תשובות הרשב"א/חלק ד/שכד
סימן שכד
[עריכה]שאלת: מעשה באחד, ששדך את בתו קטנה, וקבל קידושיה כשהיא קטנה, ולא נשאת, ועכשיו רוצה להתגרש מן האירוסין. ונסתפקנו: מי מקבל גיטה? לפי שאין אנו יודעין אם היא עדיין קטנה, ואביה, ולא היא, מקבל גיטה. או אם היא נערה, ובין היא ובין אביה מקבלין את גיטה, דהלכה כרבנן. או גדולה, ויצאה מרשות אביה, והיא ולא אביה מקבלין (שמא צ"ל: מקבלת) את גיטה. וחזרנו על כל צדדין, והעלה בדינו שתעשה היא שליח לקבלה אביה, ויקבל גיטה על ענין זה. שאם היא גדולה, תהא מגורשת מתורת שליחותיה. כדאיתא בירושלמי, גבי משנת התקבל לי גיטי, צריכה שתי כתי עדים. הדא אמרה, קרוב נעשה שליח. ואם היא קטנה או נערה, שאינן יכולות לעשות שליח, תהא מגורשת מחמת שהיא ברשותו. זאת, ועוד אחרת. שיאמר הארוס לסופר, לכתוב ב' גיטין, ולעדים לחתום ויתן אחד לה, ואחד לאביה. וממה נפשך מגורשת. שאם גדולה או נערה היא, הרי קבלה גיטה. ואם קטנה היא, הרי קיבל אביה גיטה. דהכי משמע בפ' התקבל (ס"ג ע"ב), גבי ההיא דהוו קרי לה נפאתה. דאמר ר"נ: וכותבין ונותנין, אפי' מאה פעמים. וכ"ת דההיא לא מיירי, אלא היכא דאבד האחד, כותבין אחר ונותנים, כדאיתא התם. אבל היכא שישנו האחד, אין כותבים אחר בשל ספק. דטעמא דרבא דקא פליג התם, משום דעשו עדים שליחותם הוא. אבל שאם בתחילה נתן הבעל רשות לסופר לכתוב כמה גיטין, ולעדים לחתום וליתנם כולם משום ספק, שכותבים ונותנים. והכא נמי, לא שנא, לפי עניות דעתנו. זאת מצאנו, הכר נא אם האמת אתנו. ואם לא, יצא דבר מלכות מלפניו, להעמידנו על דרך האמת.
תשובה: כל מה שאמרתם, יפה אמרתם. שאפשר לאביה לקבל גיטה בשליחותה, וממה נפשך מתגרשת, או לכתוב ב' גיטין, אלו היה הענין צריך לכך. אבל אין צורך לכל מה שאמרתם, שאני רואה שאתם סבורין כי קטנה שאינה יכולה לקבל גיטה, היינו שאין לה יד כלל, ואפי' קבלה גיטה מדעת אביה. וזה אינו כלל, וא"צ לפנים. אלא אם מדעת אביה קבלה אותו, מתגרשת היא בלא ספק. ולא נחלקו ר"י וחכמים, אלא בנערה שקבלה גיטה מדעת עצמה, שלא מדעת אביה. לדעת האב, אין כאן שתי ידים זוכות, אלא יד האב, שמדעתו היא מקבלתו. ועוד, דבקדושין פרק האיש מקדש [שם (מ"ג)] נחלקו ר"י ור"ל, אם כמחלוקת בגירושין, כך מחלוקת בקדושין. ור"י סבר: היא מחלוקת בגירושין, אבל בקדושין ד"ה אביה ולא היא. ואלו במקבלת מדעת אביה, (דף י"ט ע"א): אמר רבא ר"נ: אומר אדם לבתו הקטנה: צאי וקבלי קידושיך, מדר"י בר יהודה. לאו אר"י בר יהודה, מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו. וכי משייר בה ש"פ (שווה פרוטה), הוו קידושי. הכא נמי, לא שנא. ועוד, דהא קא מפרש התם, טעמי' דר' יוחנן (מ"ג:), דמחלק בין קידושין לגירושין, ואמר: גירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה, בין היא בין אביה. קדושין, דמפקעת עצמה מרשות אביה, אביה ולא היא. כלומר אינה יכולה להפקיע עצמה מרשות אביה, אלא מדעת אביה. ואקשי': והרי מאמר, דמפקעת עצמה מרשות אביה. ותניא: קטנה מן האירוסין, אין עושין בה מאמר, אלא מדעת אביה. והנערה, בין מדעת אביה, בין עצמה? הנה זה מבואר, כי על ידה ועל יד אביה, היינו מדעת עצמה בלא דעת אביה, ועל דעת אביה שלא מדעתה.
ומעתה, אין אתם צריכין לכל כך, אלא נותן גיטה על ידה מדעת אביה, מחשש קטנה, ושפיר דמי. ולא עוד, אלא אפילו קטנה יכולה היא להתגרש על יד עצמה, שלא מדעת אביה, לפי דעת רבותינו הצרפתים ז"ל, שאמרו במחלוקת ר"י וחכמים: לאו בנערה דוקא, אלא אפילו בקטנה נמי, פליגי רבנן. ונערה דנקט, לאשמעינן כחו דר"י הוא, דנקט דאפילו בנערה פליגי. והביאו ראיה, מאותה שאמרו בפרק האיש מקדש (דף מד:): בעא מיניה רבא מרב נחמן: נערה, מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כו'? ואהדר ליה: שאין עושה שליח. ואותיבנא מדתנן: קטנה שאמרה: התקבל לי גיטי; אינו גט עד שיגיע גט לידה. הא נערה, הרי זה גט. דאלמא: משמע דס"ל דמתני' דקטנה שאמרה: התקבל לי גיטי; אפילו בשיש לה אב משמע להו. ואפ"ה, משהגיע גט לידה מגורשת. ואף על גב דדחינן התם, ואוקימנא בשאין לה אב, וחסורי מחסרא, והכי קתני: בד"א, בשאין לה. אבל יש לה אב, אם אמר לו אביה: צא וקבל לבתי גיטה; אם רצה לחזור, לא יחזור. מ"מ שמעינן דבקטנה שמתגרשת על ידי עצמה, לא מספקא להו. דאם איתא, הו"ל למפלג בדידה. בד"א, בשאין לה אב. אבל יש לה אב, אף על פי שהגיע גט לידה, אינה מגורשת. אלא פשיטא להו, דעל ידה מתגרשת, הואיל ויודעת לשמור גיטה, אלא שאין לה שליחות. ועוד, מדאמר רבא בפ' התקבל (דף סה): שלש מדות בקטן. צרור וזורקו, אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרין, וכנגדה בקטנה, מתגרשת בקדושי אביה. ומדקאמרינן סתם, מתגרשת בקדושי אביה, משמע דאפילו בחיי אביה. אלא שבזו נחלק הרב אלפסי ז"ל, ופרשה לאחר מיתת אביה, ולומר דקטנה לכ"ע אינה מתגרשת, אלא מדעת אביה. וכן דעת הראב"ד ז"ל. ומ"מ, על דעת אביה מתגרשת, בין נערה בין קטנה, וא"צ לפנים.