תרגום על איכה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · תרגום על איכה · ב · >>
למהדורה המפוסקת · למהדורה המבוארת

(א) איכדין יקוץ יי בתקוף רוגזיה ית כנשתא דציון טלק משמיא לארעא תושבחתא דישראל ולא דכיר בית מוקדשא דהוה גלונדקא דרגלוהי ולא חס עלוהי ביום תקוף רוגזיה.

(ב) שיצי יי ולא חס ית כל עידית יעקב פגר ברוגזיה כרכי כנשתא דבית יהודה אמטי לארעא אפיס מלכותהא ורברבנהא.

(ג) קצץ בתקוף רגז ית כל יקריה דישראל ארתע לאחורא יד ימיניה ולא סיע לעמיה מן קדם בעיל דבבא ואדליק בבית יעקב כאשתא דמשלהבא אכלת חזור חזור.

(ד) מתח קשתיה ורגם עלי גירין כבעיל דבבא אתעתד על יד ימיניה דנבוכדנצר וסיעיה כאלו הוה מעיק לעמיה ישראל וקטל כל עולים וכל דמרגגין לחזו עינא במשכן כנשתא דציון שדא כביעור אשא רוגזיה.

(ה) הוה יי דמי כבעיל דבבא שיצי ישראל שיצי כל ברינתהא חביל כל קירוי פציחהא ואסגי בכנישתא דבית יהודה אבילותא ואנינותא.

(ו) ושרש כגינתא בית מוקדשיה חבל אתר מזומן לכפרא על עמיה אינשי יי בציון חדות יומא טבא ושבתא ושנא בתקוף רוגזיה מלכא וכהנא רבא.

(ז) אשלי יי מדבחיה בעט מקדשיה מסר ביד בעיל דבבא שורי בירנייתא קלא יהבו בבית מוקדשא דיי כקל עמא בית ישראל דמצליין בגויה ביומא דפסחא.

(ח) חשב יי לחבלא שור כנשתא דציון סאט משקולתא ולא אתיב ידיה מלשיצאה ואביל מקפנא ושורא כחדא אתפגרו.

(ט) טמעו בארעא תרעהא (על די נכסו חזירא ואובילו מן דמיה עלויהון) הוביד ותבר מזוזתהא מלכהא ורברבנהא גלו ביני עממיא על דלא נטרו פתגמי אוריתא כאלו לא קבילו יתה בטורא דסיני אף נביאהא אתמנע מנהון רוח נבואת קודשא ולא אתאמר להון פתגם נבואתא מן קדם יי.

(י) יתבין על ארעא שתקין סבי כנשתא דציון אסיקו עפר מקלה על רישיהון קמרו סקין על בסריהון אחיתו לעפרא דארעא רישיהון בתולתא דירושלם.

(יא) ספקו בדמען עיני אידגארן מעי אתשד לארעא כבדי על תביר כנשתא דעמי כדו רצחו עולמיא וינקיא בפתאות קרתא.

(יב) לאמהון אמרין רוביא דישראל אן עיבור וחמר כד הוו צחיין כקטל דחרבא מן צחותא בפתאות קריתא כד יתשד נפשהון מן כפנא לגו עטיף אמהון.

(יג) מה אסהיד (בדפוס: אסעיד) בך ומה אהא מדמי לך כנישתא דירושלם מה אחביר לך אהי מנחם ליך בתולתא דכנישתא דציון ארום סגי תבריך כסגיאות תביר גללי ימא רבא בעידן נחשוליה ומן הוא אסיא די יסי יתיך מן מרעיך.

(יד) נביאי שקרא די בינך הינון איתנביאו ליך שיקרא ולית משש לנבואתהון ולא פרסימו ית פורענותא דעתיד למיתי עליך בגלל חוביך לאהדרותך בתיובתא אלהן נבאו ליך נבואת מגן ומלי טעוותא.

(טו) שפקו עליך ידיהון כל עוברי אורחא שריקו בספותהון וטלטילו ברישיהון על כנישתא דירושלם אמרו בפומהון הדא היא קרתא דהוו אמרין אבהתן דמלקדמין דהיא גמירת נואי ושופרא חדוה לכל יתבי ארעא.

(טז) פתחו עליך פומהון כל בעלי דבביך שרקו בספותהון ועסיאו בשיניהון ואמרו שיצינא ברם דין יומא דהוינן מתינן אשכחנא חזינא.

(יז) עבד יי מה דחשיב גמר מימר פומיה די פקיד למשה נביא מן יומין קדמאין דאי לא נטרין בני ישראל ית פקודיא דיי עתיד לאתפרע מנהון פגר ולא חס ואחדי עליך בעיל דבבא ארים יקר מעיקיך.

(יח) צוח לבהון קדם יי דרחים עליהון שורא יקרא דציון זילגי כנחלא דמעין ימם וליליא לא תתנין תנחומין לצעריך לפיגא צלותא די לך ולא תשתוק עינך מלמדמע.

(יט) קומי כנשתא דישראל דשריא בגלותא עסוקי במשנה בליליא ארום שכינתא דיי שריא לקבליך ובפתגמי אורייתא בשירוי שפרפרא שדיא היך מיא עקמומית לביך והדרי בתיובתא וצלאי בבית כנשתא כל קבל אפי יי טולי לותיה בצלו ידיך על נפשת עולמיך דצחין בכפנא בריש כל מחוזין.

(כ) חזי יי ותהי מסתכל מן שמיא למן איסתקיפתא כדנן אם חזי לבנהא דישראל למיכל פירי בטניהון עולמיא רגיגתא דהוו מלפפין בסדינין דמלתיה ענת מדת דינא וכן אמרת אם חזי למקטל בבית מוקדשא דיי כהנא ונביא כמה דקטלתון ית זכריה בר עדו כהנא רבא ונביא מהימן בבית מוקדשא דיי ביומא דכפוריא על דאוכח יתכון דלא תעבדון דביש קדם יי.

(כא) דמכו על ארעא במחוזין עולימיא וסביא דהוו רגילין למשכב על כרין דמילת ועל ערסין דשן דפיל בתולתי ורובי נפלו קטילין בחרבא קטלתא ביום רוגזך נכיסתא ולא חסתא.

(כב) תהי קרי חירותא לעמך בית ישראל על יד משיחא היכמה דעבדת על יד משה ואהרן ביומא דפסחא דאתכנשין עולימי חזור חזור מן כל אתר דאתבדרו תמן ביומא תקוף רוגזך יי ולא הוה בהון שיזבא ושארא דלפיפית בסדינין ודרביתי בתפנוקי מלכין בעלי דבבי שיציאונון.