תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/בן פורת יוסף

מאת: ד"ר שלמה בכר

כשרץ יוסף לחברה, לספר על החלום// הוא לא חלם שבעטיו הוא לא ישוב הביתה בשלום.// כי פתרונו היה גם אלימות וָשבר// ולא רק מצבורים של אלומות וָשבר.// נטול כֻתונת הפסים - סמלה של גאווה// הושלך מאיגרא רמא לבור של ענווה.// את לקח מעשיו על בשרו הוא חש,// ובערומו, כמו נולד הוא מחדש.//

וכשהבן המועדף// אל מִשְבְּרי חיים אמיתיים נחשף,// את השברים, שברי חייו אסף.// מסלול חיים חדש, עיצב בעצב וחכמה// כשהשליחות – תרתי משמע, // הייתה לו למילה מַנחה// ובזכותה היה לאיש מצליח המקרין סליחה.//

הכול צפו בו אז בהשתאות// אוגר תבואה כנמלה ללא לאות// ובעזרת השם צולח את משבֵר החקלאות.// וכשאחיו המיוסרים הביאו לו מִנחה// מעמדו ניצֵל להצלת המשפחה,// שהתאחדה שנית להוויה שורשית.// וכך זכינו שנכנס לספר בראשית.//

אבל נראה, שלא פרנס אחד סבור, שהוא ראוי// את דמות יוסף לקחת כדגם לחיקוי.// ובהוציאו כתובים מהקשרם, הוא מסלף// את היעוד והשליחות שבתולדות יוסף.// מגלה בהם פנים שלא כהלכה// ומתיימר להיות כמוהו מציל המשפחה.// וכשהמילה 'שליחות' מנחה אותו אל ייעודו// שולח בקופה הציבורית ידו,// מבלי לחשוש שייפָתַח לו תיק,// ושתקדים יוסף יוציא אותו צדיק.//