תניא מנוקד/חלק ג/יב

<< · תניא מנוקד · חלק ג · יב

פרק יב

וְטַעַם הַשִּׂמְחָה בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף, לְפִי שֶׁהִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, לְמָרְקָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַצִּילָהּ מֵהַמֵּרוּק בַּגֵּיהִנּוֹם (בִּפְרָט בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁאֵין בַּיְכֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת כְּפִי מִסְפַּר כָּל הַצּוֹמוֹת שֶׁבְּתִקּוּנֵי תְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ"י זַ"ל הַצְּרִיכוֹת לְמֵרוּק הַנֶּפֶשׁ לְהַצִּילָהּ מִמֵּרוּק בַּגֵּיהִנּוֹם). וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן זַ"ל בַּהַקְדָּמָה לְפֵרוּשׁ אִיּוֹב, שֶׁאֲפִלּוּ יִּסּוּרִים שֶׁל אִיּוֹב שִׁבְעִים שָׁנָה אֵין לָהֶן עֵרֶךְ כְּלָל לְיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ שָׁעָה אַחַת בַּגֵּיהִנּוֹם, כִּי אֵשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְכו'. אֶלָּא לְפִי שֶׁעוֹלָם הַזֶּה חֶסֶד יִבָּנֶה, וּבְיִסּוּרִין קַלִּין בָּעוֹלָם הַזֶּה נִצּוֹל מִדִּינִים קָשִׁים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, כִּמְשַׁל הִלּוּךְ וְהַעְתָּקַת הַצֵּל בָּאָרֶץ טֶפַח לְפִי הִלּוּךְ גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ אַלְפַּיִם מִילִין וְכו'.

וְיֶתֶר עַל כֵּן לְאֵין קֵץ הוּא בַּנִּמְשָׁל בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי. וְכַנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מֵעִנְיַן עֲלִיּוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא בְּהַקְרָבַת עוֹף אֶחָד, בֶּן יוֹנָה אוֹ תּוֹר, עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ קֹמֶץ מִנְחָה. וְכֵן הוּא בְּכָל הַמִּצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ"ל.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל עַל פָּסוּק "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים": אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה וְכו' (וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּעִנְיַן "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו" וְכו', בְּחִינַת סוֹבֵב כָּל עָלְמִין וְכו'). וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בְּעִנְיַן שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: "שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה" וְכו', וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב.