תקנות מחלות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות)
(הופנה מהדף תקנות מחלות בעלי-חיים (בתי שחיטה לעופות))
תקנות מחלות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות) מתוך
תקנות מחלות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות), תש״ך–1960
תקנות בדבר בתי שחיטה לעופות
ק״ת תש״ך, 1174; תשכ״א, 2736; תשכ״ט, 43, 1514; תשל״ז, 368; תשמ״א, 63; תשנ״א, 746, 797; תשנ״ו, 56; תשס״ג, 1069; תשע״ה, 1878; תש״ף, 672.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי חיים, 1945, והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות [תיקון: תשכ״ט, תשל״ז, תשנ״א, תש״ף]
בתקנות אלה –
”עוף“ – תרנגול, אווז, ברווז, תרנגול־הודי, יונה, עוף גיניאה, שלו ופסיון – מכל מין וגיל;
”בשר עוף“ – גופת עוף או כל חלק ממנה, לרבות האיברים המיועדים למאכל אדם;
”איברים פנימיים“ – כבד, לב, קורקבן וטחול;
”קרביים“ – זפק, מעיים, ריאות, ואיברים פנימיים;
”בית שחיטה“ – מפעל שבו מבוצעות פעולות אלה:
שחיטת עופות, מריטת נוצות מן העוף השחוט, הוצאת אברים ממנו ופעולות לוואי;
”כושר קליטה“, לגבי בית שחיטה – המספר המקסימלי של עופות, שלדעת המנהל ניתן לשחטן ביום אחד באותו בית שחיטה;
”פעולות לוואי“ – ניתוק חלקי גוף ואיברים מן הגוף המרוט שאינם למאכל, המלחתו, פירוק בשר העוף לנתחים וחלקים, אריזתו, קירורו והקפאתו, הכל לשם מכירה;
”המנהל“ – מנהל השירותים הוטרינריים או מי שהוא הסמיך לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן;
”הרמה המרבית“ – הרמה המרבית המותרת של שאריות ביולוגיות בבשר עוף, המפורטת ברשימה שקבע מנהל השירותים הוטרינריים, בהסכמת מנהל שירות המזון במשרד הבריאות, כפי שתעודכן מזמן לזמן, ושהופקדה לעיון הציבור בספרית המכון הוטרינרי בשירותים הוטרינריים בבית־דגן;
”הרופא הוטרינר“, לגבי בית שחיטה – רופא וטרינר עובד התאגיד לפיקוח וטרינרי שאישר לו המנהל לבצע פיקוח וטרינרי על בית השחיטה;
”שארית ביולוגית“ – חומר כלשהו, לרבות נגזרותיו, הנמצא בעוף בעת שחיטתו או אחרי שחיטתו, באחת מן הרקמות או האיברים שלו כתוצאה מטיפול או ממגע של עופות חיים עם חומר הדברה, חומר אורגני, חומר לא אורגני, חומר מתכתי, הורמונים, אנטיביוטיקה, חמרים נגד תילוע, חמרים מרגיעים או כל חומר אחר אשר משאיר שאריות בבשר עוף;
”התאגיד לפיקוח וטרינרי“ – התאגיד לפיקוח וטרינרי שהוקם לפי פרק ו׳1 לחוק הרופאים הווטרינריים, התשנ״א–1991.
אישור להפעלת בית שחיטה [תיקון: תשכ״א, תש״ף]
(א)
לא יפעיל אדם בית שחיטה אלא לפי אישור בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאי האישור.
(א1)
לא יינתן אישור לפי תקנת משנה (א) אלא לבית שחיטה שמיושמת בו תכנית בטיחות מזון כהגדרתה בסעיף 177 לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015.
(ב)
מתן אישור או סירוב לתתו, קביעת תנאי נתינתו, התלייתו וביטולו מסורים לשיקול דעתו של המנהל.
בקשה לאישור בית שחיטה
המבקש אישור לפי תקנה 2 יגיש למנהל בקשה בכתב בצירוף תכנית המבנים והציוד של בית השחיטה.
תנאי האישור
המנהל יפרט בתנאי האישור לבית שחיטה את המבנים והציוד שבית השחיטה יכלול ואת כושר הקליטה שלו.
העסקת עובדים בבית שחיטה
בעל בית שחיטה חייב להעסיק בבית השחיטה עובדים במספר מספיק כדי שבית השחיטה יתנהל בתנאים ההולמים ביצוע תקין של העבודה.
החזקת בית שחיטה
בעל בית שחיטה חייב להחזיקו, לרבות הציוד שבו, במצב תקין המאפשר עבודה סדירה וכן בתנאים סניטריים נאותים.
הוראות הרופא הוטרינר [תיקון: תשנ״א]
ערר [תיקון: תשנ״א]
על הוראות הרופא הוטרינר לפי תקנה 7 רשאי בעל בית השחיטה לערור בפני המנהל תוך 7 ימים מיום המסירה.
בדיקת עופות וגופות [תיקון: תשנ״א, תשנ״ו, תשס״ג]
(א)
בעל עוף לא יעביר ולא יתיר להעביר עוף לבית שחיטה אם יש בבשר העוף, לרבות בכבדו או בכלייתו, שאריות ביולוגיות מעל הרמה המרבית.
(ב)
לא יכניס אדם עופות לבית שחיטה אלא אם כן צורפה אליהם תעודת בריאות, לפי טופס 1 שבתוספת השלישית, חתומה ביד רופא וטרינר ומגדל עופות; תוקף תעודת הבריאות ל־144 שעות מעת חתימתה בידי הרופא הווטרינר.
(ג)
עוף המובא לבית שחיטה ייבדק בתחומו לפני השחיטה ולאחריה על ידי הרופא הוטרינר בהתאם להוראות התוספת הראשונה.
העברת עופות וגופות למעבדה [תיקון: תשנ״א]
הרופא הוטרינר רשאי להעביר עופות וגופות של עופות לבדיקה במעבדה על חשבון הבעלים.
החלטת הרופא הוטרינר לאחר הבדיקה [תיקון: תשנ״א]
הרופא הוטרינר רשאי לפסול לשחיטה עוף נגוע במחלה וכן לאשר או לפסול למאכל עוף שנשחט, כולו או מקצתו בהתאם להוראות התוספת השניה.
טביעת חותם או סימן אחר [תיקון: תשנ״א, תשס״ג]
גופות של עופות או חלקיהן שאושרו על ידי הרופא הוטרינר למאכל יסומנו בחותם או בסימן אחר של בית השחיטה שאושר על ידי המנהל ואשר צוין בו תאריך השחיטה.
דין עופות וגופות שנפסלו [תיקון: תשנ״א]
עופות, גופות של עופות או חלקיהן, שנפסלו על ידי הרופא הוטרינר, יושמדו במיכל ביעור מיוחד לפי הוראות הרופא הוטרינר, או פקח בית השחיטה שנתמנה לפי תקנה 23, ובהשגחתו.
תשלום פיצויים
לא ישולמו כל פיצויים בעד עופות, גופות של עופות וחלקיהן שהושמדו לפי תקנה 13.
שימוש במעיים וכדומה להזנת בעלי חיים [תיקון: תשנ״א]
לא ישתמש אדם להזנת בעלי חיים במעיים ובאברי המין של עוף וכן בתכולת הזפק והקיבה אלא לאחר שעברו תהליך של עיקור או בישול בהשגחת הרופא הוטרינר בהתאם להוראות המנהל.
ימים ושעות השחיטה
הימים והשעות לשחיטת עופות ייקבעו –
(1)
על ידי הרשות המקומית שבתחומה נמצא בית השחיטה;
(2)
על ידי המנהל, אם בית השחיטה נמצא מחוץ לתחום רשות מקומית.
טיפול בנוצות [תיקון: תשנ״א]
נוצות של עופות שנשחטו בבית שחיטה ייאספו בתא או בחדר מיוחד בתחום בית השחיטה ויטופל בהן לפי הוראות הרופא הוטרינר.
הבאת עופות לבית שחיטה
לא יובאו חמישה עופות ומעלה לבית שחיטה אלא בכלובים שאושרו לכך על ידי המנהל.
ניקוי וחיטוי של כלובים [תיקון: תשכ״ט־2]
(א)
לא יוצא כלוב מתחום בית שחיטה, אלא אם נרחץ בתמיסת דטרגנט או באדי מים בלחץ, וחוטה [צ״ל: חוטא] בחומר חיטוי שאושר על ידי המנהל.
(ב)
הרחיצה והחיטוי ייעשו בשיטה ובמיתקנים שאושרו לכך על ידי המנהל.
הוצאת בשר עוף [תיקון: תשכ״ט־2, תשס״ג]
לא יוצא בשר עוף מתחום בית שחיטה אלא אם כן –
(1)
ראש העוף וקרביו הוסרו מגופתו;
(2)
הוא צונן או הוקפא לטמפרטורה שאינה עולה על 4°C או על מינוס 18°C, לפי הענין;
(3)
הוא נארז במכלים של מתכת בלתי מחלידה או במכל אחר שאישר המנהל;
(4)
צורפה לו תעודה, לפי טופס 2 שבתוספת השלישית, שנחתמה ביד הרופא הוטרינר שפיקח על השחיטה;
(5)
הוא הועמס על כלי רכב שמתקיימות לגביו הוראות כל דין לענין הובלת מזון בטמפרטורה מבוקרת.
[תיקון: תשכ״ט־2, תשמ״א, תשנ״א, תשס״ג]
(בוטלה).
הוראות כלליות של המנהל
המנהל רשאי לתת לרופאים הוטרינריים הוראות בדבר ביצוע תפקידיהם בבתי שחיטה לפי תקנות אלה.
תסקירים מאת רופאים וטרינריים
המנהל רשאי לדרוש מהרופאים הוטרינריים תסקירים בכל הנוגע לביצוע תפקידיהם בבתי שחיטה.
תסקירים מאת בעל בית השחיטה
בעל בית שחיטה חייב, לפי דרישת המנהל, למסור לו תסקירים על פעולות בית השחיטה.
מינוי פקח [תיקון: תש״ף]
המנהל רשאי למנות מבין עובדי התאגיד לפיקוח וטרינרי פקח לבית שחיטה ולחייב את הבעלים בהוצאות העסקתו של הפקח.
תפקידי פקח [תיקון: תשנ״א]
פקח שיתמנה כאמור בתקנה 23 ימלא את התפקיד בהתאם להוראות הרופא הוטרינר.
הפסקת פעולות [תיקון: תשכ״א]
המנהל רשאי, בהתייעצות עם מנהל שירותי הרפואה [צ״ל: המנהל הכללי של משרד הבריאות] ועם הממונה על המחוז, להורות בכתב על הפסקת פעולה בבית שחיטה לתקופה שיקבע אם לא קויימה תקנה מתקנות אלה או כל הוראה שניתנה לפיהן לגבי אותו בית שחיטה.
ועדת ערר
שר החקלאות ימנה ועדת ערר של שלושה חברים לענין תקנות אלה, ואחד מהם יושב ראש הועדה.
זכות ערר [תיקון: תשכ״א]
עיכוב ביצוע [תיקון: תשכ״א]
הגשת הערר לא תעכב את ביצוע ההחלטה.
שחיטת עופות [תיקון: תשל״ז, תשע״ה]
(א)
לא ישחוט אדם ולא ירשה לשחוט עוף, לא ימרוט ולא ירשה למרוט נוצות מעוף שחוט וכן לא יעסוק בפעולות לואי מחוץ לבית שחיטה; הוראה זו לא תחול על שחיטת עופות לצורך עצמי.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי אדם לשחוט עוף, למרוט נוצות ולעסוק בפעולת הלוואי של הוצאת קרביים מעוף שחוט מחוץ לבית שחיטה, לפי היתר בכתב לכך מאת המנהל ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר לפי תקנת משנה זאת יינתן רק לשחיטה לשם קיום מנהג כפרות בין מוצאי ראש השנה לערב יום כיפור.
מכירת בשר עוף
לא ימכור אדם בשר עוף ולא ייצר ממנו מוצר מאכל לרבות שימורים אלא אם הוא נושא את החותם או הסימן של בית שחיטה בהתאם לתקנה 12.
הוראת מעבר לגבי בתי שחיטה קיימים
אישור לבית שחיטה קיים
לא יסרב המנהל לתת את האישור לפי תקנות אלה לבית שחיטה קיים לפי בקשה שהוגשה תוך 15 יום מיום תחילתן של תקנות אלה, אולם הוא רשאי לכלול בו תנאים, לרבות תנאי בדבר כושר הקליטה של בית השחיטה.
שמירת דינים אחרים
תקנות אלה אינן באות לגרוע מהוראות כל דין אחר.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה היא כתום שלושים יום מיום פרסומן ברשומות.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מחלות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות), תש״ך–1960“.
[תיקון: תשכ״ט־2, תשמ״א, תשנ״א]
תוספת ראשונה
(תקנות 9 ו־21)
הוראות לענין בדיקת עוף לפני השחיטה ולאחריה ולענין תסקיר
1.
בדיקת העוף לפני השחיטה תבוצע בידי הרופא הוטרינר או הפקח ביום השחיטה, באור יום מתאים או באור מלאכותי מספיק.
2.
העוף ייבדק לענין מצב בריאותו לרבות מצבו הגופני ומראהו החיצוני.
3.
הרופא הוטרינר או הפקח יאסור שחיטת עוף המגלה סימני מחלה המפורטת בתוספת השניה; עוף כאמור יושמד לפי הוראות המנהל.
4.
הרופא הוטרינר יודיע, ללא דיחוי, לרופא הוטרינר הממשלתי האזורי למחלות עופות, על גילוי מחלה או חשד למחלה, וידאג כי כל הלהקה החולה או החשודה במחלה כאמור תוחזק בהסגר, במקום מבודד ממקום החזקתו של כל עוף אחר בתחום בית השחיטה.
5.
נודע לרופא וטרינר שיש לחשוד, לגבי להקה מסויימת, שהובאה לשחיטה לאחר טיפול או מגע עם חומר העלול לגרום לשאריות ביולוגיות בעוף השחוט, יורה על החזרת הלהקה לבעליה, או על עיכובה לאחר שחיטה עד לקבלת החלטה סופית על פי בדיקות מעבדה, או על השמדתה.
6.
הבדיקה שלאחר השחיטה תיעשה בעקבות פתיחת הגופה והוצאת הקרביים, כך שכל פנים הגופה לרבות האיברים הפנימיים ייחשף לבדיקת הרופא הוטרינר או הפקח באופן חזותי ובאופן המאפשר מישוש.
7.
נתגלו בגופות של עופות או בחלקיהן סימני מחלה או פגמים כמפורט בתוספת השניה ייעשה בהם בהתאם לאמור בה לגבי כל פגם או מחלה.
8.
הרופא הוטרינר ירשום כל להקה בהגיעה למשחטה ויגיש למנהל, באחד בכל חודש, תסקיר בכל הנוגע לשחיטת עופות; התסקיר יפרט את הלהקות והמשקים המגדלים, מספר העופות בלהקה, משקלה הכולל, מספר העופות הפסולים לפני השחיטה ואחריה וסיבות הפסילה באחוזים.
[תיקון: תשנ״א]
תוספת שניה
(תקנה 11)
הוראות לענין אישור או פסילה של עוף שנשחט
א.
”פסלות שלמה“ – פסילה של עוף או בשר עוף;
”פסלות חלקית“ – פסילת החלק מבשר עוף הפגום או המגלה סימני מחלה.
ב.
[תיקון: תשנ״א־2]
נתגלו בעוף פגם או סימני מחלה יחולו לגביו ההוראות כמפורט להלן:
(1)
שחפת – פסלות שלמה;
(2)
לוקוזיס על כל צורותיה – פסלות שלמה;
(3)
אלח דם וטוקסמיה – פסלות שלמה;
(4)
סימנים בבשרו של עוף שחוט או באיבריו הפנימיים למחלה אשר הגורמים האטיולוגיים שלה או הרעלים שהם מייצרים עלולים לסכן את בריאות האדם – פסלות שלמה;
(5)
פסטרלוזיס –
(א)
במקרים של אילוחים כלליים ייערך עיקור בשר העוף בשיטה ובמפעל שאישר המנהל לביצוע העיקור; המנהל רשאי, לאחר שבוצע העיקור, בכתב, להרשות, שימוש בבשר העוף למטרות שיקבע;
(ב)
במקרים של אילוח מקומי – פסלות חלקית:
כל האיברים והחלקים הנגועים – פסולים;
(6)
מחלת נשימה כרונית –
(א)
עם סימנים של אלח דם וטוקסמיה – פסלות שלמה;
(ב)
בהעדר סימני אלח דם וטוקסמיה – פסלות חלקית:
כל האיברים והחלקים הנגועים – פסולים;
(7)
תהליכים דלקתיים – פסלות חלקית של איברים פנימיים וחלקי גופה המגלים תהליכים כאמור, ופסלות שלמה אם נתגלו תהליכים דלקתיים מערכתיים;
(8)
גידולים – כל חלק מגופה הנגוע בגידול – ייפסל; נתגלו סימנים להתפשטות גידולים – פסלות שלמה;
(9)
טפילים – כל חלק מגופה הנגוע או מאולח בטפילים או המגלה סימן של שינויים פתולוגיים שמקורם בטפילים – ייפסל;
(10)
פצעים וחבלות – כל חלק נגוע – ייפסל; במקרה שיש פגיעה או חבלה ביותר מחלק אחד – פסלות שלמה; חלקי עוף שחוט המראים אודם קל מחבלה, יאושרו כראויים למאכל אדם;
(11)
מוות מכל סיבה שאינה שחיטה – פסלות שלמה;
(12)
זיהום – גופות שהזדהמו על ידי שמנים, צבעים, רעלים או מזהמים חיצוניים אחרים – פסלות שלמה;
בשר עוף או איברים פנימיים אשר זוהמו באופן מקרי תוך כדי עיבוד – פסלות חלקית;
(13)
כוויות חמורות – פסלות שלמה, אולם רשאי המנהל, בכתב, להרשות, שימוש בגופות למטרות שהוא יורה;
(14)
שברים בעצמות – פסלות חלקית;
(15)
רקבון כתוצאה משינויים לאחר שחיטה – פסלות שלמה, אולם אם השינויים הם שטחיים בלבד ללא סימנים של תסיסה עם ריח רע – פסלות חלקית;
(16)
בשר עוף נגוע במחלה, מנוון, פגום, מקולקל, רקוב, מלוכלך, מצחין, מיוצר בתנאים בלתי סניטריים, מכיל חמרים רעילים או מקולקלים או חומר הדברה כימי או חומר נוסף או צבע העלולים לפגוע בבריאות אדם, או ארוז באריזה העלולה לפגוע בבריאות אדם, – פסלות שלמה;
(17)
ניוון כללי – פסלות שלמה, אולם המנהל רשאי בכתב, להרשות, שימוש בגופות למטרות שהוא יורה, למעט שימוש למאכל אדם;
(18)
שאריות ביולוגיות – בשר עוף אשר נמצאו בו שאריות ביולוגיות מעל הרמה המרבית – פסלות שלמה.
[תיקון: תשס״ג]
תוספת שלישית
טופס 1: תעודת בריאות לעופות המיועדים לשחיטה (תקנה 9(ב))
טופס 2: תעודת בריאות וטרינרית לבשר עוף מס׳ . . . . . . . . (תקנה 19(2))
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.