תורת העולה/חלק ג/פרק פג

פרק שלשה ושמונים

כשעלו בני הגולה בימי זרובבל הקריבו בחנוכת הבית השני תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטיא על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל, והקימו כהניא בפלגתהון ולזיא במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלים ככתב ספר משה (עזרא ו) עוד מצינו שהקריבו בימי עזרא שנאמר הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלקי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל וגו', (עזרא ח) ואחר כך נאמר בימי נחמיה ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודות גדולות וגו', (נחמיה יב) ואמרינן במסכת שבועות פרק ב' אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ושיר ובית דין מהלכין ושני תודות אחריהן וכל ישראל אחריהן ואמרו שם בגמרא תנא שני תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן שנאמר ואעמידה לי שני תודות גדולות מאי גדולות אילימא ממין גדול ממש נימא פרים אלא גדולות במינן מי איכא חשיבותא קמיה שמיא והתניא נאמר ריח נחוח בעולת העוף ונאמר ריח ניחוח בעולת בהמה מלמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, אלא גדולות שבתודה ומאי ננהו חמץ, ואמרינן בפרק התכלת מלואים הקריבו בימי עזרא כמו שהקריבו בימי משה שנאמר כה אמר השם אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש וגו' (יחזקאל מה) והקשו שם חטאת עולה היא, פירוש שהפר הוא בא בראש חודש לעולה, ופליגי בה התם רבי יוחנן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, רבי אשי אמר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, תניא נמי הכי כו', וכתב הרד"ק ז"ל וכן יהיה לעתיד כי בראש ניסן יקריבו מלואים והנה מצינו שכל המלואים שהביאו על הגאולה הקריבו בניסן דהרי מלואים של משה ושל עזרא ושלעתיד כולם הם בניסן. אמנם, מלואים של שלמה נקרבו בתשרי כמו שנאמר ויעש שלמה את החג בעת ההיא שבעת ימים וכל ישראל עמו קהל גדול מאד וגו', ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת עמ' קמ' יפה ימים (ד"ה ב ז) ודרשו ז"ל שעשו חנוכת המקדש ביום הכפורים ואכלו בו ביום כדאיתא במסכת שבת, וכבר נתבאר הטעם בפרק שעבר כי שלמה עקר בכוונתו היה לענין בריאת העולם שנברא בתשרי, והנה יש לתמוה אמאי יותר על קרבן זה המוזכר יותר מבשאר קרבנות המוזכרים ביחזקאל כמו שמוזכר שפ שהרבה קרבנות יקריבו לעתיד שאינם נוהגות לדורות וכמו שאמרו פרק התכלת זכור אותו האיש לטוב, וחזקיה בן גוריון שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלה שלש מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן ע"כ, ומאחר שמה שדרש חנני' לא נמצא בינינו ואליהו ז"ל עתיד לדרשן לא אתן דעתי לדורשן מאחר שלא נמצא בו טעמים לראשונים ז"ל כלל שאוכל לסמוך בהן, ואולם טעמם יתפרסם לעתיד בביאת הגואל ובבנין המקדש המקווה, אמנם, המלואים שהקריבו בימי עזרא נראה שנמשכו אחר כוונת המלואים שהקריבו משה ושלמה, וכן יהיה הפר דלעתיד, ולזה יהיו בחודש הגאולה מלבד קרבן שלמה שהיה בתשרי מטעם שנתבאר ויתבאר וכבר כתבתי לעיל פרק ע"ה מענין מלואים שהקריב משה שהקריבו נגד מה שנתחדש העולם שהוא סוד הקרבנות ועמדו על זה על יד שראו גאולת ישראל ממצרים שעל ידי זה עמדו על יכולת השם יתעלה בעולם והשגחתו על יראיו, וכן היה בגאולה שניה וכן יהיה לעתיד, ולכן הקריבו מלואים כמו שהקריבו בימי משה, והקריבו כולם בניסן, להיות כי החדש ההוא הוא חודש הגאולה והוא ראשון לחדשי השנה שנמנים בו מועדי השם המורים כולם על השגחתו על ישראל בכל הזמנים כמו שנתבאר לעיל, אמנם, הקרבנות שהקריב שלמה שלא היה להם גאולה חדשה בעת ההיא רק שהקריב על גודל מעלת ישראל ועמדו על חכמת התורה ועניני המציאות והמשכתן זה אחר זה, כמו שנתבאר מענין האלפים שהקריב, ולכן הקריב בחודש תשרי שהוא החודש שנברא בו העולם והוא החודש שאדם נדון בו על מעשיו, והוא תכלית המציאות אשר הכל נברא בעבורו, ולכן הקריב בחודש ההוא, ודע כי מצינו ארבעה מקדשות מן העולם ועד העולם עם המשכן שעשה משה שנקרא גם כן מקדש וכמו ריש דברינו תחלת מאמר זה, ובנין הורדוס נחשב עם הבית השני לאחד. אמנם, אם לא נחשוב המשכן, היה בנין הורדוס השלישי, ונחשב לאחד בפני עצמו, והנה המשכן היה לו שלשה מקומות נגד שלשה מקדשות והם שילה נוב וגבעון, ועם מה שהיה המשכן במדבר הוא מקום הרביעי דוגמת המקדשות שהם ארבעה, ואף שהמשכן עמת קצת זמן בגלגל מכל מקום על פני המדבר יחשב מאז, שעדיין לא באו אל הנחלה ואל המנוחה. גם הגלות נחלק לארבעה מלכיות וברור שלא נפלו דברים עליונים כאלה במקרה, אמנם הנראה כי לפי שנתבאר שהמקדשות הם נגד המקדש העליון שהוא מדקש השם כוננו ידיו והוא העולם כולו, והוא נחלק לשלשה חלקים, וכן מצאנו ראינו דוד עליו השלום שאמר בשבחיו אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים וגו' על כן היה משכן משה בשלשה מקומות מלבד מקומו במדבר שהיה תחילת עשייתו כי לא באו אז אל המנוחה ואל הנחלה שיקבע מקומו לרמוז דבר שהוא קיים, ואמרו במדרש משלי מי הקים כל אפסי ארץ זה אהל מועד, ויקם משה משכן אכ"כ(?) אלא את המשכן עולם הוקם עמו, עד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת(?) משהוקם המשכן נתבסם העולם והוא הענין שנתבאר, ואמרו רבותינו ז"ל שהקדוש ברוך הוא היה בונה עולמות ומחריבן, וכן היה בונה מקדשות ומחריבן, והכל הוא רמז על העולמות שיעברו זה אחר זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל אין כערכך השם אלקינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים, הרי הורו לנו ארבעה עולמות שיעברו זה אחר זה, והנה הראשונים הם העולמות שבנה הקדוש ברוך הוא ומחריבן זה אחר זה, אף עולם הבא מאחר שיקומו ישני עפר יתבטל ענין עולם הבא ויחזרו נשמות לפגרים מתים, אמנם עולם תחיית המתים אין עולם אחריו למאן דאמר מתים שיחזרו לא ישובו לעפרם, והשואל אחריו אין לו חלק לעולם הבא, כי אין לשאול מה לפנים ומה לאחור ולכן בהיות כי ימי בראשית רומזים על ימות העולם כמו שנתבאר מדברינו הקודמים, על כן אמרו רבותינו ז"ל בבריאת העולם שהיה בונה עולמות ומחריבן, ולכן באו גם כן ארבעה מקדשות זה אחר זה בהיות כי על ידי התורה נברא העולם כן מיד אחר מתן תורה נבנה המשכן דוגמת עולם הזה, והיה לו שלשה מקומות נגד שלשה דברים שכלולים בו כמו שכתבתי ששבח בו דוד השם יתעלה, אתה עשית את השמים וגו', ואמנם מה שהיה במדבר ארבעים שנה נגד עולם הזה הנברא לתכלית שיתעסקו בתורה שנתנה לארבעים יום, ובהיות כי במדבר היו מתנהגין בהנהגת עולם הזה לא היו מושלים האומות עליהם, והוא חלקו של עשו להוריש העולם הזה על כן היה המשכן נגד העולם הזה. אמנם, מקדש של שלמה היה נגד עולם הבא ולכן נקרא המקדש בית עולמים ונקרא מקדש ושל משה נקרא משכן, כי נאמר ושכנתי אתם בתוך טומאותם. אמנם, עיקר הקדושה והטהרב הוא בעולם הבא. אמנם, מקדש שני הוא נגד ימות המשיח, ולזה נבנה בו שני בתים נגד שני המשיחים המקובלים באומה שהם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, וכן היו עקרי בוני המקדש זרובבל ועזרא שהם שני משיחים ונחמיה לא בנה רק חומות ירושלים שהוא דוגמת אליהו ז"ל שיגלה במהרה בימינו לפני בא יום השם הגדול. וזהו ענין הקרבנות שהקריבו בימי עזרא וזרובבל ונחמיה כמו שנתבאר במקרא שאמר תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאות וצפירי עזים לחטיא על כל ישראל שנים עשר, הנה השנים עשר שעירים הם נגד שנים עשר שבטי ישראל לחטאת אם כן התורין והאימרין היו נגד אבותיהם רק שאלו שהיו נגד השבטים היו לחטאת ומה שהיו נגד אבותיהם היו לעולה, והיו התורין מאה, כבר נתבאר כי הפר היה בקרבן נגד אברהם שהוליד יצחק בן מאה שנים, וחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום להודות על הנס שנעשה לאבינו הראשון שמזרעו יוצאה האומה הישראלית שנאמר בה ואעשך לגוי גדול, וכל המברך מאה ברכות מודה שהוא מאותו הזרע שנולד למאה שנה ובזכותו תבוא הגאולה אמן. וכמו שנאמר בענין תוכחת משה לישראל וזכרתי את בריתי יעקב את בריתי יצחק ואת בריתי אברהם. וע"כ היו מקריבין בענין הגאולה נגד אברהם להודות להשם על הטובה שגמל לישראל בזכותו וגאלם. אולם(?) מאתים נגד יצחק שהאיל בא נגדו ובא המנין מאתים והוא כפל מנין הראשון שעמד לו זכות אביו וזכותו עד שמצא מאה שערים ויברכהו השם, ובין הכל הוא מאתים. אמנם, אימרין ארבע מאות נגד יעקב שהכבשים באו נגדו בקרבנות, ולהיות כי אמרו שישראל בין האומות כצאן בין הזאבים וכמו שאמר גדול הרועה שמצילן וכו' על זה הקריבו בגאולתן ארבע מאות צאן נגד ארבע מאות שהיו עם עשו שנצל יעקב מהם והוא היה סימן לבניו שבני עשו כלים ובי יעקב אינם כלים, ולכן בעלות זרובבל מן הגולה הקריב אלו קרבנות דרך הודאה להשם יתעלה על שלומם, ולכן הקריבו שעירים נגד שנים עשר שבטי ישראל והעמידו הכהנים בעבודתם ולויים עמ' קמא' יפה בדוכנם כמו שנאמר כהניא בפלגותהון וגו' להורות כי העולם נברא בנרמז בענין הקרבן הכל נברא בשביל ישראל ובשביל העבודה וכל העולם לא נברא אלא בשבילם והוא ענין הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם כמו שנתבאר סוף חלק ב'. אמנם, בימי עזרא שעלה ולמד דעה את העם והחזירם למוטב כנודע מענינו, עד שאמרו על אנשי כנסת הגדולה שהיה(?) בית דין של עזרא שנקראו גדולה על שם שהחזירו העטרה ליושנה, ואליהם נתייחס הגאולה העיקרית וכמו שאמרו ראויים היו לעלות בימי עזרא כמו שעלו בימי משה אלא שגרם החטא. על כן הקריב פרים שני עשר ושעירים שנים עשר, כי ידוע מה שראה דניאל הארבע מלכיות המה הארבע חיות, ונאמר וביומיהון די מלכא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק (דניאל ב) וכן נאמר שם בענין המראה השנית חזו חזית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה (דניאל ז) והכל נאמר על מלך המשיח שיקויים במהרה בימינו בימי החיה הרביעית הוא עשו כפי דעת הגאון ר' סעדיה או ישמעאל לדעת החכם ר"א אבן עזרא כמבואר בדבריהם לפירוש דניאל וכמו שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכמו שנתבאר לעיל בחלק ראשון שנרמז במקרא זה שעתידים ישראל לקבל הממשלה מאלו שני האומות, ואפשר שעל כן הקריבו שנים עשר פרים נגד שנים עשר נשיאי ישמעאל שיצאו מאברהם והוא נקרא פרא אדם והוא מלשון פרים והם יתמעטו ויקבלו שנים עשר הצפירים נשיאינו(?) מהם, וכבר ידעת שפרי החג היו נגד שבעים אומות, והיו האילים תשעים וששה וכבר ידעת מדרשם ז"ל ששמנה ותשעים כבשים הקריבו בחג כדי להשמר מצ"ח קללות שבפרשת הברית, וכתר כתבתי ענינם בקרבנות של סוכות, גם כתבתי שמקריבים צ"ח כבשים נגד תשעה וארבעים פנים טהור ומ"ט פנים טמא וזהו נאמר במשה ותחסרהו מעט מאלקים. אמנם, עזרא וסיעתו חסרו עצמן מכל אחד אחד, ולכן לא הקריבו רק שמנה וארבעים פנים טהור ומ"ח פנים טמא שהם ששה ותשעים ובזה חשבו להנצל מן הצ"ח קללות שנחסרו מהם גם כן שתים כי כבר נתקיים בהן מה שנאמר בברית יולך השם אותך ואת מלכך כי לא היה להם מלך מעתה רק היו תחת יד האומות, גם והפיצך השם אלקיך וגו', כי עשרת השבטים לא חזרו בימי בית שני גם קצתם נשארו בבבל ולכן לא הקריבו רק ששה תשעים קרבנות כדי שיתכפרו מצ"ו קללות על ידי ששה ותשעים פנים שדרשו בתורה ויחולו על עשו שהוא נאחז ביצחק שהוא האיל הנאחז בקרניו ונקרב תחת זרעו של יצחק על כן הקריב ששה ותשעים אילים והקריבו שבעה ושבעים אימרין נגד שבעים פנים לתורה ושבעה ספרים שבתוקה שספרו ותקנו בימי עזרא וקבעו להם סייגים ומסורת וכל זה מלבד המלואים שהקריבו בימי עזרא כמלואים שהקריבו בימי משה על הודאות חדוש העולם וכמו שנתבאר וכן יהיה לעתיד נגד עולם התחחה שאז יבולע המות לנצח ויבוער הרע מן הארץ וכל הקרבנות יהיו בטלים מלבד קרבן תודה שאדם חייב להודות ולשבח לא-ל יתעלה לנצח נצחים ויתרומם והוא הקרבן תודה וכמו שנתבאר מענינו, ולכן הקריב נחמיה שני תודות גדולות ואמרו מאי ניהו גדולות חמץ, להיות כי האדם חייב להודות להשם מצד שני דברים שבאדם שנאמר אודה ה' בכל לבי ודרשו רבותינו ז"ל בכל לבבך בכל לב שיש(?) בך דהיינו יצר טוב ויצר הרע והם הגורמים החמץ שבאדם, שלולא השכל שבאדם לא היה עושה רע כי היה כולו יצר הרע והיה כבהמה אם כן השכל פועל הרע במקרה ולכן היו שני הלחמים תודות וכבר נתבאר בענין הקרבנות טעם הלחם של חמץ גם נתבאר ענין שתי הלחם שהיו מקריבין בעצרת שהיו של חמץ איך היו מורים שעל ידי התורה ישראל נשמרים מיצר הרע ועל כן כשהיו מוסיפין על העיר ועל העזרות היו מקריבין שני לחמים חמץ, להורות על שלימותן של ישראל ובזה היו המלך ונביא והסנהדרין מהללים ומשבחים להשם ואין עיקר השירה אלא בפה, ועל כן אשירה גם כן להשם על הטוב אשר גמלני עד הנה ברוך השם לעולם אמן ואמן. וכן אבקש על העתיד שיחזקני ויחייני ויאמצני בתורתו למען חסדיו הגדולים ושאזכה עם כל ישראל להיות מן הגאולים לשוב לירושלים, וינחם את ישראל בכפלים, ואת צמח דוד יצמיח, ועל אויביו כגבור יצ(?) ובבנין המקדש וריח הקרבן וקטורת נריח, ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי כריח ניחוח, וקרבן עולת נדבה הנקרב על המזבח, ונשלם פרים שפתינו בראשון באחד לחודש ביום שהוקם המשכן יום שנטל עטרות עשרה, ובו אמר אז ישיר משה בן ישראל את השירה.

סוף גוף הספר

חסלת ספר תורת העלה / בעזרת עוטה אור כשלמה