תשובות הרשב"א/חלק ו/קעח
עוד כתבת (סנהדרין ה':) יפה כח הדין מכח הפשרה ששנים שדנו בעלי דינים יכולים לחזור בהם והואיל והעמידה בקנין כן כל שקבלום עליהם בקנין אין יכולים לחזור בהם. אני אומר ה"ק יפה כח פשרה בדינה מכח הדין בדינו דאילו פשרה בדינה בשנים ואינם יכולים לחזור בהם ואילו בדין בדינו אינו פחות מג' אבל בתוס' תירצו דהכא כגון דאתו לבי תרי ואמרו להו דונו אותנו וכמו שרגילין לעשות דין או פשרה כמו שרגילין לעשות פשרה דכה"ג יפה כח הפשרה מכח הדין שהפשרה בשנים והדין בשלשה וקרובים להיות דברי כדבריהם ולענין קנין שאמרת אם קודם הודעה או לאחר הודעה ונתבלבלו בזה קצתם. אני לא ראיתי בדברים אלו ממש שאעפ"י שמשים ביד הפשרנים כמ"ש אין כאן טעות דגמר ומחייב עצמו והרי היא כאותה ששנינו בפ' השוכר את הפועל (דף ע"ב) כדשיימי ארבעה עד דשיימי ארבעה וכל הני ודאי חייבים להעמיד דבריהם. דאי לא תימא הכי ויכולין לחזור בהם למה לן הני אי בעו עבדי כדאמרי' או כדשיימי הכל כפי מה שירצו אלא כל שקנו מידו לעשות וליתן כמו שיאמרו פ' ופ' קנו מידם אין זה קנין בטעות דגמרו ומקנו. ואדרבא הגע עצמך למה לן קנין והא קי"ל דמחילה אינה צריכה קנין וכדאמרינן זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא באפי תרי זיל אלא שאין הקנין צריך מהתובע אלא מן הנתבע. ואלו דברים ברורים בעיני ומעשים בכל יום שאדם מחייב עצמו בקנין ליתן כמה שיאמר פ' במקח וממכר ונדוניית הבנות ומחייב עצמו בין בדבר שיש לו קצבה ובין בדבר שאין לו קצבה כשטר פסיקתא שאין לאחר קנין כלום בכלל דברים אלו ושלא כדעת הרמב"ם.