תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/קונוטציות מקראיות

מאת: ד"ר שלמה בכר

על מהות ומשמעות ומה שביניהן

בעקבות סמינר על סמנטיקה מקראית

כשנשאל את עצמנו מה היה העיקר// בפגישה הלזו עם הבלתי מוכר// איך, על רגל אחת, בספירה עד מניין// מבלי הידחף באמת הבניין// (כמו שסופר על שמאי בעניין)// לקורס הנתון נגדיר המהות.// ננסה להציע תשובה בצניעות:// ולומר, זה היה החיפוש אחר משמעות.// זה היה סמינר שעסק במלים// שרחפו באוויר ובראש בגלים.// המלים, המלים, הן היו הבשר// של חיי הרוח אשר לסמינר// ובתאוות בשרים הן נותחו, נגרסו,// את הטעם החי הכול בן חיפשו// המלים, הן היו הכסות והשאר// אשר לא נגרעו והיו לבָעֵר,// כי ידוע לכול ואין צורך לומר// שאכן, המילה אינה הדבר/ היא לא המהות, היא רק הדוור// פעמים היא הסתר, פעמים היא גילוי// כדברי המשורר על כיסוי וגילוי.//

כמו פועל ונפעל, כבין שני קטבים// סטודנט ומילה זה מול זה ניצבים.// המילה ערוותה מכסה בעלה// וכנגדה הסטודנט החושף ומגלה.// כך בין המצוי לבין הרצוי// מתלבט לו חצוי// הסטודנט המצוי.// ובין קוטב לקוטב, כהבזק של חשמל// ניצת זיק של בינה בראשו המתוסכל// ונדמה, שורה עליו נהרה// ולרגע אחד לו הייתה הארה// ובטרם מעוות לא יוכל עוד לתקון// הוא תופס כיצד הוכן המתכון// וכאור המאיר את חשכת המחילה// בסיוע של קטע גנוז במגילה// גלגולה של מילה מגלה בגילה.// איך עוברת מילה מייחוד לריבוי// (הן תמיד לאחר הייחוד בא ריבוי).// יש מילה שיצאה מצרה לרווחה// ויש שעברה לצרה מרחבה// ויש רעה, שאלוהים חשבה לטובה.// וכיוון שירדנו לסוף הדבר// ולמדנו הבחן בין טפל לעיקר// החיפוש, מסתבר, אחר המהות// הפך חוויה מלאת משמעות.//