תכלאל עץ חיים/הקדמה

יודע המחשבות ובוחן הלבבות. אל אלהים ה׳ צבאות השוכן בערבות. והשגחתו על קצוי ארץ רבבי רבבות. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, בורא נפשות רבות. ומלאכים ושרפים וחיות ואופנים מזמרים ומשבחים, יומם ולילה לא יחשו, ה״ן עוד רבות. ולעומתם עם קדש ישראל גוי אחד בארץ, רוממות אל בגרונם לאלפים ולרבבות. הן האדם היה כאחד ממנו לשבח ולזמר בשפתים עריבות. מצות מלכם עליהם, יום יום ידרשוהו שחרית מנחה, שתי חלו״ת מעכבות. ושלישית ערבית, הן קדם רשות היתה, ועתה קבעוה עליהם לחובות. והמה נגד שני תמידין המכפרים על עונות וחטאות כעבות. ושלישית כנגד איברים ופדרים המתאכלים כל הלילה, נגד מחשבות. ואבות העולם תקנום בפרו״ע פרעו״ת בישראל ונחרב מעון אריות, הוצרכו להרבות. כי בזמן היות ישראל שלאנן ושליו והכהן עומד ומקריב קרבנות, לא היו צריכים לכל זה, כי הם היו בונים לנצח חרבות. אוי לבנים שגלו מעל שולחן אבות. כי מקדש חרב וקרבן אפם, גוי שבא לכבות. וליה עינינו ייסד בציון היכל ושבו בנים לגבולם בפנים צהובות. מהו״ר ימהרנה בעגלא ובזמן קריב אם עוד רבות. ורוח ממרום יערה עלינו כגשם נדבות. ורוחיהון דברייתא יצהלו וישמחו, ונסו יגון ואנחות וכאיבות. כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולה:

הן היום עודנו ישראל בגלות עצורה. נודד כיונה מקן אל קן בצוקה וצרה. ועיניהם דומעות טיף כנגד טיף, בגלגל עינים עודנה קשורה. וגופם ועצמם ובשרם בלא הון מכורה. ובכל פנות הארץ נדים ונעים כהנע בכברה. מה יתאונן אדם חי בזכרו ימי עולם בהיות ישראל יושבים על אדמתם בעיר נצורה. ומלך ביפיו, בראשו כתר ועטרה. וכהן גדול לבוש אפוד בד ואבן יקרה. וסנהדרין בלשכת הגזית, תורה יוצאה מפיהם זכה וברה. מראיהם כמראה הלפידים כאש בוערה. הן הנה היו לבני ישראל לעינים, להורות להם ה״י זו דרך ישרה. ולחומה הקלנו ביום אף ועברה. ועתה צחקו עלינו צעירים בנפול עטרת ראשינו, הסר המצנפת והרם העטרה. וידל ישראל עד מאד ויחנו במר״ה. וימס לבב העם ויהי למים יום ולילה. אל אל ישועו ודבק״ה אמרה. הן עם אחד אשר בחרתו מעולם, לך עיניו צופיה בפחד ומורא. לגאול משחת חייו על הגאולה ועל התמורה. ולקח עץ אחד, כי בך פניו מועדות לעזרה. להשיבו אל אביו לנחלת צבי עפרה. ושם יקריב לך כליל על מזבחך, ובאפך ישימו קטורה. ויעבור מלכם לפניהם, המלך שלמה בעטרה. ואלהי הצבאות יעשה בקשתינו ויקים את סוכתו וארח לחברה. ובריה דדויד ושופריה ינהר עלן בנהורא. כמשוש חתן על כלה:

ובזה הנערה באה אל המלך, והסירה את שמלת שביה. בתפלה ותחנונים די יכלא להחויה. כמאמר הנביא ובתחנונים אובילם, צבי וצביה. בבכי יבואו ודמעתה על לחיה. וברית כרותה דתפלה בדמעה לעולם לא הדרא ריקניא. ה״ן עומדין להתפלל כארי יתנשא הבקר היה. בזמירות יריע לו ונפשו ל״ו חיה. וידי אדם פשוטות לקבל תשובה, ותפלה היא וזה פריה. הכל מאמצין כחו בארעא ושמיא. בפרט בהיותו יוצא ובא בעקבי הצאן אשר גבלו ראשונים מרי חטיא. המיוסד על פי ספרים וסופרים הן האדם היה. מרנא ורבנא הנשר הגדול אביהן של ישראל ומש״ה היה. רועה ישראל, בספרו ספר אהבה הפליא עצה הגדיל תושיה. ושם שם לו חק ומשפט כמעין המתגבר חכימו מיא. כי כמו שאץ להוסיף ולגרוע במילי דהלכות איסור והיתר, וכאשר פתר לנו כן היה. כמו כן בנוסח התפלה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, קל נפל מן שמיא. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה בי״ד חזקה ובזרוע נטויה. וכבר ידוע היות מרנא ורבנא בכל ענינינו ומנהגותינו הר״ם במז״ל על פיו שוריא שכלילו ואושיא. כאשר העיד גבר בעוז ותעצומות הרב מהר״ר מהרח״ש ז״ל בספרו סימן ב' דף פ"ה ע"א היא העולה:

הנה כי כן באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, גלי רזיא. הר״ם במז׳׳ל ודסמיכין עלוהי רבינו סעדיא גאון גם הוא לישועה היה. במנהגותיו ופיוטיו הכתובים במדורי תפלותינו לחלות בם פני אהי׳׳ה. תוכם רצוף אהבה סודות נסתרים, קמי שמיא גליא. ובזכרם יהיה לנו זכותם מעיר לעזור גדר הדחויה. כאשר רשם באות אמת הרב בעל ספר זכירה, גם ברוך יהיה. וכל מבקש את דבר ה׳ ורוח אל עליו נוססה, ימצאם גרסתם ונוסחתם כי חיו״ת הנה, אשר יצוד ציד חי״ה. כל דבריהם כגחלי אש בוערות, דברי הזוהר והתקונים, וה׳ שם היה. אשרי איש אשר יאחז דרכם, הביאי עצה עשי פליליה. בשנות״ו את טעמו לפני אבימל״ך, את שרביט הזהב וחיה. ולכן העירוני לבי ורעיוני לכתוב שורה שורתים, על כל דבר שנראה כמוקשה ותאוה נהיה. במורא ופחד משתעינא קמי רבנן גיברין כאריא. ושפתותי ברעש גדול מדברות בקידה והשתחויה. באר׳׳ש לא מטוהרה, אר״ש מאפלי״ה. האמנם בחסדי אל בטחתי, יצפון לישרים תושיה. יזכני להתחיל ולסיים פירוש סדר תפלות, בדרך ל״ו סלולה:

ועיני לשמיא נטלית בעי ומתחנן, יהיה עם פי ולשוני. לבל אכשל במעני. ולטהר מערכי רעיוני. לבל אשגה בהגיוני. ולהתחיל ולסיים יזכיני. ועל משמרתי משמרת הקדש יעמידני. כה עתרת איש עני. מצפה ומיחל לחסדי רבוני. ולחזות בנועם ה, ולבקר בהיכלו, חי חי הוא יודך כמוני. וימלא פי תהלה: