תשובות הרשב"א/חלק ה/קעט
סימן קעט[עריכה]
לוולינסייא.
החכם הנעלה, ר' שמואל הכהן, הגיעני כתבך הנכבדת, ועמדתי על שאלותיך, והנני כותב אליך מה שהראוני מן השמים. שאלת: בן עיר שמעולם לא נכנס בפנקס המס, ונשא אשה, והביאה לו נדונייא ממקום חיוב המס של בני עירו. והיו הקהל חייבין באותו המס, סך ממון מן המסים שכבר הוטלו על הצבור, היתחייב זה לפרוע להם כלום במה שקבל.
תשובה: כבר נתעורר זה הענין בתוכנו, זה כמה, ונתחבטו בו הקהל הרבה, כת נוטה לחיוב, וכת אחרת נוטה לפטור. המחייבין אומרים: שהכל הולך אחר שעת וזמן גביית המסול"א, אחר שעת החיוב. וכת זאת מחייבין הנכנסין, ופוטרת היוצאין, רוצה לומר שאם היו הקהל חייבין מעט או הרבה, והיה אחד מבני העיר רוצה לצאת ולעקור דירתו מן העיר, ולקבוע דירתו בעיר אחרת, לא היו הנאמנים מחשבין עמו על שום דבר, מכל מה שהיו חייבין, אלא נוטל כל אשר לו, ויוצא והולך לו. לפי שאי איפשר לתפוס את החבל בשני ראשיו, ולחייב הנכנסין בשעת הגבייה, ולחייב היוצאין בשעת החיוב. ששני דינין אלו, זה הפך זה. וכת אחת היתה פוטרת הנכנסין ומחייבת היוצאין. ונותנת טעם לדברי', שאין הכל הולך אחר שעת החיוב, שנתחייבו הקהל, כשאר ב"ח דעלמא. מי שהיה אז בפנקס הקהל חייב, שעליו לוו. ומי שלא היה אז בפנקס פטור, שלא לוו עליו כלום. וסוף דבר, ירדו למנין ודרשו וחקרו משאר הקהלות, ונמצא בפי כל הקהלות והנהגתן, כדברי מי שפוטר לנכנסין ומחייב ליוצאין. ומן אז והלאה, נתבטל המחלוקת. וכך אנו דנין בכל הקהלות אשר סביבותינו, לפטור הנכנס, ואשר הביא ממקום אחר דפטור. ומחייבין למי שרוצה לצאת, לחשוב ולפרוע חלקו מכל מה שחובת הקהל חייבת בעת יציאתו. על כן אני רואה לפטור למי שלקח נדונייא, ובא אחד שלוו הקהל. וכ"ש אם נהגו הקהל לחייב היוצא, כי באמת אי איפשר לחייב ליוצאין, אלא מי שפוטר הנכנסין, וכמו שאמרתי, וכן אנו דנים במקומנו. ואיני רואה הפרש בדין זה, בין מי שבא מחדש ממקום אחר, וממונו בידו, ובן עיר שנולד כאן ודר כאן, ועדיין לא היה לו ממון מחוייב למס, בשעה שלוו הקהל. שהדין שוה בשניהם, בלי שום ספק. וגדולה מזאת, בבן עיר שמכר קרקע פטור מהמס, כמי שמוכר ביתו וכיוצא בזה, ואנו פוטרין אותו ממון מכל מה שחייבין הקהל בשעת המכרו, וזה דין אמת. האמת והשלום ילוו עליך, ועל כל הנלוים אליך, כלבב נאמן אהבתך, שלמה בר אברהם בן אדרת ז"ל.