תשובות הרמב"ם (פאר הדור)/טו

• יש לוודא שמדובר בנוסחת פאר הדור. - ויקיעורך

שאלה טו

מהו פירוש לא נאכל ולא נעבד, ונאכל ולא נעבד, ונאכל ונעבד, ואם יש איזה דין שביעית בזמנינו זה בארץ ישראל ובסורייא במה שיזרעו הגויים אם לאו, תורינו הדרתו ושכ״מה.

תשובה

אמרו במשנה שביעית פ"ו משנה א: שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל וכו׳ וזאת המשנה מה ששמענו בפירושה תמיד הוא מה שזכר רבינו יצחק בן גיאת בפירושיו ואמר שהוא מה שפירשו בו כל החכמים ולזה הסכמנו והוא כי פירוש לא נאכל ולא נעבד היינו אם עבר ועבד הארץ בשביעית בזה הסוג אם יצא הזרע אינו יכול לאכול. ולאחר זמן שישבנו ועייננו היטב בכל הלכה והלכה מחבורינו הגדול נראה לנו פירוש המשנה ונתגלה טעמה בסברת רבינו הקדוש זצ"ל והוא שעבודת הארץ בשביעית בלא תעשה כמו שנאמר ולא תזרעו ולא תבצרו את נזיריה וכל מה שתוציא הארץ מאליה מן פירות הארץ או פירות האילן זה מותר לאכול והוא הפקר כמו שאמר הכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ונוסח המשנה [שם פ״ז] שביעית נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה ולהדלקת הנר וזהו דין תורה, אמנם מדברי סופרים גזרו כל מה שתוציא הארץ בשביעית מהדברים הנזרעין גזרו שתהא אסור באכילה התבואה והקטנית והירקות וכיוצא וזה הוא הנקרא ספיחין ואסרוה מפני עוברי עבירה שמא ילך אדם רשע ויזרע תבואה או ירק בגינתו ויביאנה ויאכלנה או ימכרנה ויאמר מן הספיחין הוא שעלו מאליהם נמצא אם התרנו לאכול הספיחין גרמנו מכשול לעוברי עבירה ויורגלו לעבודת הארץ, וכמו שאמרו בספרא הספיחין אינן מן התורה אלא מדברי סופרים וזהו גזרת חכמים והוא האמת ואמרו במשמה [שם פ"ז] וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין ולא הותר אכילת הזרעים כי אם מיני זרעונין וירקות אשר לא יזרעו והם עולין מאליהן כגון האזוב והפודנג וכיוצא שהן מיני עשבים שאינן נזרעין ויוצאין מאליהן והוא אומרם הפיגם והירבוזין השוטין והחלגלגות והכוסבר ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בזה נשמר אבל הלפת והכרוב והכרפס היוצא בגינה וכיוצא בכולם אסור מדרבנן ופירות האילן כלם מותרין כמו שאמרנו. אחר כל אלה אמרו במשנה [שם] שכל מה שקדש עזרא בקדושה שניה הוא אשר החזיקו עולי בבל הספיחין שלו אסורין ועבודתו אסורה והוא אומרם לא נאכל ולא נעבד, וכל מה שהחזיהו עולי מצרים בקדושה ראשונה שלא החזיקו עולי בבל דהוא מן אמנה עד נחל מצרים לאורך ולרוחב ומה שקדש עזרא הוא עד כזיב, כל אלו היו תלוים בקדושה ראשונה וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ולזה ספיחין שלו מותרין, ואעפ"י כן עבודתו אסורה מדין תורה. והוא אמרם כל מה שהחזיקו עולי מצרים ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד. וכל המקומות חוץ מזה ואפילו שוכנים בה ישראל אינו נחשב מן ארץ ישראל ולזה נאכל ונעבד, וכמו כן ספיחי סוריא מותרין לא תהיה קדושת סוריא חמורה מקדושת ארץ ישראל אשר החזיקו עולי מצרים. ובמה שהקדמנו והצענו לפניכם יפורש לכם שהדבר אשר יזרעוה הגויים בארץ ישראל בשביעית וגם במה שהחזיקו עולי בבל מותר באכילה מפני כי הדבר היוצא מאליו מותר מן התורה אבל חכמים גזרו מפני עוברי עבירה ישראל שמא יזרע ולכן גזרו על ספיחי ארצו אבל הגוי דאינו מצווה על השביעית ספיחי ארצו מותרין ואין חילוק בין ספיחי ארצו או אשר יזרע בכל מקום דהוא מותר לזרוע. ואם תאמר ולמה לא נגזור על פירות וספיחי הגויים אטו ספיחי ישראל, זה אי אפשר דהיא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ולכן הוא יכול ליזרע בלי ספק והוא מותר באכילה ואין כאן איסור מן התורה, ואפילו לישראל לא אסרה התורה אלא זריעה בלבד אבל הירק היוצא מאליו או אם עבר וזרע הוא מותר מן התורה, כמו כלאי זרעים שאסור לזרעה ומותר לאכול הדבר היוצא מאליו ורבה הוא דגזור עליו שלא לגרום מכשול לעוברי עבירה ויבא ליזרע. וכתב משה: