תשובות הרשב"א/חלק ד/קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן קיג[עריכה]

שאלת: רחל אשת שמעון שיצאה מבית בעלה מפני מריבות וקטטות, שהוא מכה אותה תמיד הכה ופצוע. ומחרף יולדיה בפניה, ואומר לה תמיד בפניה שיגרשנה. ושמעון תובע: שתחזור אל ביתו. והיא אומרת: הנה שמת אלי עלילות דברים, שאתבע ממך גט, כדי שאפסיד התוספת מתנה לחוד. גם הברחת נכסיך, כדי שאפסיד כתובתי. השב הנכסים כמו שהיו. ובטל בפני ב"ד כל כח וכל עדות שיצא מכאן ואילך על כתובתי. שאני ירא (שמא צ"ל: יראה) ממך שמא תשכור עדים להעיד עלי: שנתתי או מחלתי. וגם לא תכני ותבזני בחנם מכאן ואילך, על לא חמס בכפי. ואז אשוב אליך. הודיעני: מה יהיה משפטם?

תשובה: מה שטענה רחל: שלא תכה ולא תבזה אותה מכאן ולהבא, ואם לא, גם היא לא תשוב אליו הדין עמה.1 שכל שהוא מכ' אות' שלא כדרך נשים הגונות, ובלא חמס בכפיה, כמו שהיא טוענת, אם הדבר ידוע כן, אין דנין אותה במורדת. שלא יהא זה כארי שדורס ואוכל, וזה מכה ובועל. וכל כיוצא בזה אין חוסמין אותה בפנינו. ואין זה מרד, אלא מתוך המכות היא בורחת. אבל בשאר טענותי', אין הדין עמה. כי מה שהיא טוענת: שיבטל בב"ד כל כח וכל זכות שיוציא עליה מחשש עדי שקר, אינה כלום. שאם הוא מוחזק באיש תככים, ומחזיר אחריה לבטל זכויותיה, כל ישראל לא הוחזקו. גם מה שהיא טוענת: שיחזיר המתנות שנתן, גם זה אינו כלום.2 דבעל אי בעי לזבוני בנכסים דידיה, מצי מזבין. וכאותה שאמרו בכתובות פרק האשה שנפלו (פ"א ע"ב), דגרסינן התם: לא יאמר אדם לאשתו הר' כתובתיך מונחת על השולחן כו'. אי בעי לזבוני, ה"נ דלא מצי מזבין? אלא עצה טובה קמ"ל. אלא כל שהיא באה לגבות, מוציאין מן הלקוחות. וגם אין מונעין אותו מלמכור המטלטלין. שאם אין אתה אומר כן, אף לא ישא ולא יתן ולא יקנה ולא ימכור. וכשאין לו מה למכור, ונמצא מת מוטל ברעב. ולא עוד, אלא אפי' מטלטלין שהכניסה לו בנדוניא, כיון שקבלן על עצמו, מוכר לדתעו, ונושא ונותן בדמי'. ואינה יכולה לעכב. ועוד: אם אין אתה אומר כן, כל מי שלוה ממנו מנה בחבירו (נראה שצ"ל: חבירו) בשטר, ושעבד נכסיו, יעכב המלוה ביד הלוה שלא ישא ויתן בנכסיו, ולא יתן ולא ימכור. וזה דבר בטל. אלא בין שיש עליו חוב בעלמא, בין שיש עליו כתובת אשה, מוכר ונותן ועושה בנכסיו מה שהוא חפץ. וכלשיבא (שמא צ"ל: ולכשיבא) בע"ח או האשה לגבות, אם נתן ומכר אפילו מטלטלי, אם כתב מטלטלי אגמ"ק (אגב מקרקעי), יגבו אותם. ואם לאו, אבדו זכותן מהם. ואין להם בהם כלום. ואפי' שעבד להם מקרקעי ומטלטלי. וגדולה מזו אמרו במס' (בבא) בתרא (מ"ד ע"ב): עשה שורו אפותיקי ומכרו, אין בע"ח גובה ממנו. ומי שיש עליו כתובה וב"ח, ובא בע"ח מאוחר, כשהגיע זמנו לגבות גובה. ואין בע"ח מוקדם יכול לעכב, כל שלא הגיע זמנו לגבות. וכיון שכן, זה מוכר לדעתו. וכשתבא לגבות, תגבה מן הנמצא, ותוציא מיד הלקוחות בדינא. וסוף דבר: אין לה לעכב, אלא באותן ג' שדות שאמרו: שמכרו בטל בהן. ולא עוד, אלא שאפי' באותן ג' שדות, יש מגדולי ישראל שאמרו: שאין מכרו בטל מהן מעתה עד שתבא לגבות כתובתה. ואף ע"פ שחתמה היא בהן אחר הבעל. ומכאן תשובה לשאלה האחרונה ששאלת: במי ששעבד לאשתו כל נכסיו מקרקע ומטלטלי, ואח"כ נתן במתנה לאחרים מטלטליו ושטרי חוב. אם יכולה האשה לעכב מחמת שעבוד כתובתה אם לאו? כי מה שכתבתי, נתבאר: שאינה יכולה לעכב עד שתבא לגבות כתובתה. וכ"ש במטלטלין, וכ"ש בשטרי חוב.