תשובות הרשב"א/חלק ד/צז
סימן צז[עריכה]
עוד בפ"ק (בפרק חמש עשרה נשים) (ט"ו ע"א) הכיר בה ולא הכיר בה, איכא בינייהו. ופרש"י ז"ל: לת"ק: לא הכיר בה הוי מקח טעות, הכיר בה, צרתה אסורה. ולאחרים: אפי' (לפנינו: אפילו הכיר בה,) צרתה מותרת. דקתני: היתה, ולא קתני: נמצאת. והקשה לי אחד מחברי: והא כיון דהכיר בה, מסתמא קביל, ולא הוו קידושי טעות. והשיבותיו: דיכולני לומר: דאחרים אית להו דרבא דלעיל (פרק חמש עשרה נשים) דקאמר: צרת אילונית מותרת, ואפי' הכיר בה. וצ"ל: דלפ"ז אחרים לקולא. ובשאר איכא בינייהו דבסמוך, כולהו לחומרא ע"כ.
תשובה: ודאי שפיר קאמרת, דאתיא כרבא, והכי הלכתא. וטעמא דמסתבר. משום דהויא לה צרת איילוני' כצרת ערוה שלא במקום מצוה. כדכת' רש"י ז"ל משמו של בעל הלכו' ז"ל. והכי אית' בירושלמי (יבמות פרק א' הלכה ב'), דגרסינן התם: אילו בתו מן הנשואין בלא איילונית, צרתה אסורה. מפני שניתוסף בה איילונית, צרתה מותרת? א"ל: איילונית כמי שלא בא לעולם. אלו שתי יבמות, אחת איילונית ואחת שאינה איילונית, ובא היבם וחלץ לה, ובא עליה, שמא פטר בחבירתה כלום? הוי איילונית כמי שאינה, ע"כ גירסת הירושלמי. ודכוותה אמרינן לקמן בסמוך (פרק חמש עשרה נשים): כיון דלא אתי איסור אשת אח חייל אאיסור אחות אשה, הויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה. ומיהו, בההוא פליגי משום דכיון דהיא גופא שריא לשאר האחין, צרתה צרת ערוה במקום מצוה קרי ביה, ואסירה