תניא חלק א כ
והנה, מודעת זאת לכל, כי מצוות ואזהרת עבודה זרה, שהם שני דיברות הראשונים - "אנכי" ו"לא יהיה לך", הם כללות כל התורה כולה. כי:
- דיבור "אנכי" כולל כל רמ"ח מצות עשה.
- ו"לא יהיה לך" כולל כל שס"ה מצות לא תעשה.
ולכן שמענו "אנכי" ו"לא יהיה לך" לבד מפי הגבורה, כמאמר רז"ל, מפני שהם כללות התורה כולה.
ולבאר היטב ענין זה, צריך להזכיר תחילה בקצרה ענין ומהות אחדותו של הקב"ה, שנקרא יחיד ומיוחד, וכל מאמינים שהוא לבדו הוא, כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו, וכמו שנאמר (תפילת שחרית): "אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא כו'", פירוש, הוא ממש בלי שום שינוי, כדכתיב (מלאכי ג ו): "אני ה' לא שניתי", כי עולם הזה, וכן כל העולמות העליונים, אינן פועלים שום שינוי באחדותו יתברך בהבראם מאין ליש, שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד קודם הבראם, כן הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד אחר שבראם, משום ד"כולא קמיה כלא חשיב", וכאין ואפס ממש.
כי התהוות כל העולמות, עליונים ותחתונים, מאין ליש וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיה, אינו אלא דבר ה' ורוח פיו יתברך המלובש בהם.
ולמשל:
כמו בנפש האדם, כשמדבר דבר אחד, שדיבור זה לבדו כלא ממש אפילו לגבי כללות נפשו המדברת, שהוא בחינת לבוש האמצעי שלה, שהוא כח הדיבור שלה, שיכול לדבר דיבורים לאין קץ ותכלית, וכל שכן לגבי בחינת לבוש הפנימי שלה, שהוא המחשבה, שממנה נמשכו הדבורים והיא חיותם, ואין צריך לומר לגבי מהות ועצמות הנפש, שהן עשר בחינותיה הנ"ל - חכמה, בינה, דעת וכו', שמהן נמשכו אותיות מחשבה זו המלובשות בדיבור זה כשמדבר, כי המחשבה היא גם-כן בחינת אותיות כמו הדיבור, רק שהן רוחניות ודקות יותר, אבל עשר בחינות חב"ד כו' הן שורש ומקור המחשבה, ואין בהם בחינת אותיות עדיין קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה.
למשל, כשנופלת איזו אהבה וחמדה בלבו של אדם, קודם שעולה מהלב אל המוח לחשב ולהרהר בה, אין בה בחינת אותיות עדיין, רק חפץ פשוט וחשיקה בלב אל הדבר ההוא הנחמד אצלו, וכל שכן קודם שנפלה התאוה והחמדה בלבו לאותו דבר, רק היתה בכח חכמתו ושכלו וידיעתו, שהיה נודע אצלו אותו דבר שהוא נחמד ונעים וטוב ויפה להשיגו ולידבק בו, כגון ללמוד איזו חכמה או לאכול איזו מאכל ערב; רק לאחר שכבר נפלה החמדה והתאוה בליבו, בכוח חכמתו ושכלו וידיעתו, ואחר-כך חזרה ועלתה מהלב למוח לחשב ולהרהר בה, איך להוציא תאותו מכח אל הפועל להשיג המאכל או למידת החכמה בפועל, הרי בכאן נולדה בחינת אותיות במוחו, שהן אותיות כלשון עם ועם המדברים והמהרהרים בהם כל ענייני העולם.