תחינת אימהות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יָה רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָא

אַנְתְּ בָּרָאתָ בְּשִׁיתּ יוֹמַיָא
שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכָל יְצִיבָא
בְּעֶשֶׂר אֲמָרַיָא.
וּבַשְּׁבִיעִי נַחֲתָּ מִכּוּלְהוֹן אֲמָרַיָא
וּפָּקַדְתָּ(א) לְעַמָא קַדִישָׁא
דִלְהוֹן נַחְתָא מִכָּל דִבְּרַיָא
בְּרַם יַתְהוֹן עַסְקִין
בְּחֶפְצֵי שְׁמַיָא וְרָזֵי סְתָרַיָא
וְעַמַיָא דְאַרְעָא וּנְשַׁיָא
יְהוֹן עַסְקִין בְּדָרֵיהוֹן בְּלִישְׁנָא קְלִילַיָא [יידיש]
מַה דְחַיְיבִין בְּפִקוּדַיָא.

וְכֵן יְהַבְתָּ לָן מוֹעֲדַיָא לְשְׂמִחַיָא
וְיַרְחַיָא לְדוּכְרָנַיָא
וְכַד הֲוֵינָה בִּירוּשָׁלַיִם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָא
אֲתַר בֵּית מוֹתְבָנָא דְאִמְנָא שְׁכִינְתָּא דְכָל שׁוּפְרַיָא
וְעֵינֵי הָעֵדָה הַוִין מְקַדְשִׁין לְפִי רְאוֹת עֵנַיָא.
וּבְעִידְנָא דְגָלִינָא
לֹא אִשְׁתָּאַר לָן בְּרָם לְבָרֵךְ יַרְחַיָא.
וְעֵת לְחָנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד לְבָרֵךְ יַרְחַיָא.
אֲנַן מְפָרְשִׁין כַּפַּיָא לְאָבוּנָא רַחֲמָנָא דְבִשְׁמַיָא
תִּיב לָן כִּימֵי קֶדֶם
כִּי כָּשַׁל כֹּחַ הַסַבָּל לְגַדְיָא רְכִיכָא
כְּחוֹם צַהֲרַיָא.
שָׁבַת מְשׂוֹשֵׂינוּ חַגֵינוּ וְחָדְשֵׁנו.
אַנַן כְּיַתְמֵי בְּלָא אָבוּהָ
וּכְעָנָא בְּלָא רַעֲיָא

יָדוֹ פָּרַשׂ צַר עַל כָּל מַחֲמַדֵי עַיִן
וְאִין אוֹמֵר הָשֵׁב!
אֵל נְקָמוֹת יְיָ הוֹפִיעַ מֵהַר פָארָן!
מַאן דְעָנָה לְאַהְבָתָנָא
הוּא יַעֲנֶה אוֹתָנָא בְּיַרְחַיָא דָא
בִּזְכוּתָא דְהַרְרֵי קֶדֶם וּגְבָעוֹת.

שָׂרָה – דְפַקִידַת עָלֶיהָ אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחִי: כֵּן צֶאֱצָאֶיהָ כָּל דְנָגַע בְּהוּ יִדְמוּ.
רִבְקָה – דְגָמַרְתָּ לָן בִּרְכָתָא: בַּעֲגָלָא תִּתְקַיֵּם כֵּן.
רָחֵל – דְאַבְטַחֲתָּא וְשׁוּבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם: הָשֵׁב שְׁבוּתֵינוּ מַהֵר בְּדִילָה.
לֵאָה – דְהַווּן עֵינַיָא רְכְּיכָא
דְלָא תִּפּוֹל בְּגוֹרָלָא דִרְשִׁיעֲיָא:
בִּזְכוּתָא הֵאִיר עֵינַיָא
מֵחֲשׁוֹכָא דְגָלוּתָא
יוֹנָה פּוֹתָה בּחֶרֶב רַוְתָה
כָּל הַיּוֹם רְצוּצָה וַחֲמוּסָה.
בַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּרֶתָּא דְגָלוּתָא דְנַחֲתָא
בַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ יוֹשֶׁבֶת תַּחַת בְּעַלִים קָשִׁים: זֶה אוֹמֵר הַךְ וְזֶה אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ.

הֶרֶב כַּבְּסֵנוּ כִּי כְּבַר לָקִינוּ כִּפְלַיִם בְּמֶרְיֵינוּ.
וְחַדֵשׁ וְהָבֵא לָן חוֹדֶשׁ הַזֶּה לְחֶדְוָה
יוֹמַיָא יַרְחַייָא דְמִתְהַפְּכִין מִבִּישָׁא לְטָבָא.
גָאוֹן עוּזֵינוּ הָרֵם קַרְנֵינוּ
הַב לָן מוֹהַר מַתָּנָתָא טַבְתָא בְּלִי צָרָה וְעַקְתָא
בִּזְכוּת יַעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבְּאָבוֹת
בְּזְכוּתוֹ הַטּוֹבָה לְרַבּוֹת.

סְגוּלָתִי קָרָאתָ לָן
וַאֲנָן קָרְאָן לָךְ דוֹדִי
וְלַךְ אֲנַן מַצְלִין צְלוּתָא תֵיתַב לָן
וּלְכָל מוֹרָנָא מֵחַבְרַיָא סַפְרַיָא קַדִישַׁיָא
וּמְסַדְרִין צְלוּתַיָא וּבְעוּתַיָא
בְּנִין דוּכְרִין מֵעַלְמָא דִדְּכוּרָא מִסִּיטְרָא דְיַמִינָא חֲכִּימַיָא בְּאוֹרַיְתָא
וְנֶעֱבְדִין רְעוּתָא דַאֲהָבוּתָא דְבִּשְׁמַיָא
בִּדְחִילָא וּרְחִימָא עִילָאָה דְּעִילָאָה כְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֶמְנַיָא
בְּרָא רְחִימָא דְאַבָּא דְאִימָא עִילָאִי.
אָמֵן כִּן יְהִי רָצוֹן

– שרה רבקה רחל לאה הורוביץ, ראשית המאה ה-18