תרגום/פרשת בשלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תרגום אונקלוס על שמות

פרקים יג-יז[עריכה]

קטע:תרגום אונקלוס על שמות יג

קטע:תרגום אונקלוס על שמות יד

קטע:תרגום אונקלוס על שמות טו

(א) ונטלו מאילים ואתו כל כנשתא דבני ישראל למדברא דסין די בין אילים ובין סיני בחמשת עסרא יומא לירחא תניינא למיפקהון מארעא דמצרים:

(ב) ואתרעמו כל כנשתא דבני ישראל על משה ועל אהרן במדברא:

(ג) ואמרו להון בני ישראל לוי דמיתנא קדם יי בארעא דמצרים כד הוינא יתבין על דודי בסרא כד הוינא אכלין לחמא ושבעין ארי אפקתון יתנא למדברא הדין לקטלא ית כל קהלא הדין בכפנא:

(ד) ואמר יי למשה הא אנא מחית לכון לחמא מן שמיא ויפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה בדיל דאנסינון היהכון באוריתי אם לא:

(ה) ויהי ביומא שתיתאה ויתקנון ית דייתון ויהי על חד תרין על דילקטון יום יום:

(ו) ואמר משה ואהרן לכל בני ישראל ברמשא ותדעון ארי יי אפיק יתכון מארעא דמצרים:

(ז) ובצפרא ותחזון ית יקרא דיי כד שמיע (קדמוהי) ית תורעמותכון על מימרא דיי ונחנא מא ארי אתרעמתון עלנא:

(ח) ואמר משה בדיתן יי לכון ברמשא בסרא למיכל ולחמא בצפרא למסבע בדשמיען קדם יי ית תורעמותכון די אתון מתרעמין עלוהי ונחנא מא לא עלנא תורעמותכון אלהן על מימרא דיי:

(ט) ואמר משה לאהרן אמר לכל כנשתא דבני ישראל קריבו קדם יי ארי שמיען קדמוהי ית תורעמותכון:

(י) והוה כד מליל אהרן עם כל כנשתא דבני ישראל ואתפניו למדברא והא יקרא דיי אתגלי בעננא:

(יא) ומליל יי עם משה למימר:

(יב) שמיע קדמי ית תורעמת בני ישראל מליל עמהון למימר בין שמשיא תיכלון בסרא ובצפרא תשבעון לחמא ותדעון ארי אנא יי אלהכון:

(יג) והוה ברמשא וסליקת סליו וחפת ית משריתא ובצפרא הות נחתת טלא סחור סחור למשריתא:

(יד) וסליקת נחתת טלא והא על אפי מדברא דעדק מקלף דעדק כגיר כגלידא על ארעא:

(טו) וחזו בני ישראל ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא ארי לא ידעו מא הוא ואמר משה להון הוא לחמא דיהב יי לכון למיכל:

(טז) דין פתגמא די פקיד יי לקוטו מניה גבר לפום מיכליה עומרא לגולגלתא מניין נפשתיכון גבר לדי במשכנה תסבון:

(יז) ועבדו כן בני ישראל ולקטו דאסגי ודאזער:

(יח) וכלו בעומרא ולא אותר דאסגי ודאזער לא חסיר גבר לפום מיכליה לקטו:

(יט) ואמר משה להון אנש לא ישאר מניה עד צפרא:

(כ) ולא קבילו מן משה ואשארו גובריא מניה עד צפרא ורחש ריחשא וסרי ורגז עליהון משה:

(כא) ולקטו יתיה בצפר בצפר גבר לפום מיכליה ומא דמשתאר מניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא פשר:

(כב) והוה ביומא שתיתאה לקטו לחמא על חד תרין תרין עומרין לחד ואתו כל רברבי כנשתא וחויאו למשה:

(כג) ואמר להון הוא די מליל יי שבתא שבת קודשא קדם יי מחר ית די אתון עתידין למיפא אפו וית די אתון עתידין לבשלא בשילו וית כל מותרא אצנעו לכון למטרת עד צפרא:

(כד) ואצנעו יתיה עד צפרא כמא דפקיד משה ולא סרי וריחשא לא הוה בה:

(כה) ואמר משה אכלוהי יומא דין ארי שבתא יומא דין קדם יי יומא דין לא תשכחוניה בחקלא:

(כו) שיתא יומין תלקטוניה וביומא שביעאה שבתא לא יהי ביה:

(כז) והוה ביומא שביעאה נפקו מן עמא למלקט ולא אשכחו:

(כח) ואמר יי למשה עד אימתי אתון מסרבין למטר פקודי ואוריתי:

(כט) חזו ארי יי יהב לכון שבתא על כן הוא יהב לכון ביומא שתיתאה לחם תרין יומין תיבו אנש תחותוהי לא יפוק אנש מאתריה ביומא שביעאה:

(ל) ונחו עמא ביומא שביעאה:

(לא) וקרו בית ישראל ית שמיה מן והוא כבר זרע גדא חיור וטעמיה כאסקריטוון בדבש:

(לב) ואמר משה דין פתגמא די פקיד יי מלי עומרא מניה למטרא לדריכון בדיל דיחזון ית לחמא די אוכלית יתכון במדברא באפקותי יתכון מארעא דמצרים:

(לג) ואמר משה לאהרן סב צלוחית חדא והב תמן מלי עומרא מן ואצנע יתיה קדם יי למטרא לדריכון:

(לד) כמא די פקיד יי למשה ואצנעיה אהרן קדם סהדותא למטרא:

(לה) ובני ישראל אכלו ית מנא ארבעין שנין עד דמיתיהון לארעא יתבתא ית מנא אכלו עד דאתו לסייפי ארעא דכנען:

(לו) ועומרא חד מן עסרא בתלת סאין הוא:

קטע:תרגום אונקלוס על שמות יז