תשובות הרשב"א/חלק ד/ס
סימן ס
[עריכה]שאלת: כל שלישות למה מועילים, אלא מפני תיקון העולם? ולולא זה, למה לא יוכל א' מהן לו*מר לשליש: איני רוצה להשלים.
תשובה: אלו היה השלישות בדברי' שנקנין בא' מדרכי הקניות, כגון: משיכה והגבהה ומסירה או קניית חצירו, מן הדין זכה בהן השליש למה שהושלש בידו, וכענין שהושלש. שאמרו בפרק המוכר את הספינה (פ"ה ע"א): גבי: ארבע מדות במוכרין, דחדא מינייהו: ברשות הלה המופקדים אצלו: עד שיקבל עליו הלה או שישכור את מקומו. ואפילו הוי בדברים שאין גופם ממון, כשטרות, כשמסרן ליד שליש, כאילו מסרן ליד חבירו. והיינו מתני' במסכת (בבא) בתרא (קס"ח ע"א): מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו. וגדול כח השליש, דאפי' בדבר שצריך נתינה ליד בעל ממש או לשלוחו, כגון: גיטין, נאמן השליש לומר: אני זכיתי בו לאשה, שנעשיתי לה שליח קבלה. לפי שכל משליש, מאמין בשליש בכל שמוסר בידו. ועוש' אותו כבעל דבר ממש לעשות בו כל חפצו, ולא שליש בלבד, אלא כל נפקד קרוי שליש, ונאמן בכל מה שיאמר ושיעשה. היינו פלוגתא דרב הונא ור"ח בפרק התקבל בגיטין (ס"ד ע"א), גבי בעל אומר: לפקדון, ושליש אומר: לגירושין. דר"ה אמר: בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן. ואמר ר"ח: מנא אמינא לך: דתניא: ושליש נאמן משניהם. וקי"ל כותיה. והתם (גיטין ס"ד) טעמ': דכיון שהפקדון ביד זה, אף הוא מכתיבו לשמה, ונותנו לזה לגירושין, ולתת אותו לאשה. ואפי' אמר: שליח הולכה עשיתני, ה"ז נאמן נתנו לה קודם חזרה, ה"ז מגורשת. ודברים אלו עתיקים, ואין מפרשין לחכם.