תשובות הרשב"א/חלק ד/רלב
סימן רלב
[עריכה]שאלת: ראובן משכן כרם לשמעון, אפוטרופוס של יתומים, ע"מ שיהיו זה הכרם תחת [יד] ראובן הממשכן, כמו שהי'. ובתנאי שיהיה בפריו מאתים דינרים לשמעון האפוטרופוס, ויהיה הקרן קיים, להפרע לזמן המשכונה. היש בזה צד רבית, או לא?
תשובה: לא נתבאר לי מתוך שאלתך, משכונה זו אם היא בנכייתא אם לא. וכן לא נתבאר מתוכה, אם ראובן הממשכן יכול לפורעה כל זמן שירצה, אם לאו. ודע שאם היא בלא נכייתא, והוא יכול לפורעו כל זמן שירצה, אין ספק שיש כאן רבית. ולא (אמרי'). [מבעי] שאין מוציאין מלוה למלוה, אלא אפי' נטל המלוה, מוציאין מידו ומחזירין ללוה. ואפילו היו מעות של יתומים. שלא התירו רבית דאורייתא לגבי יתומים. ואמרי' יתמי דאכלו דלאו דידהו, ליזלו בתר שיבקייהו. ואפי' היה משכנתא בנכייתא, ואפילו קבעו זמן שלא יוכל לסלקו עד אותו זמן, אם קבלה הלה בסך ידוע בכל שנה ושנה, אילו לא היו המעות של יתומים, בזה אין ספק שהוא אסור. דהיינו חכירי נרשאי. שהיו ממשכנין שדותיהן, וחוזרין ולוקחין אותן בחכירו', לתת בפירותיהן סך ידוע, בין עושין ובין אין עושין. ואמרי' עלה בגמרא ב"מ (ס"ח ע"א): ולית הילכתא כחכירי נרשאי. ופי' רש"י ז"ל, דרבית גמורה היא. ולדבריו, דבר ברור הוא, שאפילו במעות של יתומים אסור, וכמו שאמרנו. אלא שהרמב"ם ז"ל פירש, שהוא אבק רבית. ולדבריו, במעות של יתומים מותר, מפני שמותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד. ופי' בירושלמי, כגון שהלוה מתנה שאם יהי' שם ריוח, שיקבלו היתומים מחצית אותו ריוח. ואם ימצא שום הפסד, לא יקבלו היתומים כלום, אלא הקרן קיימת להם. וכגון שהתנו שיעמדו כל המעות מיוחדים, ושיקבלו היתומים מן הריוח הנמצא שם ממש. אבל לא שיוציאם הלוה לצרכן ושיפרע לאחר מכאן כלום, כי זה רבית גמורה היא. ומ"מ קרוב לשכר ורחוק להפסד, אבק רבית הוא, ואסו' לגדולי'. וכמ"ש קרוב לשכר ורחוק להפסד, רשע, ואף על פי שהתירוהו לגבי יתומים. וא"כ, אפשר שגם זה מותר להם, לפי דברי הרמב"ם ז"ל, דכל רבית של דבריהם מותר, לגבי מעות יתומים. דמאי שנא מקרוב לשכר ורחוק להפסד. ומיהו, מסתברא דלכ"ע שגם זה אסור, דלא כל רבית של דבריהם התירו לגבי יתומים, אלא דוקא קרוב לשכר ורחוק להפסד. אבל שאר איסורים דרבנן, לא התירו. ובודאי הדעת מכרעת, שיש הפרש בין קרוב לשכר ורחוק להפסד, לשאר איסורי רבית דרבנן. משום דקרוב לשכר קיל טפי, מפני שקרן היתומים מיוחד, והרי הוא כפקדון אצל המקבל, ואין מקבלין ריוח אלא מיני' ובי' הריוח ממש, שנמצא במעותיהם. ולא מכיס המקבל. אבל רבית דרבנן, כחכירי נרשאי, הרי הלוה פורע מכיסו, אותו סך שהתנה ובין שכרם המשכונא עושה פירות מרובין, ובין אינו עושה. ולפיכך, הרי זה אסור. ותדע לך, שלא התירו אלא קרוב לשכר ורחוק להפסד. מדקא פריט ואמר, מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד, ולא קא כייל מותר להלוותן ברבית דרבנן. ועוד מדקאמר רב (נחמן) [ענן] ב"מ (ע) אמר שמואל: מעות של יתומים, מותר להלוותן ברבית. ואמר לי' רב נחמן: משום דיתמי נינהו, ספינן להו איסורא. יתמי דאכלו, דלאו דידהו, ליזלו בתר שיבקייהו. ומאי קא קשיא לי' לרב נחמן, ומאי לייט להו? דילמא לרבית דרבנן קאמר. וא"ת, משום דרב ענן, אפילו ברבית דאורייתא קאמר. הא לא אפשר. חדא, דהיכי תלינן כל כי האי שיבושא לרב ענן דלישרי ליתמי רבית דאורייתא. ועוד, אי מסתפק רב נחמן בהכי, הו"ל למימר: דילמא ברבית דרבנן קאמרת. ועוד, כי אמר ליה, אימא לי גופא דעובדא היכי הוה. ואהדר ליה, משום מעשה שהיה (בפני) [בבני] מר עוקבא, דהו"ל דודא בי' מר שמואל (תקיף) [תקיל] ויהיב, (תקיף) [תקיל] ושקיל. והא ודאי, אפי' לדעתי' דרב ענן, א"א, דהוה ביה איסורא דאורייתא. אלמא, בדרבנן קא"ל. ואפ"ה, דחי ליה רב נחמן, ואמר: דההיא, לאו משום דשרינן איסורא במעות של יתומים. אלא ההיא, אפי' (בדקועי) [בדקנני] שרי, דהא מקבל עלי' חוסכא דנחשא. (אלא אמר) [אלמא] רב ענן ברבית דרבנן קאמר. ור"נ, בדרבנן קאמר. דאי אכלי דלא דידהו, ליזלי בתר, שיבקייהו. והיינו דרב יהודה, קא פריט מעות של יתומים מותר להלוותן, קרוב לשכר ורחוק להפסד. ולא כייל ואמר ברבית דרבנן, כדהוה כייל רב ענן. ועוד מסתברא, דבכענין זה, שהוא משכונה סתם, לכ"ע רבית קצוצה היא. שלא אמרו בחכירי נרשאי, שלא יהא אלא רבית דרבנן, אלא דוקא במשכנתא דסורא, שהוא כמוכר לו פירותיו, וחוזר זה ומוכר לו אותן פירות שקנה ממנה. וכן פירשו רבותינו ז"ל. ובכענין זה, הוא (שא"א) [שאפשר] לומר, שאינו אלא כאבק רבית. אבל במשכונה דעלמא, דמשתלם דמי ההלואה מיניה, כל שחוזר וחוכר ממנו, רבית קצוצה היא. וכ"ש אלו שהתנו מתחילה, שיעמוד הכרם ביד הממשכן, ויתן בפריו ק"ק דינרים בכל שנה. דלכ"ע רבית קצוצה [הוא], שהרי קודם שירד לכרם קודם שקנאו, במשכונתו הוא מתנה, שיתן לו בפירותיו ק"ק דינרים. ועל כן, הוא מלוה מעותיו. והרי זה כקוצץ לו בשעת הלואה, דאטו משום דהערימו משום שיהא הכרם משכונה בידו, והוא לא הי', יהא מותר. ותדע לך, שהרי אפילו בחכירי נרשאי, שהיא משכנתא דסורא, אמרו (שם (ב"מ) ס"ח ע"א): חכירי נרשאי, דכתבי הכי: משכן לי' פלניא ארעיה לפלניא, והדר חכרה מיניה, אימת קנייה, דמקנייא ניהליה. אלמא: כי כתבי מקמי' דנחית לי, לאו דידיה הוא, דליקני לי' פירא דידה. ומדקאמר: אימת קנייה, משמע דכל כי הא, הו"ל כקוצץ דמים מחמת מעותיו, ורבית קצוצה היא.