תשובות הרשב"א/חלק ו/צב

קהל קונסטנדינה. שאלתם ראובן ושמעון היו שותפים בחצר א' והלך ראובן וקנה חצר אחרת סמוכה לה ופתח שלה במבוי עם גוי א'. ואחר שקנה ראובן החצר סתם הפתח שלה שהיה עם הגוים במבוי ופתח לה פתח אחר כנגד החצר המשותפת. וכשפתח אותו היה שמעון מסייעו ומשתדל עמו עד שעמדו שניהם ובנו דלת בשותפות לסגור שתי החצרות. עד שחזרו במבוי אחד זה נכנס לתוך חצר המשותפת וזה נכנס אל חצר המיוחדת לו שקנה ושער החיצון סוגר על שתי החצרות במבוי אחד וכל יום הם נכנסין ויוצאין דרך פתח החיצון. ולאחר חמש שנים ערער שמעון על הפתח שפתח כנגד פתח החצר. וראובן טוענו אחר שהוצאתי הרבה בבנין כדי לפתוח כאן הפתח לא מחית כלל אלא באת וסייעתני בבנין ובפתיחתו כבר גלית בדעתך שמחלת. ובאו לבית דין על זה ואמרו לו בית דין לשמעון אין לך לערער שאפילו היזקך בראיה כבר הכרת ומחלת ושתקת ועוד שסייעת בפתיחה. ולא שמע שמעון לדבריהם והעמיד את ראובן בדיני האומות ואמרו לו לפי דינם שישבע שלא רצה בפתיחתו ויסתום ראובן אותו פתח. וכשבא לישבע גערו בו כל הקהל עד ששמע לקול גערתם ונסתלק מלהשבע והאריכו הענין עד בא דבריך. ותשלח לנו פסק דין חתום בזה כיצד הדין ואם שמא חס ושלום ימלך לישבע קודם שתבא אלינו תשובתך מה דינו על שנשבע לשקר

תשובה כבר הגיעה אלי שאלתכם זו פעם אחרת אלא שבשאלה הראשונה לא הזכרתם בה חשש היזק ראיה. אלא שהיה נראה לי מתוך שאלתכם שלא היתה הקפדת שמעון אלא על שהחזיר הפתח למבוי זה ומשום רבוי הדרך. ועל זה השבתי כבר שאין רבוי הדרך במבוי לשינוי מבוי אלא למי שאינו שותף באותו מבוי. והצעתי לכם הצעות ההלכות על דבר זה איני יודע אם הגיע לכם אותה תשיבה [תשובה] שהשבתי אם לאו. ועכשיו יראה לי מתוך השאלה השניה שהקפדה זו על היזק ראיה ומפני שאמרו לא יפתח אדם פתח כנגד פתח בחצר השותפים. וגם אני בזה אומר שהדיינין כדין דנו שכל שהכיר שמעון בנזקו ובא וסייע עמו בודאי מחל ואפי' במקום שיש בו חסרון קרקע קנה כל שסייעו דמתנה הוא דקא יהיב ליה. דגרסינן בפרק חזקת הבתים (ד' מ"א) רב ענן שקל בדקא בארעיה אהדר גודא בארעא דחבריה אתא לקמיה דר"נ אמר ליה אהדר ליה אמר ליה אחיל לי דאתא וסייע בגודא בהדאי. א"ל מחילה בטעות הואי את גופך אי הוה ידעת מי עבדית איהו נמי לא הוה ידע. אלמא אי לאו דטעות הוה מחילה הויא כיון דאתא וסייע בהדיה. ואף על גב דבירושלמי משמע איפכא דאפילו במושיט לו צרורות מצי אמר ליה מגחך הוינא בך אנו אין לנו אלא כגמרתינו. ועוד כי במשנתינו ל"ש [= לא שנו] לא יפתח אדם פתח כנגד פתח המבוי אלא לא יפתח אדם פתח כנגד פתח בחצר דמשמע הא במבוי פותח. ובאמת כי בירושלמי נחלקו אם יש במבוי היזק ראיה בפתח כנגד פתח שבחצר או אין בו היזק ראיה כבר"ה ששנינו אבל פותח פתח כנגד פתח בר"ה. ואמרו שם דתני כשם שבני החצר יכולין למחות כך בני המבוי יכולין למחות. מ"מ שם אמרו דאם נתן לו רשות מותר ולפי סברתינו כל שהכיר וידעו הרי הוא כנותן רשות וכמ"ש. ואם שמא ח"ו עבר שמעון ונשבע לא טוב עשה אבל לחייבו על שבועתו כעבריין ממש אינו נראה. שאלו דברים מסורין ללב. שאפשר שהאמת אמר שלא סייעו על דעת מחילה אלא רצה לשחק בו שיוציא מעותיו שיבנה בימין ויפתח ויחזור ויסתום כד' הירושלמי. אבל לענין הדין אף על פי שנשבע אינו רשאי לכוף את חבירו לסתום ואפי' אם עבר וסתם יחזור ויפתח.