו האנטלר לא יטעון בשבילה אלא מה שתאמר שאין מתירין לטעון מה שאינו ולכפור מה שהוא אמת ואם יש עליה שבועה נשבעת. אבל אם הנתבע זכר כתבו ר"ח והרב בעל הערוך ז"ל שאפי' נתבע זכר יכול למנות אנטלר כל היכא דליכא שבועה עליו ודייקינן מדגרסי' בירושלמי כ"ג לא דן ולא דנין אותו וימנה עליו אנטלר והגע עצמך שיש עליה שבועה ונ"מ דהיכא דליכא עליו שבועה אפי' נתבע ממנה אנטלר. אבל בתשו' לרב אלפסי סי' רמ"ט שאין נתבע ממנה עליה אנטלר וכן אמרו משמו של רבינו סעדיה ז"ל דתובע דאי בעי יהיב לנכסיה מצי יהיב משוי אפוטרופוס נתבע לא ואנו כך אנו נוהגין שאין ממנין אנטלר לנתבע.

ולענין מה שאמרו בירושלמי וימנה אנטלר. ראיתי מה שאמרת משם גדולים שיש חילוק בין אנטלר ומורשה דאנטלר בע"פ ולפיכך אין הנתבע ממנה אותו בב"ד בע"פ אבל המורשה בשטר אף הנתבע עושה מורשה וזה אינו נראה בעיני כלל. ותדע לך שהרי משום כבודו של כ"ג שאלו שם למה דנין אותו ימנה אנטלר כדי שלא יצטרך לעמוד לפני ב"ד. והשיבו דשמא יתחייב בשבועה ואין אנטלר לשבועה וא"א לימרו וימנה מורשה בשטר אלא היינו אנטלר היינו מורשה בשטר ועוד שהטעם א' בין למורשה בשטר ובין לאנטלר שאין זה וזה יכול לישבע.

ולענין התובע שאמרת ודאי כן נראין הדברים שהתובע יכול להרשות וליתן זכותו ואם תגיעהו שבועה ויראו ב"ד שצריך שבועה ואינו יכול לישבע כנשבעין ונוטלין שאמרת והן השכיר או הנחבל והנגזל כאן הפסיד ולא עוד אלא אפי' מת אין היורש נוטל וזה דבר ברור הוא. ואפי' בשכיר החמור שתקנו לו משום כדי חייו כן. ובהדיא אמרו כן בירושלמי דגרסי' התם פשיטא מת בעל הבית השכיר נשבע ליורשיו ואפי' מת השכיר יורשיו נשבעין ליורשי בעל הבית כלום תיקנו אלא בשכיר שמא ביורשין ע"כ. ומה ששאלו אם יורשי השכיר נשבעין ליורשי בעל הבית דוקא (נרא' להגיה לאו דוקא) ליורשי בעל הבית אלא הדין כן אפי' בתובעין את הבעל הבית עצמו שלא תקנו ביורשיו של שכיר אלא לפי שאמרו שכיר נשבע ליורשי בעל הבית נקט נמי בסיפא ליורשי בעל הבית. ונ"ל כדברי הגאונים שאמרת שאף הנתבע ממנה אנטלר ואם יש שבועה ישביעו את הנתבע עצמו אם הוא שם ואם אינו שם ישלחו לב"ד וישביעוהו. ומ"ש בכ"ג ימנה אנטלר והשיבו שמא יתחייב שבועה ואין אנטלר נשבע. נ"ל דאם בא למנות אנטלר ימנה אלא לפי ששאלו ימנה אנטלר כלומר יתקנו לו שלא ידינו אותו אלא יתקנו לו שימנה אנטלר משום כבודו שלא יצטרך למעט בכבודו ולבא לפני ב"ד. לפי' אמרו שא"א לחוש לכבודו בזה דפעמים שיצטרך לשבועה וצריך לישבע בפני ב"ד וכיון שכן לא תקנו שימנה אנטלר זהו שנ"ל בפי' הירושלמי. וקרובים דברי ודבריך להיות אחדים אלא שאני תמה בעיקר הענין דאם הנתבע ימנה מורשה פעמים (יבא) לשקר. שהמורשה יטעון טענת שקרים לפי שאינו בוש מן התובע ונמצאת מדת אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו לוקה. ובאשה שאין דרכה לבוא לפני ב"ד דכל כבודה בת מלך פנימה אין מקבלין טענותיה מפי השליח (שלה אלא ב"ד שולחין לה ומקבלים טענותיה מפיה אלא השליח) עומד לאחר מכן לפני ב"ד וכן אמרו משמן של ראשונים ואפשר בכל נתבע כן