תכלאל עץ חיים/סדר הנהגת הבוקר

[סדר הנהגת הבוקר]

כישעור משנתו יאמר:

מודה אני...

ותכף ומיד ימהר לקום בזריזות.

ולא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר ר' יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני ומי יודעני. כי הקב״ה מלא כל הארץ כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה.

ויקום וילך בכפיפת קומה כדאי׳ בפ״ק דקידושין (ל' הטור סי' ב׳).

ויכסה ראשו ולא יהיה בגילוי הראש (ס׳ היראה) :

ויזהר שיהיה לו כלי של מים סמוך למראשותיו כדי שמיד כשיקום יטול ידיו.

וכדאי׳ בזוהר בראשית דף י' ע״ב וז״ל:

הכי הוו עבדי חסידי קמאי. מנא דמיא הוו מותבי קמייהו, ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו וקיימי ולעאן באורייתא ומברכי על קריאת תרנגולא כד קרי כדין פלגות ליליא ממש וכו' ע״ש.

וז״ל תולעת יעקב:

ההולך ד׳ אמות בידים טמאות חייב מיתה לפי שמביא אל אחר בידיו ועליו הכתוב אומר 'ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו'. כי הם מרגיזי אל אותם המביאים אל אחר בידיהם עכ״ל.

וכתב עליו מהר׳ים לונזאנו דף צ״ה ע״א וז״ל:

ונ״ל שהפריז על המדה במה שכתב חייב מיתה, ואיני יודע מנין לו כי פשטיה דקרא בעובד ע״ז מיירי עכ״ל.

וז״ל מעבר יבק דף קי״ח ע״א:

ויזהר שלא לילך ד״א בלא נטילה כי דברים אלו גורמים טומאה לנשמתו בצאתה מן הגוף ומתאמצים בה הרוחות רעות שהחזיקו בו בחיים עש"ב.

וכתוב בס' טהרת הקדש שאף שאמרנו שאין להקדים שום דבר בעולם קודם נט״י דשחרית, מ״מ נראה להתיר ליפנות אם נצרך לנקביו תכף בקומו ממטתו ואינו יכול להעמיד עצמו אף כדי שיעור נטילה וההכרח לא יגונה, וזה עדיף להקדים מכמה טעמים: חדא דקי״ל המשהה נקביו עובר בבל תשקצו את נפשותיכם נפש דייקא שבזה מטמא את הנפש. ומוטב שיטהר נפשו וגופו מבפנים שהוא יותר חמור מטומאה השרויה עליו מבחוץ ע״ד 'ומבשרי אחזה אלוה' שכל חולי שיהא חוץ לגוף יותר קל לרפאתו מהחולי שמבפנים. ועוד אז״ל אסור להתפלל בשעה שנצרך לנקביו וא״כ היאך יטול ידיו ויברך על נטילת ידים בלי גוף זך ונקי. ורמז לזה מלא ידינו מברכותיך ראשי תיבות מים. וסופי תיבות בגימטריא זך, ר״ל אימתי יטול ידיו כשיהיה זך ונקי בגופו. ועוד הביא שם ראיות יעו״ש.

וכ״נ דעת השלחן ערוך והר״ם לונזאנו, שסידרו ענין עשיית צרכים ואח״כ ענין נט״י.

וכ״כ בשל״ה דף ס' וז״ל:

בקומו ממטתו יפנה וירחץ וכו' הרי לך שהקדים יפנה לירחץ ודוק, ומיהו ראיתי רבותינו הראשונים שמחמירים ליטול תחלה קודם צאתם מפתח חדרם, וכשאין דבר מונע נכון להחמיר:

וז״ל ר״א בספר אורחות חיים להורקנוס בנו.

בני הוי זהיר בכלי של מים סמוך למטתך וכשתקום בבקר אל תטול חלוקך ללבוש בלא נט״י, לא מידך ולא מיד אחר שלא נטל ידיו כי רוח הטומאה שורה בידים. ואל תעבירם על עיניך פן יכשלו רבים במראית עיניך כי אין ברכה שורה במראה עינים שקיבל טומאה, ואי עביד להסתכל בשונאו שונאו נמלט ואוהבו נכשל:

הוי זהיר בנט״י כי היא מהדברים העומדים ברומו של עולם. וכל המזלזל בנט״י מנודה הוא לשמים ואין לו חלק לעוה״ב: וכשתרחץ ידיך זקוף אצבעותיך למעלה וברך ליוצרך. ואל תברך ער שיהיו הידים רחוצות כי אסור להזכיר קדושת שמו בידים מזוהמות ואל תטול חלוקך ממי שלא נטל ידיו.

וסדר הנטילה. כתב מר״ן השלחן ערוך בסי׳ ד׳ סעיף י'

נוטל כלי של מים ביד ימינו ונותנו ליד שמאלו כדי שיריק מים על ימינו תחלה עכ״ל.

והוא מהזוהר פ׳ מקץ דף קצ״ח ע״ב.

וז״ל ספר סדר היום:

ויקח הכלי של מים בימינו להמשיך עליו מימי החסד לטהר את עצמו ואח״כ יתננו לשמאל שהוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן. וישפוך מן השמאל אל הימין ג״פ להעביר ממנו רוח הטומאה ומניה וביה עדיף טפי ואח״כ יתן הכלי ליד ימינו והרי הוא טהור וישפוך אל השמאל ג״פ אחרים, וענין כזה כתוב בס׳ הזוהר עכ״ל.

אבל בספרי האר״י כתוב שלא יגורש הרוח רעה כי אם על ידי נטילה בסירוגין, דהיינו שישפוך תחלה על יד ימין פעם אחת ואחר כך על יד שמאל פעם אחת כזה יעשה ג״פ.

וכ״כ תלמידיו משמו.

ואחר שנטל ג׳׳פ מה טוב ומה נעים שישפוך על ידיו שתיהן כאחת ואז אח״כ ירחץ פניו ופיו כאות נפשו (היכל הקדש וקב הישר פי״ג).

ובתענית צבור לא ירחץ פיו (כת״י).

וראיתי למהריצ״ע נ״ע שכ׳ ליטול כשתי הסברות, תחלה כדעת סדה"י ונטילה שנית כהאר״י.

עוד כ': ואם נוטל מאחר ששופך על ידיו