תשובות הרשב"א/חלק ד/רסד
סימן רסד[עריכה]
טודילה.
מאן דמסר מודעא אגיטא. ופירשו המפרשים ז"ל: מכת מרדות. אם הוא מסור בידינו היום? ואם הוא חייב מלקות מיד, אף על גב דלא מיניה חורבא, כיון שפירסם מיד הביטול והמודעה? ואם יש למלקות זה קצבה, כפי ראות הב"ד?
תשובה: (לפנים) בכל דור ודור, הרשות (היתה) נתונה בזה לב"ד, ליסר ולהכות מי שנוהג שלא כשורה, ופורץ גדרן של ישראל. וכל העושה כן, תבא עליו ברכה. ובמס' משקין אמרו: דמחרימין, ואפי' לדאכיל ושתי בהדיה, ויתיב בד' אמות דילי', ותלשי' שעריה, ותכפי', ואסרי' ועבדי' הרדפה. וכל הני, בודאי אפילו אנן. ובכ"מ (אם הממשלה תרשה לנו) עבדינן הכי. דבכל הני, לא אשכחן דבעינן ב"ד חשוב. והרב אלפסי ז"ל, כתב כן בהלכות. ואפילו למיקץ חד מאיבריו, רשות, כדרב הונא דקץ ידה, כדאיתא בר"פ בל (שמא צ"ל: כל) היד (י"ג ע"ב). וכן מלקין בדרבנן ארבעים. דכל מאי דתקון, כעין דאוריתא תקון. ותדע, דהא בכל מקום מלקות סתמא קאמרי. וכל מלקות סתם, מלקות של מ' משמע. וכדאמרי' (קידושין פ"א): מלקין על לא טובה השמועה, ולמאן דאיפקר בשליחא דבי דינא. ובהדיא אמרו (שם (קידושין) כ"א): דהקורא לחבירו עבד, יהא בנדוי. ממזר, סופג את הארבעים. אף על פי שזה אינו לוקה דבר תורה, אלא מכת מרדות מדרבנן. ואמרינן בפ' זה בורר (כ"ו ע"ב), גבי חשוד על העריות, דלוקה הארבעים; היא מכת מרדות מדרבנן. וגרסי' עני מרי ארבעין [בכתפי] וכשר. ופרש"י ז"ל בלשון הזה: ארבעין בכתפי', חייב מלקות הוא, אף על פי שאין בו התראה. דאמר מר: מלקין על לא טובה השמועה. וזה ליסר העוברים על מה שכבר עשו. אבל למי שאינו רוצה לקיים את המצוה, ואפילו מצוה דרבנן, מלקין אותו בלא קצבה, עד שיקבל, ויעשה. ואפילו עד שתצא נפשו. וכאותה ששנינו (כתובות פ"ו ע"א): בד"א (במה דברים אמורים), במל"ת (במצות לא תעשה). אבל במ"ע (במצות עשה), כגון לולב אינו נוטל, מכין אותו עד שתצא נפשו. וכן אפילו מי שמחויב לפרוע חובת אביו, ואינו רוצה לפרוע. וכדעת ר' חננאל ז"ל. וכן נראין לי דבריו, ויש ראיות ראויות לסמוך עליהן, לפי מה שנראה לי.