תורת העולה/חלק ג/פרק עו

פרק ששה ושבעים

ויהי ביום השמיני וגו' (ויקרא ט) ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימם והקרב לפני השם ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעולה ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני השם ומנחה בלולה בשמן כי היום השם נראה אליכם. הנה מעשה הקרבנות אלו כמעשה הקרבנות הנוהגין לדורות, מלבד שבשר חטאת נשרף כבשר חטאת המלואים שהקריב משה, וכבר נתבאר ענינם בפרק שעבר אמנ'(?) בפרטי הקרבנות שאהרן הקריב עגל ואיל, וישראל הקריבו שעיר עזים לחטאת, ועגל וכבש ושור ואיל עלינו לבאר בפרק זה, והנה אקדים לזה שמצינו גם כן שהלוים הקריבו קרבן בחנוכתן, כמו שנאמר בפרשת בהעלותך קח את הלוים וגו', ולקחו פרק בן בקר ומנחתו בלולה בשמן, ופר שני בן בקר תקח לחטאת, והלוים יסמכו ידיהם על ראש הפרים וגו', ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לכפר על הלוים, ובקרבן אהרן וישראל לא מצינו סמיכה, והנה חלוף קרבנותיהם וענייניהם לא דבר רק הוא, ואף על פי שדרשו ז”ל פרק קמא דביצא ופרק שני דמדות, שגם בעולת המלואים היה סמיכה, כמו שנאמר ויקרב העולה ויעשה כמשפט, ודרשו ז”ל כמשפט עולת נדבה לסמיכה, מכל מקום מה שנתפרש יותר ענין הסמיכה אצל קרבן הלויים, ממה שנתפרש אצל קרבן אהרן והעם אינו ללא דבר וצריך להשים עליו לב. אמנם, מה שהקריבו אהרן וישראל עגל הוא מפורש הטעם בתורת כהנים כי הם חטאו בעגל ולא הלוים שנאמר שם (שמות לב) מי להשם אחי ויאספו אליו כל עמ' קכז יפה בני לוי, ולזה הקריבו הם עגל לכפר על מעשה עגל כדברי רבותינו ז”ל, ומה שהיה עגל אהרן חטאת ובעם היה שעיר חטאת הוא מבואר גם כן מטעם זה וזה כי אהרן לא חטא בעגל במחשבתו ולא עבד עבודה זרה ולא היה בו חטא, רק עשיית העגל לכן היה העגל חטאת. אמנם, העם שחטאו במחשבתן ואמרו אלה אלהיך ישראל היה קרבנו שעיר ככל חטאת עבודה זרה שהיה שעיר, וכבר נתבאר מדברינו הקודמין ששעיר מורה על דבר רוחני, ולזה הוא בא על ענין עבודה זרה כי זה אסור שעיקרו תולה במחשבתו של אדם והרהורי לבו, שבו תלויים אמונת עבודה זרה או אמונת אלהות(?), ועל כן קרבנו שעיר. אמנם, שאר פרטי הקרבנות צריכים ביאור כי בוודאי לא לחנם כוונה התורה בפרטי קרבנות אלו שאהרן הקריב שני קרבנות עגל ואיל וישראל הקריבו חמשה קרבנות שעיר ועגל וכבש ושור ואילף והלוים הקריבו שני קרבנות שני פרים, ונתבאר בו סמיכה, ונראה כי הפרט הזה מורה לנו על ענין דעתן במעשה העגל, וכפי מחשבתן הביאו קרבנות אלו לכפר עליהם. וזה כי נפלו כמה דעות בענין במעשה העגל וכוונתן, וראיתי לכתוב פירוש הפרשה לפי הנראה לי, ומתוכה נעמוד על כוונת הקרבנות הנזכרים, אמר (שם) וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו ממצרים לא ידענו מה היה לו, ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב וגו', ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו', ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה וגו', וירא אהרן ויבן מזבח לפניו וגו' וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגשו שלמים וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק ואמרו רבותינו ז”ל פרק קמא דעבודה זרה, לא עשו ישראל העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה) מי יתן והיה לבבם(?) זה להם כל הימים והיינו דאמר רבי יוחנן לא היו ישראל ראויין לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו', אלא מפני מה עשו שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד חטא ועשה תשובה, ואם צבור חטאו אומרים להו כלך אצל רבים שעשו תשובה, והנה בעל העקידה פרשת כי תשא האריך בפירוש מאמר זה לקרבו אל השכל ודחק(?) שישראל ודוד לא חטאו אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, וקבלו עונשים גדולים כל כך כמו שעשה במעשה העגל ובמעשה דוד, ועוד האריך בקושיות על מאמר זה אם הוא כפי מה שנראה ממנו בתחלת העיון, והנראה לי שכוונו בזה המאמר להורות לנו מחשבת ישראל במעשה העגל, וזה כי ישראל לא בקשו מעולום לעשות להם לא עגל ולא שאר פסל ומסכה רק אמרו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו', ר”ל בקשו מאהרן שהוא ימלא מקום משה, ויעשה בזכיותיו שאלקים ילכו לפנינו, וכוונו אל דביקת השם יתעלה אליהם באמצעות אהרן ושילך לפניהם, וכמו שנאמר בימי משה והשם הולך לפניהם יומם וגו', ולזה אמרו לאהרן כי מאחר שזה משה האיש לא ידענו מה היה לו, עשה לנו אתה שבזכותך ילך אלקים לפנינו, ואמרו בלשון רבים אלקים ילכו לפנינו על דרך שנאמר אלקים קדושים, אלקים חיים, אשר התעו אותי אלקים, וכמו שפירש רש”י התם, ואמר לאהרן בלשון עשייה, כי עיקר הדביקות תלוי במעשה באדם ומצד מעשיו יושגח מלמעלה וכל אשר ברגליו, וכמו שאמרו בני ראובן וגד ליהושע (יהושע א) ככל אשר שמענו כן נשמע אליך, רק יהיה השם אלקיך עמך כאשר היה עם משה ואולי כוונו דבר יותר עמוק במלת עשה לנו אלהים, על דרך שנקראו גדולי ישראל וחסידיהם אנשי מעשה ע”ד המקובל, והנה לא חטאו ישראל בזה כלל, אלא שהצליחו מעשי שטן כמדרשם ז”ל, ושאהרן לא הבין כוונתן ועשה מה שעשה ויצא העגל הזה, כמדרשם ז”ל שמיכה השליך לאש השם שכתב משה עלה שור עמ' קכז:' יפה להעלות ארונו של יוסף, או כדעת הזוהר שהמכשפים שבדור עשו שיצא העגל, ונוכל עוד לומר שהבין אהרן כוונתן, אלא שכיוון גם כן לענין אחר במה שאמר להם פרקו נזמי הזהס אשר באזני נשיכם ובניכם וגו', להיות כי מאחר שחפצו בו למנהיג ולפטרון, אמר שיביאו אליו נזמי הזהב להעשירו, כי אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, כדאיתא פרק רביעי דנדרים ואמרינן שם, אמר רבי יוחנן כל הנביאים עשירים היו ועוד דרשו ז”ל (ויקרא כא) והכהן הגדול מאחיו שהיה גדול בחמשה דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בעושר מניין שאם לא היה לו, אחיו הכהנים מחוייבים להעשירו, מעשה בפנחס הסתת(?) שמנו אותו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים ומלאו המחצב זהב, שאם אין לו מגדלין אותו שנאמר והכהן הגדול מאחיו, והטעם כי חכמת המסכן בזויה ואין דבריו נשמעים, ולכן היה אהרן צריך לנזמי הזהב לענין ההנהגה או שרצה לעשות מטה כמו שיתבאר, ואולי חשק בנזמי זהב יותר מבשאר כלי זהב כי הוא כלי השמיעה, להורות כי על ידי זה הזהב דבריו נשמעין, ואמר להם באזני נשיכם ובניכם, ולא בקש הנזמים אשר באזני העם בעצמו, מטעם שאמרו רבותינו ז”ל שכוונתו היתה לעשות עכוב בדבר ולכן אמר חג להשם מחר, וכן היה בעניין זה, כי לא רצה ליטול העטרה ועשה עכוב בדבר, או שעיקר הצריכים לזה הם הנשים והטף, אבל האנשים החכמים שבעם בלעדי זה שמעו אליו, אך העם ברוב חשקם בו התפרקו נזמי אזנם, להורות כי הטו אזנם אליו לשמוע אל דבריו שיהיה במקום משה. והנה אהרן לקח מידם ויצר בחרט וישליכו באש, להתיך הזהב ולהניח בגנזיו כדרך המלכים או שכיוון בו לעשות שרביט הזהב ושבט מושלים אשר ביד המלכים, וחשב ששרביט זו תהיה בידו במקום מטה של משה, שאמרו עליו שהיה של סנפירים, אך שיצא העגל מעצמו על ידי שם של מיכה, או של כישוף כמו שנתבאר, וכמו שאמר למשה ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ולזה אמרו סוף פרק שלישי מגילה דמעשה עגל שני(?) נקרא ולא מתרגם, ואמרו שם דמתשובתו של אהרן למדו המינים לכפור והנה ישראל לא חטאו בתחלה גם אהרן לא חטא כלל, אלא שנתגלגל חטא גדול על ידו במה שראו ישראל העגל שיצא, ואמרו אלה אלהיך ישראל וגו', והנה נראה שטעו ישראל בזה, כי לפי מה שראו שמשה נתגדל במדין אצל יתרו, שדרשו ז”ל באלעזר שלקח לו מבנות פוטיאל מבנות יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה, ויש לדקדק למה נקטו עגלים יותר משאר בהמות, אלא שלמדו כן מענין מעשה העגל ולכן נכנס בתוכן רוח רע לחשוב כי גדולת משה היה מצד העגלים שפיטם חותנו ועל ידי זה זכה יתרו שמשה חתנו היה גאל ישראל ממצרים גם משה עצמו היה רועה צאן, ובוודאי הוא היה המפטם עגלים לדעתם, כדרך העבד בבית אדונו שצריך לעשות מלאכת רבו, ולזה אירע גם כן לאהרן שיצא העגל וחשבו כי כל זה הוא להיות כי כחן ברקיע הוא כח חשור, הוא המוציאן ממצרים, ולזה אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וראה כי מזה מצה משה רבינו מקום להמליץ על ישראל באמרו בתפילתו (שמות לב) למה השם יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים. הנה עשה מעצמות המרי הסיניגוריא, באשר כי מכח שהוציאם מארץ מצרים והם פשעו בו היה לחרות אף השם בם, אלא שענין יציאת מצרים גרם להם הטעות, כמו שנתבאר וזה היה חטאת ירבעם בן נבט שעשה שני עגלים נגד משה ואהרן, כי אמר שכחן היו אלו העגלים וכיון בזה להורות שלא יצטרכו למלכות בית דוד, שהרי מצינו גואלים ומנהיגים אחרים שלא משבט יודא, ולכן גם כן יבחרו ישראל בו ולא במלכות בית דוד, ולזה נאמר כאן וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, וכבר כתבתי למעלה כי בכל מקום שנאמר ויבן מזבח בלא הקרבת קרבן, נאמר על התבוננות דבר המזבח, וכן דרשו ז”ל כאן במלת ויבן המזבח, שאינו רצה לומר בניין מזבח, אלא שהבין מן הזבוח לפניו והוא חור, ולזה נאמר גם כן כי אהרן ראה והבין המזבח של מעלה שבנאו האבות, ולא רצה לטעות במה שטעו ישראל, וקרא בשם השם עולם, כמו שנאמר באבות (בראשית יב) ויבן מזבח ויקרא בשם השם, כן עשה אהרן וקרא חג להשם מחר, ולזה דרשו ויבן מזבח שהבין מחור, רצונו כי הבין מחור שמסר נפשו על קדוש השם, וכן עשה בעצמו, ולזה קרא חג להשם. אמנם, אמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים, אמנם, לא נאמר בו שהקריב אהרן קרבן בכאן, כי אם העם, והנה אהרן לא חטא כלל לא בתחלה ולא בסוף, רק שגרם החטא, ולזה אמר לו משה מה עמ' קכח' יפה עשה לך העם כי הבאת עליו חטאה, כי הוא לא חטא רק שהביא על העם חטא גדול ולזה שאל משה מה עשה שגלגלו חיוב וחטא גדול על ידו, על דרך מגלגלין זכות על ידי זכאי וחיוב על ידי חייב, ולזה השיב לו כי ידעת את העם כי ברע הוא ר”ל כי תמיד חושבים רע ומבקשים לסור מאחרי אלהיהם, על כן סרו הדרך וטעו מעצמם בעגל כשיצא, כי בתחלה לא בקשו עגל, רק אמרו לי עשה לנו אלהים וגו', ואומר להם למי הזהב התפרקו ויתנו לי וגו', וירא משה כי פרוע כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. הנה אהרן לא אמר למשה שצוה להם לתת נזמי זהב, רק זהב סתם, כי חשב שיקצוף משה שרוצה להיות מנהיג במקומו, והיה מתבייש להזכירו ואמר זהב סתם, ואמר וירא משה כי פרוע הוא פרעו אהרן לשמצה בקמיהם ר”ל ראה שהיה חילול השם יתעלה בדבר זה, מאחר שכבר נגלה ברבים שעשאו אהרן שהוא גדול ישראל, ואמר רבותינו ז”ל איזה חילול השם כל תלמיד חכם שאינו נזהר במעשיו, כל שכן שהיה חילול השם בזה, מאחר שנגלה שעשאו אהרן ולא כולם ידעו מחשבתו, ויאמר מי להשם אלי וגו', זהו הנראה לי בפירוש הפרשה, והוא מן הראוי כדי לזכות אהרן קדוש השם, גם ישראל לא בקשו עבודה זרה כלל, רק שטעו אחר שיצא עגל הזה, ולכן אמרו לא עשו ישראל העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, והוא האמת בעצמו, כי לא עשאו ישראל העגל אלא אחר שיצא העגל טעו בו, ויוחס להם העשייה, שנאמר עשו להם עגל מסכה כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, והנה אף כי נפרש מעשה העגל כפשוטו של מקרא, ושהם בקשו מאהרן שיעשה להם שום מנהיג במקום משה, מכל מקום נוכל לפרש מאמר לא עשו ישראל העגל בדרך זה כי באמת הם לא עשאוהו אלא אהרן שנאמר ויעשהו עגל מסכה, ואחר כך יוחס הדבר לישראל שנאמר עשו עגל מסכה, ויקח העגל אשר עשו וכל שכן לפי מדרשם ז”ל שישראל לא טעו בעגל רק הערב רב, שיפה(?) אמר שישראל לא עשו העגל ונקרא על שמם, וכל זה איננו אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, לומר אף אם עשאו נמחל להם לבסוף בתשובה, ואף אם נאמר שמה שיוחס העשייה לישראל ולא לאהרן היה מצד מחשבתן, כי ישראל שכוונו לרעה נקרא על שמם, אבל אהרן שנתכוון לטובה לא נקרא על שמו, והוא דעת המדרשות והפרשנים לפי פשוטו של מקרא, מ”מ יש פתחון פה גדול עי”ז לבעלי תשובה, כי לא כל אחד יוכל לומר לא נתכוונתי במחשבתי לעשות רע, ואף כי רחמנא לבא בעי, ולפניו נגלו כל מחשבות, מ”מ כן הוא האמת, שרוב חוטאים אינן יודעין רבונן ומכוונין למרוד בו להכעיס ובמזיד עם הסכמת מחשבתן, רק חוטאים במקרה לעשות מעשים רעים הן בשוגג הן במזיד מצד תגבורת יצרן הרע, לא מצד מחשבתן, שזהו דבר טוב, ועל כן אינן ראוין להעניש כל כך, מצד שהכל הולך אחר המחשבה, וזהו פתחון פה גדול לבעלי תשובה, ועוד אם היה עיקר החטא מצד המעשה אי אפשר לשוב, כי המעשה הוא מעוות לא יוכל לתקן, כי בא על הערוה או הרג הנפש או אוכל אכילת איסור אי אפשר לתקן המעשה שעשה. אמנם, מחשבתו הרעה אפשר להפכה ולהתנחם ממנה ושב ורפא לו, כמו שאמר ביחזקאל (יחזקאל יח) בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם וגו', ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה, ודרשו ז”ל בתוהא על הראשונות, הנה מחשבתו אפשר להתהפך, מה שאין כן במעשה והוא מבואר לכל משכיל, ולכן אמר כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה היינו דרבי יוחנן דאמר לא היו ישראל ראויין לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה ואם כן בוודאי לא עשאוהו, אלא על כרחך ויתפרש הענין בעגל כדרך שנתבאר, או כשאר דרכי המפרשים הראשונים ז”ל, שפרשו הענין להציל ישראל מן החטא המגונה, וכן דוד שאמרו עליו כו' האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ומה שייחס להם להם המקר'(?) עשיית'(?), הוא להורות לנו דרך התשובה והוא מבואר ומאחר שנתבאר נשוב לדברינו, ולומר כי על פי זה יתיישב טעם קרבן המלואים וזה כי נתבאר פרק עשירי חלק שני כי שלשה מיני הקרבן היו באים נגד שלשה שלמות האדם שהם חכמה, וגבורה ועושר והשור היה בא נגד מעלת הגבורה והכבש נגד מעלת העושר, והאיל נגד הכבוד הנתלה במנהיג העם, והעז נגד מעלות החכמה, וכמו שנתבאר שם בארוכה, ולכן צוותה התורה לאהרן להקריב עגל לחטאת ואיל לעולה כי נגד מה שבא על ידו מעשה העגל הקריב עגל לחטאת, כי חטאת בא על חטא המעשה, וכמו שנתבאר חלק שני פרק עשירי. אמנם, איל לעולה נגד מחשבתו שרצה להיות מנהיג במקום משה ולירש עמ' קכח:' יפה הכבוד בא האיל לעולה שהוא הכפר על הרהור הלב. אמנם, ישראל שטעו אחר כך בעגל, הביאו שעיר לחטאת שהוא קרבן עבודה זרה, אמנם, על תחילת מחשבתן שהיתה לרצון בדרך שנתבאר שבקשו שאהרן ינהיגם במקום משה הביאו עגל וכבש בני שנה לעולה, כי לפי שמייחס להם המקר'(?) העשייה הביאו עגל, אמנם היה עולה ואצל אהרן חטאת, כי הם עשו העגל במחשבתן שעליו קרבן העולה בא ואהרן עשה במעשה שעליו בא חטאת, והקריבו כבש לעולה על פי מחשבתן שבקשו מנהיג, ובקשו להעשירו בממונם שהביאו אליו ,ולכן בא על מחשבתן כבש לעולה, והביאו עוד שור ואיל לשלמים, להיות כי הם הגישו שלמים והקריבו לפני העגל, על כן הוצרכו להקריב גם כן כאן שלמים, והיו השלמים שור ואיל להיות כי השור מורה על מעלות הגבורה, ואיל על מעלת הכבוד, כי לא נשאר להם מעלות החכמה, שהרי טעו בעגל לזבוח לפניו, ולכן לא היו שלמים באים בזה, ועל כן לא הקריבו מהם שלמים, וכן בעשרם לא היו שלמים באשר שחסרו מה שנתנו לעגל, והוא גורם להם טעותן על כן לא באו השלמים ממנו במדרש אמרו רבותינו ז”ל (ויקרא כג) שעיר עזים אחד לחטאת נגד (בראשית לז) וישחטו שעיר עזים עגל נגד מעשה העגל, ושור ואיל לשלמים לפי שנדמית העבירה לשני מינים שנאמר ויעשו להם עגל ולהלן הוא אומר וימירו את כבודם בתבנית שור, יבא שור ויכפר על מעשה שור, ועגל על מעשה עגל כו', הנה כל אלו הקרבנות היו על החטא הגדול והקטן שעשו, על כן לא נתפרש בקרבנות אלו סמיכה כי כבר נתבאר בחלק שני שענין הסמיכה הוא מורה על כי השם יתעלה סומך לכל הנופלים, ומשגיח בתחתונים להשפיע עליהן ולקיימן על כן כאשר הקב”ה אמר לכלותן כרגע בחטא העגל, ונסתל(ק?) הסמיכה מהם, על כן לא בא הסמיכה מפורש בקרבנות אלו. אמנם, בקרבן הלוי נתפרש הסמיכה, מאחר שהם סלקו חרון אף מישראל, והחזירו הסמיכה למקומה והיה קרבנן שני פרים כי כבר כתבתי במוסף ראש חודש כי באו שני פרים למוסף ראש חודש כי נבראו שני דברים יש מאין, והם עיקר העולם התחתון שהם החומר והצורה, ומהם נתהווה מה שנתהווה בעולם, ונתבארו שם באיזה דרך הפרים מורים על זה, על כן הקריבו הלויים שני פרים לחנכתן, כי החזירו העטרה ליושנה והעמידו העולם על ענינו, במה שסלקו חרון אף שהיה להקב”ה על מעשה העגל, וכאלו נברא כל העולם בגינם, וכמו שמבואר פרק עשירי חלק שני שעולה וחטאת היו באים נגד מעשים רעים והרהורים רעים, והם באים משני דברים אלו שהם חומר וצורה, ועל כן הקריבו הפרים עולה וחטאת. עוד נוכל לומר בטעם פרטי קרבנות מלואים אלו שהיו מצד מעלות כל חלק וחלק שהקריבו אלו הקרבנות, כי נתבאר סוף חלק שני, כי הכהנים בעבודתן ולויים בדוכנן וישראל במעמדן, היו נגד שלשה חלקי עולמות הנקשרים זה בזה, ונעשו עולם אחד בכלל ולכן כהנים לוים ישראלים כולם הם בכלל ישראל,והיו הכהנים נגד מלאכי מעלה, והלוים נגד גרמי השמים, וישראל נגד העולם השפל, כמו שנתבאר שם בארוכה, ועל כן הקריב אהרן עגל לחטאת ואיל לעולה כי מבואר כי צבא מעלה הם מורכבים בצד מה כאשר כל אחד עלה ועלול, וכמו שכתב הרב המורה בפירוש המרככה או מצד שכל אחד משיג עצמו ומשיג עלתו, וזהו לו כחומר וצורה, והנה הביא עגל לחטאת והוא המורה על השגת עצמו, ולמה שהן סבה לו הנקרא רגל, כמו שכתב הרב המורה בשם שתוף רגל, וזה כי נתבאר מענין השתלשלות הבריאה, כי מצד השגת עצמו משפיע גלגל, ומצד השגת עילתו הושפע ממנו שכל נפרד אחר, ועל כן נאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל, ר”ל כי מה שהם הסבה הוא דבר עגול והוא הגלגל, וכל זה נתבאר למשכיל בדברי הרב המורה, ונתבאר גם כן מדברינו הקודמים, ולכן היה העגל חטאת כי החטאת נגד החומר שהוא דבר גשמי, כמו שהגלגל שהוא גשמי. אמנם, על צורתן שהוא השגת עילתן, ושהן עילולין מאחר, הקריב האיל לעולה, כי העולה באה נגד הצורה והוא איל כמו שכתב בעל העקידה פרשת ויקרא בענין קרבנות הנשיאים, וכבר בארתי זה הדבר באר הטיב פרק אחד עשר חלק שני. אמנם, ישראל הקריבו חמש קרבנות שעיר עזים לחטאת ושור ואיל לשלמים ועגל וכבש לעולה כי ידוע כי עקר העולם השפל הוא חמשה דברים, ארבע יסודות והמורכב ממנו, אשר המורכב האחרון הוא האדם והוא נגד כולן אשר מצד הרכבתו בא לכל חטאת ולכל מרי, ונגד זה בא שעיר עזים אחר לחטאת. אמנם, נגד שני יסודות העליונים הביאו עגל וכבש לעולה כי השור מורה על יסוד האש מצד הרכבתו כמו שכתב הרב המורה בפירוש המרכבה שנאמר (יחזקאל א) עמ' קכט' יפה ופני השור מהשמאל, וכבש מורה על יסוד הרוח כי ידוע שהאויר נחלק לשלשה חלקים וכמו שחלקוהו החוקרים הטבעיים, ולזה מצינו בכבש שמינו נחלק לשלשה חלקים שה כבשים(?), והכבשים עצמן, והאיל שהוא הגדול, לכן בא ענין הכבש נגד האויר, ואף כי כבשים ללבושיך והוא להציל האדם מזרם וממטר והרוח הנושב אשר יתהווה הכל ביסוד האויר, והם דברים שהן כבשונו של עולם, והיו אלו שני קרבנות עולה כי אלו השני יסודות עולין למעלה לקלותן, והיו שור ואיל לשלמים נגד שני יסודות הנשארים שהם מים וארץ, ואלו שני הקרבנות באו נגדן, ובאין לרמוז עליהם מצד שתוף שמם שור נגד יסוד המים שהוא כחומה המקפת הארץ נצב כמו נד, ולזה נאמר באיוב (איוב לב) ויסך בדלתים ים וגו', ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתיים, ואומר עד פה תבא ולא תוסף וגו', הנה מצינו ענין החומר והבריח ודלתיים אצל הים, והוא הנרמז בשור מלשון ברצונם עקרו שור, והאיל נגד יסוד הארץ שנאמר (יחזקאל יז) ואת אלי הארץ לקח, והיו אלו הקרבנות שלמים כמו שדרשו ז”ל למה נקראו שלמים שמשימים שלום בעולם, והוא מבואר נגלה באלו היסודות שהם מושלמים ביחד לשמור כל אחד, חקו(?) לצורך ישוב העולם ולזה אין המים מקיפין הארץ, ותראה היבשה אע”פ שבטבע המים לכסות הארץ מ”מ השלום מתווך ביניהם, והיה קרבן הלויים שני פרים אחד עולה ואחד חטאת, נגד העולם האמצעי וכמ”ד שני רקיעים הם שכוונתן שהגלגלים נחלקים לשני חלקים, חלק הכדור שאין בו כוכב וחלק שיש בו כוכבים ושניהם משפיעין מכחן בעולם השפל, ועל ידי הנהגתן העולם פרה ורבה, והיה האחד עולה והשני חטאת, כי האחד כולו כליל והוא שמי הצלחה שהניחו קצת, או הגלגל היומי שמקיף בכל, וגלגלים שיש בהן כוכבים נגד החטאת אשר מצד שנוי מצבי הכוכבים והורן(?) בא החטא והשינוי בעולם, ולכן נתפרש בקרבן הלויים סמיכה, להיות כי אין אנו משיגים עקר ענין הסמיכה בעולם השפל, רק מצד עולם העליון אשר על ידה יושפע לתחתונים, והיה ממצות חנוכת הלוים שאהרן היה מניפן, ומבואר מדיני התנופה שהיה מוליך ומביא ומעלה ומוריד, והוא כתנועת הגלגלים שנעשית על ידי אהרן כהן לא-ל עליון והוא מבואר, ונאמר בענין חנוכת הלויים (במדבר ה) וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלויים, להיות כי ישראל נסמכים בלויים על דרך שהעולם השפל נקשר בעולם האמצעי, על כן סמכו ידיהם על ראשם, ואולם בא סמיכה, להורות על תכלית בריאות עולם האמצעי, שהוא לתכלית עולם השפל, וכמו שנאמר (בראשית א) והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ, דמשמע שנבראו לתכלית זה לכן היה בא ענין סמיכה ישראל ללויים באשר ישראל שבעולם השפל סומכים העולם האמצעי לבל ימוט. אמנם, לא סמכו על ראש הכהנים, להיות העולם העליון עומד בעצמו אינו צריך לסמיכתן, וכבר נתבאר לעיל פרק ע”ד שהסברא נותנת שנחזיק, בשתי הדעות שדברו בתכלית זה העולם המורה וסיעתו הרחיקו שיהיו תכלית העליונים לצורך התחתונים כמו שהאריך פרק שלשה עשר ופרק ארבע עשר חלק שלישי, ובעל העקידה החזיק בדעת החולקים עליו כמו שהאריך בזה פרשת בראשית שער חמישי מטעם סמיכת הלויים ולא הכהנים נראה כדעת המכריע ביניהם, כי הגלגל הם לצורך התחתונים אבל לא העליונים מהם,רק הם מלאכי השם גבורי כח לשמוע בקול דברו ואין צריכה לסמיכה ישראל והוא מבואר.