תשובות הרשב"א/חלק ד/קנז
סימן קנז
[עריכה]לטורטושה.
עוד שאלת: ראובן שדך בתו לבנו של שמעון, וקבעו מן (צ"ל זמן) לנישואין. ונשבע ראובן להזמין את בתו לנשואין לאותו זמן. אלא שהתנו ביניהם: שאם יראה בעיני גד ואשר אחי ראובן ודן קרובו של שמעון לאחר זמן או להקדימו, שיזמין אותה לאותו זמן. ועכשיו נחלקו גד ואשר עם דן ששני האחים ראובן (נראה שצ"ל של ראובן) אמרו לאחר הזמן, ודן אמר להקדימו. היאך הדין: אחר השנים שהם רוב, או לא עד שישוו שלשתם? וכאות' שאמרו במס*כת ע"ז (ע"ב ע"א): כדאמרי בי תלתא: עד דאמרי כולהו תלתא. ואם תמצא לומר: שילכו אחר הרוב, מי נאמר: ששנים (שמא צ"ל: ששני) האחים אינם נחשבים אלא כאחד, וה"ל חד לגבי חד? ואם שמא לא יוזדמנו אחיו של ראובן, או לא ירצו לומר שום דבר, הודיעני: אם נתחייב ראובן מחמת השבועה להזמין את בתו לזמן הקבוע ביניהם, אם לאו?
תשובה: הנני משיב בזה על אחרון ראשון, מפני שהוא היסוד. ואומר אני כי זה נראה בעיני פשוט: שאם לא נזדמנו לו או ששתקו, אין (אולי המלה אין, טעות סופר) ראובן חייב להזמין את בתו לאותו זמן הקבוע. שאם אתה (אולי צ"ל: אין אתה) אומר כן, למה קבע אותו? שהרי בין שקבעו בין שלא קבעו, אין הכל תלוי לאבק ביעותן1 (צ"ל: אלא בקביעותן) של שני אחיו עם דן, ואם לא יקבעו זמן, אין זה מעלה ולא מוריד. אלא ודאי: הזמן הקבוע ממילא, אלא שתלוי ביטולו ביד השלשה הנז', בין להקדימו בין לאחרו. ואם הג' לא השוו לדעת אחת, אלא ששני אחי ראובן אמרו להקדים או לאחר, ודן לא השוה עמהן, אומדין (אולי צ"ל: אומדן) הדעת הוא: שלא רצה שמעון שידח' קרובו, שחושש לתועלתו. ועל כן שמשהו אם אחי ראובן. ובהקפדה תליא מיתא. (שמא צ"ל מילתא/. ועדיפא מההיא )עבודה זרה ע"ב(. דכדאמרי בי תלתא. דהתם /עבודה זרה ע"ב) עיקרא בשומא תליא מילתא, ואף על גב דלא אמר: בדשיימי. אבל הכא, אפי' אמר מההיא אפי' תרי מגו תלתא, בהא אין נראה לומר כן, כמו שאמרתי, דבקפידא תלי' מילת'. ומה שנסתפק לך: אם שני אחים אינם נחשבים אלא כאחד, אינו כלום, דלא אמרו אלא בדבר שצריך מנין אנשים, בין דבר תורה בין דרבנן. אבל במה שתלוי באומדן הדעת, ומה שתלוי בהסכמה, הרי הם כנכרים דעלמא.