תשובות הרשב"א/חלק ד/רכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן רכח[עריכה]

עוד בפ' כיצד (כ"ד ע"ב) אמר רב: ובעדים. פרש"י ז"ל: הא דתנן: יוציא; זה החשוד שכנסה. כגון שבאו עדים על קול הראשון, שראוהו שזינתה עמו. ודבר פלא פי'. דהא קתני במתני': נטען: בהדיא, דמשמע שאין שם שום ודאות.

תשובה: אני איני רואה דרך לנטות מדברי רש"י ז"ל כי בודאי מוכרח בגמ', דהכי הוא דמדאמר1 רב: כי ניים ושכיב מר, אמרה להא שמעתא. אי דאיכא עדים, כי אתא אחר אפסקי' לקלא, מאי הוה? ועוד, דפרכינן עלה, מדתניא בברייתא. ואם יש לה בנים, לא תצא. ואם באו עדי טומאה, תצא. כלו' כל שאין לה (עדים) [בנים], תצא אפילו בלא עדי טומאה, דלא בעינן עדי טומאה, אלא דוקא בשיש לה בנים. ופרקינן: רב מוקי לה למתני', בשיש לה. ומשום דאיכא עדים, הוא דיוציא, כדקתני בברייתא, אלמא: עדים דקאמר רב, היינו עדים דקתני ברייתא. ובברייתא הא קתני בהדיא: עדי טומאה, ואמרינן נמי, רב מתני' קשיתי'. הוציאה, והוציאוה, בב"ד משמע, וב"ד בעדים הוא דמפקי. ובודאי, בעדי טומאה הוא דמפקי בי דינא. והא דקתני מתני': נטען, משום דמעיקרא ודאי לא הוה אלא חשד. ועל שם תחילתו הוא קורא אותו נטען. אבל לבסוף, באו עליו עדי טומאה. ואף ר"ח ז"ל, פי' כן. ובספרי הגאונים ז"ל, פירשו כן בגליונין. ואיני רואה בו שום צד של ספק, אא"כ יאיר בו עינינו מורינו.