תשובות הרשב"א/חלק ד/קיח
סימן קיח
[עריכה]לארידה.
עוד שאלת: במה שאני כתבתי בפרק האשה שנתארמלה: שאין דין מודה מקצת לפי שאין שעבוד כתו*בה אלא על הקרקע, ואפי' מיניה דידיה דתמהת: מאי שנא כתו*בה, אפי' בחוב דעלמ' בשטר, שגובה מיני' דידיה אף ממטלטלי, אין נשבעין עליו? ודעתך לומר: דשטר שעבוד קרקעות הוא. ואין בהם דין מודה מקצת, כדאיתא בפרק שנים אוחזין.
תשובה: איברא, אילו שטר כתו*בה קיים, אה"נ. ולא עוד, אלא כל ששטר הכתובה קיים, ונתפרש בו סך מנה או מאתים, ואמר הבע': פרעתי מחצה, אינו נפטר אף בשבועה. ואף בשטרי חוב דעלמא כן. אלא הכא: בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה, כדין משנתינו דהאשה שנתארמל' ואילו מלוה על פה דעלמא, א"נ במלוה בשטר ונאבד השטר או נשרף, נאמן הוא לומר: פרעתי הכל. ובכופר בכל נשבע שבועת היסת, ומודה מקצת נשבע שבועת התורה. לפי שאין כאן שעבוד קרקעות. שהרי אינו גובה מנכסי' משועבדין, אלא גובה מן המטלטלין. לפי שדין חוב דעלמא אפילו מן המטלטלין. אבל בכתו*בה, שאין שעבודה לעולם אלא על הקרקע, שאפילו מיניה דידיה לא גביא מן המטלטלין, הוה ליה כמוד' במקצת הקרקעות, לפי מה שכתבתי לדעת מקצת מפרשים. ומה שאמרת: שנראה לך דעת הגאונים ז"ל כדעת הרב ר' אברהם ז"ל, שכתב: דמיניה דידיה אפילו מגלימא דעל כתפיה. ויצא לך דקדוק זה ממ"ש הרמב"ם ז"ל: שהגאונים התקינו שתהא האשה גובה כתובת' אחר מות בעלה מן המטלטלין. ודקדת: מדקאמר (הרמב"ם): אחר מות בעלה, שמע מינה: דמחיים לא הוצרכו לתקן. באת לדקדק בלשונו, כאלו דקדקת מלשון המשניות ואף זה אינו. דיש לך לומר: דאף לאחר מיתה, קאמר. ולומר: דאע"ג דבחוב דעלמא גובה ממנו אפי' מגלימא דאכתפאי, אפ"ה, אינו גובה לאחר מיתה מן המטלטלין. הוצרכו לתקן: שיגבה מהן לאחר מיתה. אבל כתובת האשה, שאינה ניגבית אפי' מיניה דידיה מן המטלטלין, היה די שנתקן לה במטלטלין בחיי הבעל, אבל לאחר מיתה, לא. קמ"ל: דאף לאחר מיתה תקנו לה, כשאר חובות דעלמא הנה שהבאתני לדקדק בלשון המחברים ז"ל, כדרך שהיינו בלשון הגמרא. ותדע כי ר"ח ז"ל שהיה מן הגאונים ובקי בדברי הגאונים ז"ל שקדמוהו כן כתב. והביא ראיה מאותה דנדרים (ס"ה ע"ב), דאפי' אתה מוכר שער ראשך. ודברים ברורים הם. וכ"כ בעל הלכו' ז"ל. ואנו תמהי' על הר' ר' אברהם ז"ל: פה קדוש איך יאמר דבר זה? ומיהו כדי שלא להוציאך חלק במה שהשבת על הגאונים ז"ל, וממה שדקדקת מלשון הרב ז"ל, אודיעך דרך קוצר. דלר' מאיר, עדיפא כתובה מחוב דעלמ'. דבחוב דעלמ' אין גובין מטלטלי דיתמי, ואילו כתובה גובה אפי' ממטלטלי דיתמי, ואפילו ממטלטלי דלקוחות. כדאיתא ביבמות (צ"ט ע"א), ביש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה, ובכתובות (פ' ע"ב), במשנת: הניח אחיו מעות, ילקח בהם קרקע, והוא אוכל פירות. ולרבנן הוי איפכא: דלדידהו, אין כתובת (נראה שצ"ל: כתובה) נגבית אפי' מיניה דידיה מן המטלטלין. אבל היכא דתפסה מחיים, מודו רבנן דתפסה. וכדמוכח בפ' האשה שנפלו (שם (פ':)), במשנת: הניח אחיו פירות התלושין מן הקרקע, כל הקודם זכה. קדם הוא, זכה, קדמה היא, ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות. ופרש"י ז"ל: קדמה היא: ותפסה מחיים, אבל תפסה לאחר מיתה, לא. ולפיכך: הוצרכו הגאונים ז"ל לתקן לה לאחר מיתה, משום דאפי' תפיסה לא מהניא לה. ור' טרפון, דאית ליה בפרק הכותב (פ"ד ע"א): דאפי' תפיסה דלאחר מיתה מהני, לית הלכתא כוותיה, כדאיתא התם.