תשובות הרשב"א/חלק ו/קמט

עמדתי על השאלה אשר שאלת בראובן שקנה שטר חוב שהיה לו על שמעון ושטר החוב ושטר ההקנאה נעשו בערש"ג [= בערכאות של גוים] ובחרבן העיר נאבדו השטרות. ואדוננו המלך יר"ה העמיד דיין לחדש השטרות וחדש שני השטרות לראובן ועכשיו תבע ראובן את שמעון באותו שטר והשיב שמעון שאינו יודע שנתחייב באותו חוב לעולם. ונסתפק לכם אם אותו שטר יש לו דין שטר מדין דינא דמלכותא או לא דשמא אין דינא דמלכותא בכי האי. וראיתי שהארכתם בזה בטענות ובצדדים ולא הנחתם חורין וסדקין בדין זה שלא בדקתם אותם יפה ואם באתי לכתוב על כל פרט ופרט יארך הענין ללא צורך. אלא על עיקר הנדון שלפנינו אני אומר כי כן דעתי נוטה שהדין עם ראובן שאלו בא שמעון עם טענת פירעון אז הדין עמו שאין בזה דינא דמלכותא דגזלה היא זו. דכל שטר העומד לגבות ועבר זמנו ואמר פרעתי נאמן מן הדין והמלך שאמר שאינו נאמן כעין גזלה היא אצל ראובן. אבל עכשיו שטען שאינו יודע שנתחייב מעולם באותו חוב כבר הודה שלא פרע שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. ואי משום שאין לשטר דין שטר אלא כתובע ע"פ וקי"ל כר"נ דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור. לגבי האי ודאי דינא דמלכותא דינא דדל האי שטרא מהכא הא איכא ספר הזכרונות הערכי והוא כגופו של שטר מן הטופס שאין השטר אלא מתוך התופס וכל עצמו כל שהוא ערכי מצד המלכות מסתכי ולא מרע נפשיה. וכזה דנתי ימים רבים לפני חכמים ז"ל אשר היו בארץ וזה דין אמת. וכל שהלוה מודה שחייב יכול המלך לחדש השטר ואין הלוה צ"ל כתובו כי זה מחק המלכות בדיניהם הרי הוא דין גמור וכמ"ש נכסי הגר הרי הן כמדבר. ואף על פי שהראשון נתן מעות וקרקע נקנה בכסף מלכא אמר לא ניכול ארעא אלא בשטרא וכן כל כיוצא בזה כאותם שאמרו באריסא דפרסאי ובטסקא. והטענה בזה לפי שהארץ של מלך היא ומי שבא לגור בארץ ע"ד כן הוא בא. עוד אני אומר שעל דיני הגוים [לא] אמרו דינא דמלכותא דינא שאין המלך מקפיד על דינין ידועין שזה בא ומחדש ומפרש דינין לפי דעתו ושכלו ואחר בא ומהפך דבריו ואין למלך בזה הקפדה כלל אא"כ הם נימוסין ידועין עשויין מצד המלכות וכמצוה שלא ידונו אלא כך וכאותה שאמרו ומלכא אמר לא ליכול איניש ארעא אלא בשטרא הא בענין אחר לא. ולפי' אעפ"י שבדיניהם אפילו המלוה את חבירו בע"פ צריך לפורעו בעדים זה מדיניהם הוא ולא מצד המלכות ודינא דמלכותא דינא. אבל דיני אומתו לאו דינא לנו אא"כ הוא ענין נהגו בו אפי' ישראל שבאותו מקום כדיני התגרים ופנקס החנונים. וכענין שאמרו בסיטומתא בין לקבולי עליה מי שפרע בין למיקנא ממש. ובעיני השטרות מחק המלכות הוא להיות השטרות העולות בערש"ג בשטרות שחתמו עליהם עדים ישראלים ואפי' שטרי הקנאה כשטרי מתנה חוץ מגיטי נשים