תשובות הרשב"א/חלק ד/שכו
סימן שכו
[עריכה]פירפיניאן.
שאלת: צבור שהיו בונים בית הכנסת, אם מותר להשלים בחוה"מ (בחול המועד), מפני שיש בו צורך הרבים? או"ד אסור שאפילו לצורך הרבים, כל שהיא מלאכת אומן, ואינו צריך כל כך במועד, אסור? או נאמר עוד, כיון שיש בו מצוה, מותר?
תשובה: מסתברא לי, שאסור, כיון שהיא מלאכת אומן, ואינה מלאכת האבד, ואינה צריכה למועד, שיש להם בית אחר להתפלל שם. או שיש שם בבנוי, באותו בית הכנסת, מקום להתפלל. ועוד אני מסתפק, אם הותירו צרכי רבים במועד במלאכת אומן, יותר מצרכי יחיד, אלא בדברים הצריכים לגוף, בחפירת בורות שיחין ומערות, וכיוצ' בהן, בהסר' הקוצים מן הדרכים, ותיקון הרחובות? שבכל אלה, יש בהן צורך רבים, לחיותם ולשמור מן הנזקין, שאי אפשר לרבים להתבונן בדרכים. ואפילו בשבת, התיר לטלטלם (שמא צ"ל: לטלטל) הקוץ ברה"ר, ולהוליכו פחות מארבע אמות, ובכרמלית אפילו טובא, כדי שלא יזיקו הרבים, ואפילו לכבות גחלת של מתכת, ואפילו לר' יהודה, ולר"ש אפי' גחלת אש. כדגרסינן בפרק כירה (דף מב) אמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברה"ר, בשביל שלא יזוקו בו הרבים. ואמרינן התם: דבשל עץ, לא, משום דסבירא ליה במלאכה שאינה צריכה לגופא כר' יהודה. אבל לר"ש, אפי' גחלת של עץ מכבין. ואמרי' נמי התם: אמר ר': הלכך קוץ ברה"ר, מוליכו פחות פחות מארבע אמות, ובכרמלית אפי' טובא. וכן תקון של מרחצאות, דשרי ר' אבהו כדאיתא בירושלמי. דגרסינן התם: בהדר בני דסיבותא אתפחתא קלוקלי המים שברה"ר. ומשמע התם, דאפילו כיוונו מלאכתם במועד. דאף המרחצאות, יש בהם חיי נפש משום רחיצת גופו, דלא ליתי שחנא וכיבי. כדאמרינן בר"פ אלו עדים שהוא מכר לי: לא רחיצה, איכא עינוי. וגרסינן התם אמר שמואל: ערבוביא דרישא, מייתא לידי עורונא. ערבוביא דמני, מייתא לידי שעמומיתא. ערבוביא דגופה, מייתא לידי שיחני וכיבי. ומיהו, לא שרו אלא בצריכי להו רבים אבל לצורך יחיד, לא, משום דאפשר ליה למחייא שלא במרחץ. וא"כ, לא צריך ליה, או אזיל לדוכתא אחרינא. אבל רבים, אי אפשר. ואי האי לא צריך, האי צריך, והוא הטעם לקלקולי המים, ותקוני הדרכים. דאפשר ליחיד להתבונן בדרכים. ואף בברייתא משמע נמי, משום חיי נפש התירו, שהרי שנינו בברייתא: יוצאים לתקן את הדרכים, ולתקן את הרחובות, ולתקן את האצטרטיות, ולמוד את המקואות כו'. ומנין שאם לא יצאו, ולא עשו כל אלו, דמים שנשפכו מעלה עליהם הכתוב, כאילו שפכום? ת"ל: ועשית מעקה לגגר כו', והיה עליך דמים. ואלמא: כל אלו משום חיי נפש התירו, אבל לתקן את העיר וחומותיה, אף על פי שהם צרכי רבים, כל שאין משום חשש נפשות, אין מותרים. ובונים ששנינו בתוספת': שהיה כותלו גוהא לרשות הרבים, סותרו ובונה אותו, משום סכנת נפשות. חומת העיר שנפרצה, גודרין אותה. גדרה ונפרצה, אין גודרים אותה, ואם היתה סמוכה לסתר, סותרה ובונה כדרכו. ולפיכך מסתבר לי, שאין בונים בית הכנסת, ואפי' בית הכנסת של רבים. ואף על פי ששנינו: עושים כל צרכי רבים, היינו כגון אלו, וחפירות בורות. ובירושלמי אמרו: אלו הן צרכי רבים: דיני ממונות, דיני נפשות, דיני מכות, ופודים ערכים. וחרמים, והקדשות, ומשקים את הסוטה, ועורפים את העגלה, ושורפין את הפרה, ורוצעין ע"ע (עבד עברי) ומטהרין את המצורע, ופורקין את המנעל מעל גבי האימום, אבל אין מחזירין אותו. ובכל אלו, אין דבר שצריך למלאכת אומן. ומה שמנו בהדי הנך, טובא שאין בהם צרכי רבים, כבר פי' הראב"ד ז"ל למה שונאום (שמא צ"ל: שנאום) כאן. וא"ת מ"מ לבנין בהכ"נ, מצוה איכא, וכבר התירו אפי' ליחי' משום מצוה, ככתיבת תפילין? התם שאני, דצריך להם. ואי אפשר לו לעולם ואפילו לשעה, בלא הם. אבל בבית הכנסת, אפשר להם בלא הוא, להתקבץ ולהתפלל במקום אחר. ותדע, דלא משום כל מצוה התירו, שהרי אסרו להגיה אפי' אות אחת, ואפי', בס"ת, ואף על גב דאיכא מצוה, שאסור לשהות (שמא צ"ל: להשהות) ס"ת שאינו מוגה, משום: ואל תשכן כו', כדאיתא בכתובות (דף יט:).