תרגום יונתן/ירמיהו/כג

(א) וי פרנסיא דמאבדין ומבדרין ית עם דאתקרי שמי עלוהי אמר יי:

(ב) בכן כדנן אמר יי אלהא דישראל על פרנסיא דמפרנסין ית עמי אתון בדרתון ית עמי וטלטילתינון ולא תבעתון יתהון האנא מסער עליכון ית בישות עובדיכון אמר יי:

(ג) ואנא אכניש ית שארא דעמי מכל מדינתא דאגליתי יתהון לתמן ואתיב יתהון לאתריהון ויפשון ויסגון:

(ד) ואקים עליהון פרנסין ויפרנסונון ולא ידחלון עוד ולא יתברון ולא יזועון אמר יי:

(ה) הא יומיא אתן אמר יי ואקים לדוד משיח דצדיקיא וימלוך מלכא ויצלח ויעבד דין דקשוט וזכו בארעא:

(ו) ביומוהי יתפרקון דבית יהודה וישראל ישרי לרחצן ודין שמיה דיהון קרן ליה יתעבדן לנא זכון מן קדם יי ביומוהי:

(ז) בכן הא יומיא אתן אמר יי ולא יהון משתען עוד בגבורתא דיי ודאסיק ית בני ישראל מארעא דמצרים:

(ח) אלהין יהון משתען בגבורתא דיי דאסיק ודאיתי ית זרעא דבני ישראל מארע צפונא ומן מדינתא דאגליתינון לתמן ויתבון על ארעהון:

(ט) מן קדם נביי שקרא אתבר לבי במעי זעו כל גרמי הויתי כגבר רוי וכגברא דמשתטי מן קדם חמריה מן קדם יי ומן קדם פתגמי קודשיה:

(י) ארי זנאין אתמליאת ארעא ארי מן קדם מומי דשקר חרובת ארעא יבישו דירות מדברא ועל דמסגן ברעות נפשיהון בישתא תיתי עליהון וגברהון לא יצלחון:

(יא) ארי אף ספר אף כהן גניבו אורחתהון אף בבית מקדשי גלין קדמי בישתהון אמר יי:

(יב) בכן תהי אורחתהון להון כמשרועין בקבלא יתקלון ויפלון בה ארי איתי עליהון בישתא שנת סעורן חוביהון אמר יי:

(יג) ובנביי שמרון חזיתי רשע מתנבן בשום טעותא ומטען ית עמי ית ישראל:

(יד) ובנביי ירושלם חזיתי שנו זנאין ומהלכין בשקר ומתקפין יד מבאשין בדיל דלא למיתב גבר מן בישתיה הוו קדמי כולהון כסדום ויתבהא כעמורה:

(טו) בכן כדנן אמר יי צבאות על נביי שקרא האנא מיתי עליהון עקא מרר כגידין ואשקינון בם דלוט ביש כרישי חיוין ארי מן נביי ירושלם נפקית חנפתא לכל יתבי ארעא:

(טז) כדנן אמר יי צבאות לא תקבלון לפתגמי נביי שקרא דמתנבן לכון מטען אינון לכון רשע לבהון ממללין לא במימרא דיי:

(יז) אמרין בנבואת שקריהון לדמרגזין קדמי מליל יי שלמא יהא לכון וכל דאזיל בהרהור לביה אמרין לא תיתי עליכון בישתא:

(יח) ארי לא קמו ואתגלי להון רז מן קדם יי ולא חזו ולא שמעו ית פתגמוהי ולא אציתו למימרה ולא קבילו:

(יט) הא מזופיתא מן קדם יי ברגז נפקת ועלעול משתגש על ריש רשיעין יחול:

(כ) לא יתוב רוגזא דיי עד דיעבד ועד דיקים מחשבת רעותיה בסוף יומיא תסתכלון בה אסתכלא:

(כא) לא שלחית ית נביי שקרא ואינון רהטין לאבאשא ולא מללית עמהון ואינון מתנבן שקר:

(כב) ואלו קמו אתגלי להון רז מן קדם יי ואשמעי פתגמי ית עמי ואתיבינון מאורחתהון בישתא ומבישות עובדיהון:

(כג) אנא אלהא ברית עלמא מבראשית אמר יי אנא אלהא עתידנא לחדתא עלמא לצדיקיא:

(כד) אם ידמי גבר לאטמרה כד בסתרא קדמי הלא גלי אמר יי הלא ית שמיא וית ארעא יקרי מלי אמר יי:

(כה) שמיע קדמי ית דאמרין נביי שקרא למימר פתגם נבואה בחלמא אתחוא לי:

(כו) עד אימתי אית בלבהון דנביי שקרא דמתנבן שקר ומתנבן רשע לבהון:

(כז) דמחשבין לאנשאה ית עמי שמי בחלמהון דמשתען גבר לחבריה כמה דשבק אבהתהון ית פולחן שמי ומקימין בשום טעותא:

(כח) נבואה דעמיה חלמא ישתעי חלמא ודפתגמי עמיה ימליל פתגמי קשוט הא כמה דפריש בין תבנא לעבורא כן פריש בין צדיקיא לרשיעיא אמר יי:

(כט) הלא כל פתגמי תקיפין כאשתא אמר יי וכפטישא דמפגע כיפא:

(ל) בכן הא אנא שלח רוגזי על נביי שקרא אמר יי מגנבין פתגמי גבר מן חבריה:

(לא) בכן הא אנא שלח רוגזי על נביי שקרא אמר יי דמתנבן כרעות לבהון ואמרין כן אמר:

(לב) האנא שלח רוגזי על דמתנבן חלמא דשקר אמר יי ומשתען ומטען ית עמי בשקריהון ובבקרותהון ואנא לא שלחתינון ולא פקדתינון והנאה לא יהנון לעמא הדין אמר יי:

(לג) וארי ישאלינך עמא הדין או ספר או בהין למימר מה נבואתא בשמא דיי ותימר להון כדין נבואתא וארטוש יתכון אמר יי:

(לד) וספר וכהן ועמא דימר נבואתא בשמא דיי ואסער על גברא ההוא ועל ביתיה:

(לה) כדין תימרון גבר לחבריה וגבר לאחוהי מה אתיב יי ומה מליל יי:

(לו) ונבואה בשמא דיי לא תדכרון עוד ארי נבואתא תהי לגבר דמקים פתגמי רעותיה ואתון מדמן לבטלא ית פתגמי אלהא קימא דיי צבאות אלהנא:

(לז) כדין תימר לנביא מה אתיבך יי ומה מליל יי:

(לח) ואם נבואה בשמא דיי תימרון בכן כדנן אמר יי חלף דאמרתון ית פתגמא הדין נבואה בשמא דיי ושלחית לותכון למימר לא תימרון נבואתא מקדם יי:

(לט) בכן האנא שלח רוגזי וארטוש יתכון מרטש וארחיק יתכון וית קרתא דיהבית לכון ולאבהתכון מקביל מימרי:

(מ) ואתן עליכון חסודי עלם ותחפינון אתכנעות עלם דלא תפסוק: