תשובות הרשב"א/חלק ד/רצג
סימן רצג[עריכה]
שאלת: לאה שמכרה או שנתנה לאחד מקרוביה, או לאיש נכרי, מתנה לחוד שלה, ע"מ שיגבה אותה מבעלה. אם יוכל לכוף אותו מן הדין לפרוע אותה מתנה, בעודה אשתו עמו. ובעת שנתן לה המתנה הנזכרת. הי' אצל הבעל סך המתנה. וזהו טופס המתנה: ותנו לה לאשתי, מרת פ' לתת בידה לראי' ולזכות, מחמת שרציתי ברצון נפשי, ובלא שום זכר אונס, ונתתי לה מהיום, מתנה, ומעכשיו. מתנה שלימה, ד' אמות קרקע, ואגבן נתתי לה מהיום ומעכשיו, מתנה שלימה לחוד, כך וכך מתנה עלמין, מתנה בריא, מתנת פרהסיא, מתנה שלימה, שרירא וקיימא, חתוכה וחלוטה, דלא למיהדר בה ודלא להשנאה מינה לעלמין. תלך פ' הנזכר, ותחזיק בכל הסך הנז', חזקה גמורה, תירש ותוריש ותתן מתנה לכל מי שתירצה, ותעשה ממתנה זו חפצה ורצונה, לפי שבעין יפה נתתי לה הסך הנז', מתנה לחוד מהיום. וכבר סילקתי מעל מתנה זו ידי, ורשותי וזכותי, ויד ורשות, וזכות כל יורשי אחרי, וכל הבאים מכחי, סילוק גמור. ולא שיירתי בה לעצמי, ולא ליורשי אחרי, וכל הבאים מכחי: לא קול, ולא טענה, ולא דברים, ולא מריבה, ולא תביעה, ולא רשות, ולא זכות, ולא שיור בעולם כלל כו'.
תשובה: אני רואה לשון המתנה עשויה כהוגן, וכתיקון. ושהיא יכולה לעשות ממנה, כל חפצה, ואפילו בעודה יושבת תחת הבעל. אא"כ יש מנהג ידוע בארצכם, לכותבי המתנות לנשותיהן בעת הנשואין, שלא תוכל לתת ולמכור בחיי הבעל. שכל הכותב, על סמך המנהג הוא כותב. וכמ"ש בכיוצא בזה: מקום שנהגו לכפול, אינו גובה אלא מחצה. ומ"מ לפי הנראה מלשון השאלה, גם מלשון המתנה, אני מדמה שהמתנה הזו אינה מתנת קרקע ידוע, ולא מחפצים ידועים, אלא שנתן לה במתנה, סך זהובים או מעות. וא"כ, היה צריך מעיקר הדין, שיהיו אותן הזהובים או המעות בעין בשעת המתנה. שאל"כ, לא היה המתנה חלה על דבר, והמתנה מעיקרא בטלה. ואם היו המעות בעין, ונתן לה אגב ד"א (ד' אמות) קרקע, כמ"ש בשטר המתנה, ועדיין אותן המעות עצמן בעין, הרי היא יכולה לזכותן לכל מי שתרצה, ואפי' בחיי הבעל, אם אין מנהג ידוע בהיפך מזה, כמו שאמרתי. אבל אם אין אותו ממון בעין, אלא שהוציאו הבעל בענייניו, הרי חזר אותו ממון עליו, כתוב. והרי הוא כמע"פ (כמלוה על פה) ואינה יכולה להקנותו, אלא במעמד שלשתן. אבל שטר המתנה אינה (שמא צ"ל: אינו) מעלה ולא מוריד. והרי הוא לגבי אותו ממון, כחרס שאין בו ממש. ואם בשהוציא הבעל אותו ממון בצרכיו, הוציא מדעת האשה וברשותה, הרי הוא מע"פ גמורה. ויכול הבעל לומר: פרעתי; ואפי' אם הוציאו בפ"ע, שלא מדעתה, והרי הוא עליו כגזלן. אפי' כן, אפשר שהוא נאמן לומר: פרעתי.