תשובות הרשב"א/חלק ה/מא
סימן מא[עריכה]
עוד שאלת בהא (דאמרינן שם בגמ' (נדה ח')) דמסיק ההוא סבא, משמיה דר"י: מאן חכמים? ר"א. ולדבריהם דרבנן קאמר להו. ומשמע לפי זה, דרבנן פליגי בכל קיטפא: בין דפירא, בין דגוזא, בין עושה פירות, בין אין עושה פירות. וכן משמע נמי, דס"ל לר' פדת, מדמוקי לה כר"א, ולא מפליג בקיטפא דמתני' סתמא קתני, ורבנן בכולהו פליגי עליה. ותמהני! דהא בהדיא קאמר רבי יהושע: שמעתי שהמעמיד בשרף הפגים; והוא ניהו דפליג עליה דר"א, באותה משנה דערלה. ומאי דוחקייהו דרבי יוחנן ור"פ, דבכולהו פליגי? ור' שמשון ז"ל כתב (שם בפ"ז דשביעית מ"ה): ור"פ אמר: מאן תנא קיטפא פירא, הוי רבי אליעזר דס"ל, דאף בקיטפא דפירי פליגי רבנן עליה, ורבי יהושע מאי דשמע אמר, וליה לא ס"ל, וזה דוחק ע"כ.
תשובה: הטבת לראות, לפי פי' של רבינו שמשון ז"ל, והדין עמך להק' כן. ונ"ל שהזקיקו לר"ש ז"ל לפרש כן, מפני שמצא שם בנדה, דאהדר ליה ר' זירא לר' ירמיה: אפי' תימא רבנן. ע"כ לא פליגי עליה דר"א, אלא בקיטפא דגוזא. אבל בקיטפא דפירא, מודו ליה רבנן וכו'. ואי בעית אימא כי פליגי רבנן עליה דר"א, באילן העושה פירות וכו'. וסבר הרב ז"ל, שכל אחד מאלו הלשונות, ענין בפני עצמו. ולפי דעתי אינו כן, אלא האי: אב"א; אסוקי מילתא קאמר דר"ז. ושני הלשונות האלו קשורין, לבנות משתיהם ראיה. דתנא דתני דקיטפא דשביעית, רבנן היא. ותחילה אקדים קושיא, כדי לבנות עליה פי' השמועה. ואומר: מאי קמייתי ר' זירא ראיה מדרבי יהושע, דתנא דשביעית רבנן היא? דהא בהדיא פליג ר' יהושע בקיטפא דגוזא, ולא מודה אלא בקיטפא דפירא. וקטף דשביעית, היינו שרף הנוטף מעצי הקטף. ותדע לך, מדאקשי' בהדיא: אי ר"א, מ"ש אילן שאינו עושה פירות? ע"כ אני אומר: דר"ז עיקר טעמיה מהאי אב"א תלי ליה. וה"ק: אפילו תימא מתני' דשביעית רבנן היא. ותדע לך, דע"כ לא פליגי רבנן עליה בכולהו קיטפי, אלא בקיטפא דגוזא (דנקא דתנא) [דוקא, דהא] אמר רבי יהושע וכו'. וכיון שכן, אב"א נמי לא פליגי רבנן עליה בכולהו קיטפי, אלא באילן דעושה פירות, דקטפו לא זהו פריו. אבל באילן דאינו עושה פירות, מודו ליה, דכיון דאפילו באילן העושה פירות מודו ליה, בקיטפא דפירא, אף על גב דעיקר פירא לאו היינו האי קיטפא. כ"ש בקיטפא דגוזא דאילן, דאינו עושה פירות, דאיכא למימר דקטף זהו פריו. והיינו דמתניתין דשביעית נקטי ליה, באילן דאינו עושה פירות. ובשלמא אי מתני' רבנן היא, שפיר. אלא אי ר"א היא, מ"ש אילן דאינו עושה פירות. ואהדר ההוא סבא משמיה דר' יוחנן: דלעולם מתני' דשביעית ר"א, ולא רבנן. דאלו לרבנן, קיטפא דגוזא לעולם לאו פירא, בין באילן העושה פירות, בין באילן דאינו עושה פירות. ואיכא למימר דר' יוחנן מדר' יהושע נפקא ליה, מדלא מפליג אלא בין שרף דעיקרין, לשרף דפגין. ואם איתא, לפלוג וליתני אפילו בשרף העלין והעיקרין ממש, דהוא רבותא טפי. כך נ"ל בפי' השמועה, ולית ליה ספקא. ונמצא לפי פי' זה, דלכ"ע שרף הפגין אסור, כאסהדותא דרבי יהושע, ובקיטפא דאילן דגוזא, דאילן דעושה פירות כ"ע לא פליגי, דפליגי רבנן עליה דר"א. אלא בקיטפא דגוזא, ואילן דאינו עושה פירות, פלוג ר"ז ור"פ ור' יוחנן. דלר"ז מודו בה רבנן, ולר"י ור"פ, אף בדידיה פליגי בה רבנן.
ובהא, מתרצא נמי שמעתא דגבינות הכותים, דפרק אין מעמידין (דל"ה (דף ל"ה) ע"ב). דאי לא, הוה לן לאקשיה לר' יוחנן ור"פ, ממתני' דגבינות הכותים, לההוא טעמא דאוקי לה, מפני שמעמידין אותם בשרף ערלה, וכר' יהושע. אי נמי, הול"ל: ולר' יוחנן דאמר דאפליגי רבנן עליה דר"א, אפי' בקיטפא דפירא, מ"ט. והפי' הזה לפי דעתי, השכל מכריעו.
ולענין פסק ההלכה, קי"ל בקיטפא דפירא דאסיר, דלא פליגי רבנן עליה דר"א. ובקיטפא דגוזא, באילן דאינו עושה פירות, נמי אפשר דהוי פירא, אפילו לר' יוחנן, וכדר' זירא. ופשטא דמתני' דשביעית, רבנן תנו לה. דאי ר"א, מאי איריא קטף, אפי' אילן עושה פירות. והא דדחי ההוא סבא משמיה דר' יוחנן, לעולם ר"א ולדבריהם דרבנן קאמר להו, שינויא הוא, ולא סמכינן עלה, אלא אפשטא דמתני'. ואי משום דר' יהושע, דלא מפליג בין שרף הפגין לשרף העיקרין. איכא למימר דרבי יהושע, מדשמעיה לר"א דאתא לאשמועינן רבותא, ואסר אפי' בשרף העיקרין דאילן העושה פירות, אהדר ליה ר' יהושע, ואסהיד דבאילן העושה פירות, לא אסרו בשרף העיקרין (אסרו האילן) אלא בשרף הפגין. ומיהו: באילן דאינו עושה פירות, אפי' לרבנן מודו בשרף העיקרין, דקיטפו זה פריו (ובית שמאי הוא) וכדיוקא דר' זירא, וכדכתיבנא לעיל.
עוד י"ל: דאפי' אתמ"ל דרבנן פליגי בכל שרף העיקרין, ואפילו באילן דאינו עושה פירות, וכדר' יוחנן. אכתי איכא למימר הלכה כר"א בהא, הואיל וסתם לן תנא דשביעית כוותיה דר"א. ור' יוחנן דאמר: לעולם ר"א, ולדבריהם דרבנן קאמר להו; למימרא משום דס"ל בכל קיטפא דשרי, קא מפיק לה למתני' מדרבנן. אלא משום אסהדותיה דר' יהושע קאמר, וכדכתי' לעיל. ודילמא לעולם כר"א ס"ל, וכטעמיה דאמר הלכה כסתם משנה. והא דא"ל ר' זירא לר' פדת: חזי דקא שרית קיטפא לעלמא; לאו מהאי טעמא לחוד, דמוקי לה לר"א כמתני' קאמר ליה, אלא מינך ומאבוך קא"ל. הא לדידן, דקי"ל דאי אמרי' בארבע, בספר טהרות קאמרינן, הא בשאר סדרי איכא. וכדאמרינן התם בנדה, לעיל מינה, גבי ההיא דרב יהודה אמר שמואל, אפשר נמי דקי"ל כר' אליעזר בהא, משום דסתם לן תנא כוותיה, ואפילו ת"ל דר' היא. ור"ח ז"ל הכין פסק. דכי אמרינן כר"א, בארבע בספר טהרות, אבל בשאר סדרי איכא. והתם בפרק אין מעמידין, דאייתי ההיא דר' יהושע, לאו למישרי כל שרף חוץ משרף הפגין קא מייתי לה, אלא לאפוקי מההיא דר"א, דהמעמי' בשרף הערלה. דהיא, אפי' בשרף והעיקרין, ואפילו אילן העושה פירות, הא מייתי לה. ואפילו הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהלכות שמיטה ויובל הלכה י"ט ודו"ק יע"ש, ובכ"מ שם) כן פסק בשרף העיקרין, דאילן דאינו עושה פירות, דקטפו זה פריו. וזה נראה לי עיקר. ואתה הסכמת לפסק זה, יישר חילך. וכל מה שהסכמת שם, נכון הוא.