תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק כח
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. במדרש (שמות רבה פ' כ"ח) כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים אמור להן ראשי דברים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים. אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע. ולמה לנשים תחלה שהם מזרזות במצות. דבר אחר שהם מנהיגים את בניהם לתלמוד תורה. אמר ר' תחליפא דמן קסרין אמר הקדוש ברוך כשבראתי העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטווה חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות התורה לכך כה תאמר לבית יעקב, ור' יוחנן אמר לבית יעקב אלו סנהדרין שנאמר בית יעקב לכו ונלכה וגו' ע"כ. ביאור מדרש זה שהשם יתברך היה נוהג עם כל אחד ואחד כפי הראוי ולפיכך הנשים שנקראו בית בכל מקום כתיב תאמר שהוא לשון רכה שלא יאמר להם דקדוקי דברים אבל לאנשים יאמר דקדוקיהן וזהו אמירה שלמה, ולכך כתיב ותגיד ביו"ד רצה לומר אמירה שלמה, ולנשים תחלה מפני שהם ראשון לקבל יותר מן האנשים, כי הקרוב אל החומר הוא מקבל כאשר ידוע כי החומר מוכן לקבלה וכמו שבארנו כמה פעמים. והנשים הם חומריים ביותר, ולכך הם מוכנים אל הקבלה, ובשביל זה סדר הענין נותן כי אשר הוא ממהר לקבל הוא יותר קודם ממי שהוא מאחר לכך הקדים הנשים תחלה, וזה שאמר שהם מזרזות במצות דהיינו שמקבלים המצות עליהן. דבר אחר בשביל שהנשים הם התחלה לתורה ועם שאינן בני תורה הם התחלה לתורה שהם מוליכין את בניהן לתורה, והרמז בזה כי האשה הכנה לתורה, כי האשה נותנת לבן חומר וכאשר תתן לו חומר טוב הוא בעל תורה ושכל זך, וכאשר החומר אינו טוב אז החומר מונע אותו מן התורה והשכל, הרי האשה היא הכנה מוליכתו לתורה שהיא מביאתו על ידי הכנתה לתלמוד תורה, וכל הכנה הוא התחלה והוא קודם ולפיכך הקדים הנשים. ואמר ר' תחליפא ראוי להקדים הנשים תחלה, וזה כי הגזרה והצווי שבא מן השם יתברך אל אדם המקבל דבר זה הוא הברית והחבור שיש אל השם יתברך עם האדם אשר מקבל הגזרה ודבר זה התבאר בכמה מקומות ומפני שהאיש הוא יותר ראוי לברית וחבור עם השם יתברך מאשר האשה שהיא חומרית, ואין המדרגה כל כך של הנקבה כמו הזכר ולפיכך נצטווה אדם תחלה לפי שמדרגתו קרוב אל השם יתברך. ומפני כך קלקלה האשה כי אחר שהחבור של האשה עם השם יתברך אינה במדרגת האיש הרי חבור שלה חבור חסר, וכאשר החבור חסר יבא מזה קלקול שיוסר החבור. ודבר זה היה דוקא אצל האדם, כי לא היה מקבל החבור בשלמות כמו שהיו מקבלים ישראל החבור בשלמות, ולפיכך אצל האדם היה החבור לפי המדרגה קודם האיש ואחר כך האשה, הכל לפי המדרגה של כל אחד ואחד. אבל ישראל קבלו החבור בשלימות כאשר נתנה להם התורה, וראיה שנתן לאדם הראשון מקצת מצות בלבד ולכך לא היה החבור בשלמות אבל ישראל שהיה להם תורה שלמה חבור שהיה להם שלם, ולכך ראוי שיהיה הצווי לאשה תחלה במתן תורה שדבר זה היה החבור בשלמות כי האשה שאינה כל כך במדרגה כאשר היא תקבל הגזרה הרי החבור בשלמות ואחר כך נצטוה האיש בחבור ובמדרגה יותר מן האשה ולכך הקדים הצווי לאשה קודם לאיש, כי קבלת הנשים התורה מורה זה על הקבול שהיה לישראל בתורה היה בשלמות ודבר זה יותר מעלה ולכן הזכיר אותה תחלה. ודבר זה מבואר מאד והוא ענין נפלא ודקדוק עמוק מאד למה הקדים הנשים לאנשים, שדבר זה יורה על חבור בשלמות אשר קבלו במתן תורה אשר לא יוסר, וראוי לך להבין אותו והוא עדות על חבור ישראל בו יתברך שהיא בשלמות בלי הסרה. ורבי יוחנן אומר בית יעקב אלו סנהדרין שנקראים בית יעקב. וזה כי הבית מקבל כל דבר ומאסף את הכל לתוכו, כך הסנהדרין מכניסין ומאספין כל ישראל אליהם ונקראו בית ועל ידי הסנהדרין יש להם חבור אל השם יתברך. ודבר זה ידוע למביני מדע כי הסנהדרין כוללים את ישראל במה שכל ישראל תחתיהם ועל ידיהם השם יתברך בא אל ישראל לתת להם התורה והוא ידוע מה שאמר הכתוב (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט מלמד שהשם יתברך עם הדיינים. וכאשר בא לתת גזרותיו על ישראל וזהו החבור הגמור שיש אל השם יתברך עם ישראל, היה יותר ראשון ויותר קודם במה שיש בישראל הדין והמשפט המחויב שהמשפט יש לו חבור אל השם יתברך בראשון ואחר כך כלל ישראל. וזהו דעת מי שאומר בית יעקב אלו סנהדרין שהם ראשון וקודם אל החבור להשם יתברך עם ישראל ודבר זה מבואר:
ובמכילתא (יתרו פ' ב') אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ר' אליעזר אומר זה יום שנתקבצו ובאו לרעמסס לשעה קלה ואביא אתכם אלי להר סיני. רבי עקיבא אומר זה מתן תורה. לפי שהיו ישראל נרתעים לאחריהם י"ב מיל ואביא אתכם אלי זה בית הבחירה ע"כ. וביאור זה כי לדעת רבי אליעזר יציאת מצרים התחלת הלקיחה שלקח השם יתברך את ישראל אליו ומתן תורה סוף הלקיחה. ולדעת רבי עקיבא לא היה מתן תורה תכלית הדבקות בו רק בנין בית הבחירה ולפיכך סבר כי התחלת הלקיחה היא מתן תורה ותכלית הלקיחה היא בנין בית המקדש:
ושמרתם את בריתי במכילתא (שם) ר' אליעזר אומר זה ברית שבת רבי עקיבא אומר זה ברית מילה ועבודה זרה ע"כ. פירוש מחלוקת שלהם כי לפי דברי הכל בא להזהיר שלא יסורו מן השם יתברך ולבטל הברית שיש בינם לבין השם יתברך וסבר רבי אליעזר כי הברית והחבור הוא ברית שבת, וזה כי חלקי האדם הם שלשה הגוף והנפש והשכל, וידוע שהנפש יש לו חבור אל הגוף ואל השכל וסבר ר' אליעזר כי כאשר הנפש יש לו דבקות בו יתברך ונזהר מן החטא אשר הם שייכים לנפש כמו הנקימה והנטירה והשנאה ודברים הרבה אשר הם פעולות הנפש ואמר הכתוב כי כאשר ישמור הברית שלא יבטלו החבור על ידי החטאים שמתיחסים אל הנפש רק ישמרו את ברית הנפש שיהיה עם השם יתברך ואז הגוף אשר הוא משותף אל הנפש והשכל אשר הוא מצטרף אל הנפש גם כן עם השם יתברך כאשר הנפש יש לו דבקות עם השם יתברך ולזה אמר זו ברית שבת כי השבת הוא לנפש כמו שאמרו ז"ל (ביצה ט"ז ע"א) נפש יתירה נתנה באדם בשבת. ועוד כי השבת שהוא מנוחה שהוא לנפש כי התנועה היא לנפש וכן המנוחה היא לנפש לכך כתיב שבת וינפש, וכאשר ישמרו השבת בשלמות ואז יהיה לנפש דבקות עם השם יתברך ימשך אחר זה הגוף והשכל גם כן שיהיו עם השם יתברך. ולרבי עקיבא אדרבא אם ישמרו המילה שהיא בגוף עד שאין לגוף סלוק מאתו יתברך וכן אם ישמרו ברית עבודת אלילים כי העבודת אלילים הוא לשכל האדם ודבר זה ידוע שאמר הכתוב (יחזקאל י"ד) למען תפוש את בית ישראל בלבם ואין הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה רק אצל עבודת אלילים (קידושין מ' ע"א). ונראה שרצה לומר שישמרו גם כן מן שאר חטאים שהם שייכים לגוף כמו התאוות וכיוצא בזה, וכן שאר החטאים שהם שייכים אל השכל, ואז האדם כאשר יש לגוף ושכל חבור אל השם יתברך אז גם הנפש אשר יש לו חבור אל הגוף ואל השכל גם כן עם השם יתברך. ויש לך לפרש גם כן לדעת שישמרו את ברית השבת, כי השבת הוא לנפש כמו שכתבתי, וראוי שיהיה החבור שהוא לנפש עם השם יתברך ברית כי הנפש יש לו דביקות וחבור גמור עם השם יתברך ואין לו הסרה כלל לזה אמר זה ברית השבת. ולדעת רבי עקיבא הוא ברית מילה וברית ע"א מפני שישראל שאין לו ברית המילה הוא מסולק מן השם יתברך כאשר הוא ערל וכן אם לא ישמרו ברית ע"א הוא מסולק לגמרי מן השם יתברך. ולדעת רבי אליעזר השמירה שיהיה לו ברית וחבור עם השם יתברך לגמרי ולדעת רבי עקיבא שישמרו שלא יסולק החבור וזה שייך אצל ברית המילה וברית ע"א שכאשר לא ישמרו הוא הסרה לגמרי מן השם יתברך וזה נכון: