תשובות הרשב"א/חלק ה/קכה
סימן קכה[עריכה]
עוד שאלת: עשרה בני אדם הסכימו למנות ברורים, ולהחרים חרם בלא הסכמת חביריהם שבעיר, בענין המס, ושלא מדעתם. ובאותו המעמד בשעת המעשה, היה אחד מהם עומד וצווח, שאין מן הראוי להחרים ולמנות ברורים, בלא הסכמת פורעי המס, ולא שמעו לקולו. הודיעני: אם אותם שלא היו באותה ברירה, ובאותו חרם, אם הם מושבעין או מוכרחין. והראנו מה שכתבת בתשובת שאלה ז"ל: כן הדין לאנשי העיר, שהסכימו וגזרו גזירות וגדרו גדרים על אנשי עירם, רשאין בכך. והעובר על חרמם ועל גזירתם, עובר הוא על החרם, ואף על פי שלא היו מקצת אנשי העיר שם, כיון שנעשה במעמד רובם, או במעמד טובי העיר, תלמידי חכמים שבהם, השאר שלא היו שם חיבים, כאותם שהיו שם. ומכאן יראה לי, שצריך מעמד רובם או מעמד טובי העיר, ות"ח שבהם. ות"ח אלו, איני יודע אם רצונך לומר שיודעים יותר מחביריהם, או ת"ח אמיתים. ואם אין שם ת"ח, מה תהא עליהם?
תשובה: אם המיעוט הסכימו ומנו ברורים, ועשו הסכמות בלא דעות הרוב, מסתברא שאין הסכמותיהם ותקנותיהם וברירתם כלום, כל שלא הסכימו וקבלו הרוב, שאין הרוב הולך אחר המיעוט. ואפי' החרימו, אין העובר על חרמם, כעובר על החרם, כיון שלא קבלו אותו הרוב, כדאמרי' בע"ז פרק אין מעמידין (דף ל"ו ע"א). (גמ'): הפת והשמן, אמר רב שמן בר אבא, אמר רבי יוחנן: ישבו רבותינו ובדקו על השמן, ולא פשט איסורו ברוב ישראל. וסמכו על דברי רשב"ג, ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור, אא"כ יכולין רוב הצבור לעמוד בה. ואמר רב אדא בר אהבה: מאי קרא? במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים, הגוי כולו. אי איכא הגוי כולו, וקא עבר עליה האי גברא: אותי אתם קובעים. ואי לא, לא. אלמא: אפי' אררו במארה, שהחרימו בארור, אי איכא רוב צבור, וקא עבר חד מינייהו, הוא עובר וקובע אלהים. ואי לא, אין כאן ארור ומכאן לתקנות וגזירות, שהצבור גוזרין ומתקנין. ומ"מ, אם אותם היחידים הם טובי העיר, שהעמידו אותם הצבור עליהם, על עניני הצבור, מה שעשו עשוי, לפי שהן כאפוטרופין ופרנסים שהעמידו עליהם, והם מסכימין מן הסתם. ולא עשרה בלבד, אלא אפי' ז'. והם ז' טובי העיר, האמורים במגילה פ' בני העיר. וגרסי' בירושלמי (שם (פרק בני העיר) ה"ב): שלשה מבית הכנסת, כבית הכנסת. ז' מבני העיר, כבני העיר. מה אנן קיימין? אם כשקבלו עליהם? אפי' אחד ואי כשלא קבלו עליהם? אפי' כמה. אלא כן אנו קיימין, בסתם. ופירושו: ג' מבית הכנסת שעשו תקנה, או מכרו, מה שעשו עשוי, כאילו עשו כל אנשי אותה בית הכנסת. אבל אם עשו על כל בני עיר אחת, אין עשוי, שאין כחן גדול לעשות על כל בני העיר. אבל אם הם ז', כמנין רואי פני המלך, כחן יפה להיות מה שעשו, כאילו עשו כל בני העיר. ושאלו: מה אנן קיימין? אם כשקבלו עליהם בני הכנסת, או בני העיר, כל מה שיעשו להם, מה הפרש יש בין ז' לג'? ולא יהא אלא אחד, אם קבלו כל בני העיר על כל מה שיעשה בענין זה, אפי' אחד הרי הוא כמו שיעשו כולם? ואם לא קבלו עליהם, אפי' היו ז', ואפי' מאה, כל שלא היו שם הרוב, אינו כלום. ופרקינן: בסתם כלומר, שהעמידם סתם לפקח על כל עניני הצבור. שאילו העמידום על דבר ידוע, אפי' אחד נמי. אלא סתם, על כל עניני ב"ה או בני העיר, אין כחן יפה, עד שיהיו שם ג' מאותה בית הכנסת, או ז' מבני העיר, לכל עניני בני העיר. ומסיעין, יש שמקצת בני העיר עושין תנאין ביניהם, ומסיעין על קצתם. כלומר: מסיעין את מעשיהם מדין תורה, ומתקנין ומטילין קנסות, שלא מן הדין. דתניא בפ"ק דבתרא (דף ח' ע"ב): רשאין בני העיר להתנות על המדות, ועל השערים, לשכור פועלים, ולהסיע על קצתם. אפי' לא עשו כן כל בני העיר, אלא שהתנו ותקנו ביניהם אנשי אומנות אחת, כסוחרים כקצבים כספנים, תנאם קיים, אם אין שם אדם חשוב בתורה. אבל אם יש שם אדם חשוב בתורה, אין תנאם תנאי, אלא א"כ הסכים עמהם אותו חשוב. וכדאמרי' בפ"ק דבתרא (שם (ח)): הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי, דכל מאן דעביד ביומא דלאו דיליה, לקרעינהו למשכיה. אזל חד, ועבר ביומא דחבריה, וקרעו למשכיה. אתא לקמיה דרבא, וחייבינהו. אתיביה רב יימר בר שלמיא: ולהסיע על קצתן? ולא אהדר ליה, ולא מידי אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה ולא מידי, ה"מ דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב, לאו כל כמיניהו דאתנו. והר' יוסף הלוי ן' מיגש פי': אדם חשוב, ת"ח הממונה פרנס על הצבור, אף על גב דעביד בלא רשותא (דידיה) [דידהו], תנאיה תנאה.
ומה שהוספת לשאול, בענין זה, שאחד מהם עומד וצווח, ואומר טענות מוכרחיות, שהן רוצין לעשות שלא כדין, ואין חפצם לבא עמו לדין. וגם הוא אינו רוצה בתקנתם, ומוציא עצמו מכלל תקנתם והחרם, ואף על פי שהחרימו הם בסתם, כל זה נתבאר לך מן התשובה שהשבתי לך. שאילו היו רבים, יכולים להסיע על בני העיר, וממדת דין התורה יכולין לקנוס ולעניש ולהחרים, אם יש שם ת"ח חשוב, תנאם קיים. אבל אם הם מיעוט הקהל, ואינן ממונין על הצבור, לפקח עסקיהן, אם הרוב, אין מסכימין בכך, אינו כלום. שאין הרוב נגרר אחר המיעוט.