תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק ד

<< · תפארת ישראל (מהר"ל) · פרק ד · >>

הדרכים והפעולות אשר הם מביאים אל ההצלחה הם מצות התורה, שבזולתם היה נשאר בכח כמו שיתבאר עוד, והם הם כמו החבל שמעלין את האדם מבור התחתיות הוא העולם השפל אל עולם העליון להושיב אותו עם המלך ה' צבאות עין בעין וכמו שיתבאר ענין זה. כי המצות הם צירוף האדם מן הגשמי עד שאין האדם טבעי חמרי בעל הויה והפסד כמו שהם הדברים הטבעים החומרים. כי כל המצות מחייב אותם השכל שכך וכך יעשה, וכאשר האדם עושה המצוה שהשכל מחייב הרי בזה יוצאה נפשו מן הטבע החמרית ודבקה בשכלי, כי השכל האלקי מחייב המצוה וזהו צירוף וזיכוך נפשיי כמו שית'. ומספר המצות שבהם נפשו יוצאה מאפילה לאורה כמו שאמרו ז"ל בסוף מכות (כ"ג ע"ב) דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות נתנו לו למשה שס"ה ל"ת כמנין ימות החמה רמ"ח עשה כמנין אבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קראה תורה צוה לנו משה מורשה תורה בגימטריא הכי הוי תורה שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ע"כ. ואין ספק שאין מספרם ומנינם של המצות האלקיות במקרה כי אין מקרה לכמו דברים אלו האלקיים, ועוד שלא תלה המספר במקרה קרה רק שאמר על מצות לא תעשה שהם כמנין ימות החמה ומספר מצות עשה כמספר איבריו של אדם ומה ענינם לדברים אלו. ואם נאמר כי מספר מצות לא תעשה שס"ה שמזהירין את האדם בכל יום שלא לעבור לא תעשה, ומצות עשה רמ"ח שמזהירים את האדם שבכל איבריו יעשה המצות אם כן גם היה אפשר שיהיה בהפך זה, מצות לא תעשה רמ"ח שמזהירים כל איבריו של אדם שלא יעבור לא תעשה, ומצות עשה שס"ה שמזהירין כל יום שיעשה המצות. ומכל שכן שלא יהיה דבר זה רק רמז ואין ראוי בדברים האלקיים שנמצאים כך לעצמם. ולכך המאמר הזה מן המאמרים העמוקים:

דע כאשר רצה השם יתברך לזכות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצות האלקיות אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצות, החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו, כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו הרי יש לו שנוי מה שהוא ראוי למציאות האדם ויבא הפסד למציאותו, ואלו הם מצות לא תעשה שכל אלו המצות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו כבעילת איסור וגזל וגניבה וכיוצא בהם מן המצות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצות מכל מקום נדע בהם שכל מצות לא תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואבוד אליו. החלק השני הם מצות עשה, שכבר אמרנו כי אין האדם במדריגתו האחרונה האלקית וכאלו הוא בכח בלבד וצריך שיקנה השלימות בפעל על ידי המצות האלקיות, וכמו שהתבאר לך למעלה בפרקים הקודמים שאף אם האדם קונה העולם הזה הטבעי החמרי לא קנה עולם הבא שאינו גשמי כי אם על ידי הפעולות האלקיות ועל ידם יזכה לעולם הנבדל.

וכאשר תתבונן במציאות עולם הזה נחלק לב' חלקים כוללים כל המציאות. האחד הוא המציאות התחתון והוא בכללו מסודר תחת השמש והשמש כולל אותו, כי השמש מלך עולם הטבע ועולם הטבע מסודר תחתיו, וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר תחת השמש וכדכתיב (קהלת א') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש וכן תמיד. והשמש היא שמירת סדר עולם הטבע במהלכה ובתנועתה במה שהוא מושלת בעולם הטבע, וכמו המלך שהוא השומר את הסדר לבלתי יצא אחד מן הסדר הראוי כך השמש שהוא המושל על עולם הזה, וכדכתיב (תהלים קל"ו) את השמש לממשלת ביום והוא השומר סדר העולם לבלתי יחליף וימיר את סדר הראוי ויעמוד על עמדו ודבר זה ידוע מאד ואין ספק בזה, זהו החלק הא'.

החלק השני הוא האדם בלבד שהוא חלק שני נגד כל המציאות, שהוא בפני עצמו אינו נכלל עם שאר הנמצאים, שהרי בשביל האדם נברא הכל ואיך יהיה נכלל העבד עם אדוניו דבר זה לא יתכן כלל ולפיכך הוא חלק בפני עצמו. והוא גם כן נחלק מן חלק המציאות הראשון אשר לא ישנו סדרם אשר נברא עליו, אבל לא יקנו גם כן דבר מעלה נוסף על עצמם רק הם נשארים בהווייתם כמו שנבראו וכמו שנתבאר בפרק ג'. והאדם הזה שהוא החלק השני אפשר שיצא מן הסדר הראוי אבל האדם הוא קונה מעלה יותר ממה שהיה לו וכמו שהשמש הוא מלך, גם כן האדם הוא מלך שהרי הכל נתון תחתיו, ומלכות האדם היא שהוא מוליך שלימות אל כל התחתונים כי הכל נברא לעבוד האדם ולשמשו ובזה הוא צורה אל כל התחתונים ומוליך שלימות אל הכל כמו המלך שהוא המשלים את הכל. והאדם הפך הנמצאים שכל הנמצאים תחת השמש אינם קונים מעלה על מה שנבראו אבל לא יצאו גם כן מסדר הראוי והאדם קונה מעלה יותר ממה שהיה אבל הוא יוצא מן הסדר.

וכאשר הנביאים היו מוכיחין את ישראל היו מוכיחים אותם בדברים הטבעים כמו שאמר הנביא ישעיה (ישעיה א') ידע שור קונהו וגו', ומשה אדון כל הנביאים אמר (דברים ל"ב) האזינו השמים ואמרו בספרי (שם) על זה, אמר להם הסתכלו בשמים ובארץ וכל אשר בם אשר בראתי לשמש אתכם ואין להם שכר ועונש והם לא שנו מדתם ראיתם השמש הולך למזרח או שמא זרעתם את האדמה חטים והיא העלתה שעורים ואם אתם מקיימים תקבלו שכר ואם לאו תקבלו עונש על אחת כמה וכמה. אמנם מעלתו על ידי המעשים האלקיים וכמו שהתבאר למעלה ממעשה ידיו של אדם שהם יותר נאים ומשובחים ממעשה הטבע, שהם מעשה אלקיים ודבר זה מיוחד באדם.

וכאשר רצה השם יתברך לזכות את ישראל בב' מיני מצות שהם לא תעשה ועשה, שהמצות ל"ת הם שישמור הסדר שלא יהיה לאדם יציאה מן הסדר, נתן לישראל מנין המצות כמספר ימות החמה, כי כבר אמרנו כי החמה היא שמירת סדר הנמצאים וימיה הם שס"ה ואלו שס"ה ימים הם משלימים אמיתת מלכות החמה כמו האברים לאדם, כי על ידי החמה שהם שס"ה גומרת ממשלתה עד שמספר זה שהוא שס"ה מסוגל בעצמו לשמירת הסדר ובלתי יציאה מן סדר המציאות, ולפיכך כאשר נתן השם יתברך תורה לישראל אשר ישראל נחשבו כל המציאות, כמו שהחמה והאדם הם כל המציאות, נתן להם שס"ה מצות לא תעשה כמספר ימות החמה שהיא שמירת סדר המציאות, כי מאחר שסדר המציאו' בכללו הוא על ידי מספר שס"ה שהם מספר ימות החמה נתן לישראל גם כן מספר שס"ה לא תעשה ועל ידם שמירת הסדר ובשמירת מצות לא תעשה אין יציאה מן הסדר. ונתן להם עוד רמ"ח מצות עשה שהם קנין מעשה שעל ידם קונה מעלה ושלימות, כנגד חלק המציאות השני שהוא האדם שנמצא באדם קנין מעלה שלא תמצא בחלק הראשון שאין בו קנין כלל רק נשאר על מה שנברא עליו והאדם בלבד יש בו קנין מעלה. והאברים של אדם הם שלימות צורת האדם, כי אל תחשוב כמו שחשבו קצת בני אדם והם הרופאים, כי האברים של אדם הם טבעיים כמו שאר בעלי חיים, כי אין הדבר כך כלל כי רופאי אליל המה לא ידעו באמת תאר האדם ואיבריו שכולו אלקי, ולפיכך האיברים שלו הם שלימות האדם ועל ידי אבריו שהם רמ"ח נברא בצלם האלקים, ומצד הזה הוא מלך בתחתונים שנאמר (בראשית א') נעשה אדם בצלמנו וגו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים. ולפיכך מספר המצות שהם שלימות האדם כמספר אבריו שהם גם כן שלימות ומעלת האדם עד שהוא בצלם אלקים על ידי רמ"ח אבריו, ושלימות ומעלת המצות נמשך אחר השלימות הזה מה שהאדם נברא בצלם אלקים שעל ידי זה האדם הוא שלימות כל התחתונים.

ותעמיק יותר בענין זה ותדע ותבין שהשמש והאדם שני מלכים, כי השמש הוא מושל בעולם כמו שאמר הכתוב (שם) לממשלת היום. והאדם מושל בנמצאים גם כן כדכתיב (שם) וירדו בדגת הים ובעוף השמים ודבר זה מבואר. והמושל האחד הוא מושל הגשמי כי השמש היא גשמית. והמושל השני הוא נבדל כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו האלקית שיש לו נשמה קדושה והן מצד שנאמר בו כי בצלם אלקים עשה את האדם כי יש בצורתו ענין אלקי למי שיודע ברזי החכמה מכל מקום על כל פנים יש באדם ענין נבדל, הרי כי אלו שני דברים מחולקים האחד הוא המושל ויש לו חשיבת גוף. והשני יש לו ענין בלתי גשמי והוא נבדל יהיה הפירוש מה שיהיה בלשון צלם אלקים סוף סוף יש באדם דבר אלקי נבדל. והנה השמש והאדם היותר עליון בעולם הזה, כי העולם הזה יש בו חומר וצורה נבדלת והחומר היותר עליון הוא לשמש כי יש לו חומר זך, ומעלת הצורה הנבדלת לאדם ולכך אלו שנים הם נחשבים מלכים מצד שהם עליונים בנמצאים בעולם הזה, והאדם נחשב צורה אל הנמצאים כלם אף אל השמש. וידוע כי החטא הוא מצד החומר לא מצד הצורה, ולפיכך מצות לא תעשה שלא יעשה חטא הוא כנגד ימות החמה שאין בה יציאה מן הסדר אף כי היא גשמית, ודבר זה יתבאר עוד בפרק י"ג ע"ש.

ולפיכך כל מצות לא תעשה מחויבים בהם הנשים גם כן כמו האנשים אף כי מדריגתם חמרי, כי מצות לא תעשה מצד החומר גם כן ובדבר זה הארכנו במקום אחר, ואלו מצות עשה שהזמן גרמא פטורין מהם הנשים כי מצות עשה המצוה היא מצד הצורה כי הצורה היא שלימות האדם והשלמתו היא מצד מצות עשה. ולא יהיה לך ספק כי מספר ימות החמה שהם שס"ה מתיחסים מספר ימיה אל החמה כפי מה שהוא. וכן מה שמספר אברי האדם הם רמ"ח מתיחסים מספר אבריו של אדם כפי מה שהוא אדם ואין בזה ספק. וכבר אמרנו כי אלו שנים השמש והאדם הם ביותר עליון בעולם הזה והם בלבד נחשבים מלכים ומושלים בעולם, השמש הוא מושל ומלך ושומר הסדר שלא ישתנה כמו שהוא ענין המלך והאדם גם כן כמלך המשלים את העם כך האדם משלים את המציאות. אמנם אשר הוא עוד יותר עליון אשר בה מלכים ימלכו היא התורה שהיא עוד יותר עליון בעולם ובה מלכים ימלכו ולפיכך התורה מתיחסת אל אלו שני מיני מלכים, אשר האחד ענינו בלתי יציאה מן הסדר במדרגת לא תעשה, והשני ענין השלמות שהוא משלים המציאות במצות עשה, כי דבר זה ראוי לתורה שיהיו בה מצות לא תעשה אשר שומרים את הסדר שלא יהיה עובר החוק כמו שראוי למלך שהוא שומר העם שלא יצא מן הסדר, וגם יש בה מצות עשה שהם השלמה לעולם כמו המלך שהוא השלמת העם ואלו שני דברים מתיחסים אל החומר והצורה, והדברים ברורים כשמש למי שמבין והארכנו במקום אחר בפירוש זה. כלל הדבר כי השם יתברך נתן לאדם התורה שיהיה לאדם המעלה היותר עליונה שהיא בעולם, אם שיהיה בו המעלה היותר עליונה שלא יסור מן אשר נבראו עליו אל הרע ואל הפחיתות, ואם שיקנה השלמות היותר עליון על ידי מצות עשה:

ובמדרש (זוהר ח"א ק"ע ע"ב) אמרו כי רמ"ח מצות עשה נתן השי"ת לישראל נגד אבריו של אדם ושס"ה מצות לא תעשה נגד שס"ה גידין באדם. וגם המדרש הזה פירושו כך, רק המדרש הזה נותן הכל באדם כי האדם הזה יש בו דבר נבדל אלקי ודבר שהוא בלתי נבדל הוא הגוף, ולפיכך אמר שנתן רמ"ח מצות עשה המשלימים את האדם נגד אבריו של אדם כי האברים הם צורתו שצורתו צלם אלקים נבדל כמו שהתבאר למעלה, וכנגד זה נתן לו רמ"ח מצות עשה המשלימים האדם, ונתן לו שס"ה מצות לא תעשה נגד גידין שלו שהגידין אינן צורתו של אדם אבל הם נותנים קיום לגוף האדם עד שהוא מקוים מבלי שינוי, ולפיכך הם שס"ה מצות לא תעשה נגד גידין שלו שהגידין אינן צורתו של אדם אבל הם נותנים קיום לגוף האדם עד שהוא מקוים מבלי שינוי, ולפיכך הם שס"ה מצות לא תעשה שלא יצא האדם מצד גופו מן הסדר הראוי ואין זה שלימות האדם. ואין חלוק בין רבי שמלאי ובין זה המדרש, רק כי לדעת רבי שמלאי כל המציאות נחשב אחד וכל העולם נחשב כמו החומר אל אדם והאדם הוא שלמות וצורת כל המציאות, ולפיכך התורה היא נגד השמש והאדם. ולדעת המדרש האדם מציאות נבדל לעצמו שקול נגד הכל, ולכך שס"ה לא תעשה ורמ"ח עשה הכל נגד האדם. וראוי להבין דברים אלו שהם דברים גדולים מאד כי אי אפשר לכתוב יותר ועם שהם יותר עמוקים, אבל הדברים האלו אין ספק בהם למי שידע להבין דברי אמת ויושר. והתבארו עוד במקום אחר והכל שורש אחד אמת וגזע צדק יוצא מפרדס החכמה. ועוד יתבאר: