תשובות הרשב"א/חלק ד/קס
סימן קס
[עריכה]ירונדה.
שאלת: ראובן לוה מנה משמעון בשטר ובנאמנות. ומת ראובן הלוה בחיי שמעון, ואח"כ מת שמעון. ויורשי ראובן מכרו את נכסיו. ובאו יורשי שמעון ליפרע מן הלוקח. וטוען הלוקח: כי ראובן הלוה מת בחיי שמעון המלוה. והיה חייב שבועה, דאין אדם מוריש שבועה לבניו. הודיעני: אם יועיל הנאמנות.
תשובה: שורת הדין: הנאמנות מועיל, בין לגבות מן הלוה עצמו בין מיורשיו. וכן דעת ר"ח והרב אלפסי ז"ל. ולא אמר אבא לשאול בהכתוב (פז ע"א): מה אעשה שהרי אמרו חכמים: הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, אלא דוקא באומר: דלא נדר, ונקי נדר. אבל באומר: נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ועל יורשיך ועל הבאים מכחך, אין לו ולא ליורשיו ולא לבאים מכחו, עליו ועל יורשיו. וכמו ששנינו במשנת הכותב. והדין נותן, דתנאי שבממון הוא, ותנאו קיים. אלא שהר"ח (אולי צ"ל הר"ז) ז"ל חלוק בדבר. ויש לו קצת ראיה שם (הכותב פ"ז) בגמרא. ואני כבר עמדתי עליה, והראתי בה פנים להעמיד משנתנו כדברי הגאונים ור"ח והרב אלפסי ז"ל. ומ"מ, כל שיש בו נאמנות, אף הרב רבי זרחי' הלוי ז"ל מודה דיתומים מן היתומים גובין, ובשבועה שלא פקדנו אבא, כר' אליעזר. דתרי קולי לא עבדינן כרב ושמואל. דאמרי בפרק כל הנשבעין (דף מח ע"א): מת לוה בחיי מלוה, ואח"כ מת מלוה, לא יפרעו. שכבר נתחייב מלוה שבועה לפי לוה, ואין אדם מוריש שבועה לבניו. ועוד שנאמר: דאף נאמנות לא יועיל אצל היורשים, משום דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. אלא אמרינן, במקום נאמנות, הבו דלא נוסיף על דברי רב ושמואל: אלא עושים כרבי אליעזר. וז"ל הר"ז הלוי ז"ל שכתב שם בפרק (כל/ הנשבעין /מ"ח): לא מהניא נאמנות בכל לשון שהוא לגבות מן היתומים בלא שבועה. אלא עשו חכמי דורנו ז"ל תקנה: שאם באו לגבות יתומים מן היתומים בשטר שיש בו נאמנות, דיינינן להו בתחלה כר"א, שנשבעין היורשים ונוטלי'. ולא מפקעינן שטרא בתרי קולי. שלא תנעול דלת בפני1, ע"כ. וה"ה והוא הטעם כשבאי' לגבות מן הלקוחות.