לדלג לתוכן

תורת העולה/חלק ג/פרק ע

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שבעים

[עריכה]

פרק קמא דסוטה, רבי אומר, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, וכן הוא פרק קמא דנזיר, נסמכה בתורה קרבן נזיר לפרשת סוטה, לכן אסמוך גם כן באור זכרי קרבנותיהם, ואקדים הלכות קרבן סוטה, בהיות כי מוקדם בתורה, ועוד כי קרבן סוטה הוא קרבן אשה, ספק אם נטמאה, לכן אבארו בפרק זה, לאחר שנתבארה קרבני טומאת אשה, והנה קרבן סוטה אין צריך ביאור כל כך, להיות כי קרבנה היה בא כשאר מנחות, עשירית האיפה רק שכאן היה מן השעורים, וזה היה מצד שמנחה זו באה למזכרת עון, וכמו שאמרו פרק קמא דסוטה, תניא היה רבי מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו, וכן מצינו בסוטה במדה שמדדה מודדין לה, היא עמדה על פתח ביתה לראות לו, לפיכך כהן מעמידה בשאר(?) נקנור ומראה קלונה לכל, היא פרשה לו סודר נאה על ראשה, לפיכך הכהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליה, היא קשטה לו פניה, לפיכך פניה מוריקות, היא כחלה לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות, היא קלאה לו את ראשה, לפיכך הכהן סותר את שערה, היא הראתה לו אצבעותיה, לפיכך ציפרניה נושרות, היא חגרה לו בצלצול, לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקשרו לה למעלה מדדיה, היא פשטה לו ירכה, לפיכך יריכה נופלת, היא קבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה, היא האכילתו מעדני העולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה, היא השקתו יין בכוסות נאים, לפיכך הכהן משקה מים המרים במקידה של חרס, היא עשתה בסתר, לפיכל הקדוש ברוך הוא יושב בסתר שם בה פנים, שנאמר עין נואף שמרה נשף, לומר לא תשורני עין וגו', דבר אחר, היא עשתה בסתר, הקדוש ברוך הוא מפרסמת בגלוי, שנאמר (משלי כו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל עכ"ל. הרי שבארו כל דינים, ועוד אמרו היא עשתה מעשה בהמה, לכן קרבנה מאכל בהמה, ולכן כמעט ענין קרבנה מבואר, ואף ענין מחיקת השם אל תוך המים, נראה לי שבאר גם כן ענין מבואר, ואף ענין מחיקת השם אל תוך המים נראה לי שבא גם כן בענין מדה כנגד מדה, וזה כי היא כפרה במעשה בראשית, שנאמר (בראשית א) ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם, ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו וגו', הנה נראה כי הפסוק מה שנברא האדם יחיד ואחר כך נלקח חוה ממנו, הוא מה שנאמר כי בצלם אלקים ברא אותו, וזה כי ידוע שאדון הכל יתעלה הוא אחד ואין שני, וכאשר עלה הרצון בבריאות העולם, האציל מחכמתו עלול הראשון אשר משם והלאה בא הרבוי בעולם כי מצד השגת עצמו נאצל גלגל, ומצד השגה מה בעלתו נאצל שכל אחד כו', וכמו שנתבאר כבר שזהו דעת הפלוסופים, וידוע גם כן שכל עלה מקבלת היא נגד עלתה שמקבלת ממנו בערך אשה אל הזכר, וכמו שכוונו באמרם (במדבר יד) מבלתי יכולת וגו', שלא יאמרו שתש כחו כנקבה חס ושלום, רוצה לומר שלא יאמרו שהוא מקבל מאחרים והנה לזה נאמר בבריאות האדם, שנברא בצלם אלקים, ופירש מיד מהו הצלם, ואמר זכר ונקבה ברא אותם, רוצה לומר כי זהו הצלם שברא בו, כי האדם בראשונה יחידי נברא להורות על אדון הכל יתעלה וכמו שאמרו מפני מה נברא האדם יחידי, שלא יאמרו שתי רשויות הן. אמנם, לוקח ממנו אחג מצלעותיו, ויבן השם אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם למטה, דוגמת העלול הראשון, מכאן ואילך בא הרבוי אל העולם כי מה שהנקבה מקבלת מן הזכר יתילדו הבנים והבנות והרבוי עמ' קיא' יפה בעולם, וזהו סוד (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה וגו', כי הזכר מן הזכר והנקבה מן הנקבה, כי מצד השגתו עלתו יתילד הזכר, והוא דוגמת השכל אשר הוא במדרגות הזכר אל הגלגל אשר מניע, אשר לו כבת, ולזה מן הזכר יתילד זכר, ואם מן הנקבה שהוא דוגמת השגה העלול את עצמו, תתילד נקבה והוא הוויית הגלגל, ונראה שזה כוונת אמרם במדרש רבה אשר הוא נר מאיר לכל חכמה, והשם ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אמר שלא היתה לו בת, רבי יודא אמר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה, רבי אליעזר(?) המודעי אמר, אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם שכל מלכי מזרח ומערב היו משכימין לפתחו, רבי שמעון בן יוחי אומר מרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא, כיון שמת נטל הקדוש ברוך הוא ותלאה בגלגל חמה כו'. הנה כוונו בבת זו מה שאמרנו, כי כל גלגל נקרא בת, והשכל המניעו נקרא בן, והוא טעם פרייה ורביה שצריך לאדם שיהא לו בן ובת, והנה העלה הראשונה יתעלה הוא במדרגת האב, והעלול הראשון במדרגת האם, והשכל השני עם הגלגל הם בן ובת, וידוע מה שבא בדברי המקובלים מענין אב ואם, בן ובת, אך שהם העמיקו דבריהם ודברינו לפי הסכמת החוקרים אשר כל משכיל ואפילו כופר בתורה יסכים על זה, והנה נפלה מחלוקת גדולה בין חכמי העיון, אם השם יתעלה מניע גלגל הראשון, כי יש מהן סוברים שהא-ל יתעלה מניע גלגל בעצמו, כמו שנראה דעת הרמב"ם בספר המדע, והוא דעת אריסטוטלוס והרבה מבעלי העיון הנמשכים אחר דברי אריסטוטלוס, והוא דעת הנרבוני הנקרא ויד"ל, כמו שכתב פרק ס"ח חלק א'. אמנם, בספר המורה נראה מדעת הרב, שמניע הגלגל הראשון אינו אלו-ה רק השם יתעלה מניעו על ידי עלול הראשון, כמו שהאריל הנרבוני בזה בדעת הרב שם, וכתב עליו שיצא בזה מן האמת הכמוס עמו, ולהיות מחלוקת זה מבואר בדברי הקדמונים לא אאריך בסוברין כן, כי זהו דרוש שכל חכמי העיון חולקין בה, אמנם, דעה השלישית היא דעת החכם אבן עזרא, והחכם בן גבירול ז"ל, והוא דעת הנביאים, ליחס עוד גלגל עשירי שכלי, וליחס שכל ראשון שאינו סבה ראשונה לאותו גלגל, וקראו שמי הצלחה, וכתב בספר תמים שזהו דעת הרמב"ן בפירש איוב, והנרבוני כתב שזהו דעת דוד עליו השלום באמרו הללו א-ל בקדשו כו', וכל זה מבואר למשכיל בדברי חכמי הקדמונים ז"ל, ומעתה התבונן מאד יקר מדרשי חכמינו ז"ל, כי למה שראו שעקר הצלחת האדם היא השגת החכמה בעולם הזה, נחלקו במה שנאמר (בראשית כד) והשם ברך את אברהם בכל, כי במה ברכו ובאיזה השגה ברכו, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רוצה לומר כי תכלית השגת אברהם היתה שלא היתה לו בת, וכבר נתבאר כי האב מורה על אבינו שבשמים יתעלה אשר הוא אב לכל, ובהיות כי אברהם עליו השלום היה יסוד עולם, ובעבורו היה העולם נברא, ראוי לדמותו אליו, באמרם שלא היתה לו בת, ורוצה לומר שאין הקדוש ברוך הוא מניע גלגל בעצמו, רק על ידי אמצעי, וזהו כוונתן שלא היתה לו בת, אבל לאשתו היתה בת, והוא האמצעי שבינו לגלגל. אמנם, רבי יודא ראה שהיתה לו בת, והוא בעצמו מניע גלגל. אמנם, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה, רוצה לומר הם מיחסים שמו ההצלחה, והוא גלגל השכלי המקיף בכל, ולכן נקרא בכל, ואף כי השכל משכיל בכל ועל דרך שנאמר מלא כל הארץ כבודו. ודע זה, ונראה שזה כוונתן שאברהם נתברך בכל, יצחק מכל, יעקב כל, להיות כי השלשה אבות הם כללי ישראל, וזכותן עומד להם לדורות, ומגינים כדבר המקיף סביב דבר אחד ומגינו, ולהיות כי שמי ההצלחה הם מקיפין בכל, נקרא אברהם בכל, יצחק מכל, באשר כי הוא נגד גלגל היומי המקיף גם כן, ולהיות כי נאמר (בראשית כא) ביצחק יקרא לך זרע, ודרשו ולא כל יצחק, כי נאמר כאן מכל ולא כל, כי לא היה לו הכל רק מקצתו כדמות הגלגל היומי שיש לו קצת ענייני הגלגל ולא כולו, כי אין לו כוכב שהוא אור מזהיר, וכן יצחק היה חסר האורה, כמו שנאמר (בראשית כז) עמ' קיא:' יפה ותכהין עיניו מראות. אמנם, יעקב שהוא נגד גלגל הכוכבים הקיימים, שיש בו שנים עשר מזלות, שהם נגד שנים עשר שבטים המשכילים, אשר יזהירו כזוהר הרקיע, נאמר בו יש לי כל, כי הוא גלגל היומי הכולל אלו הצורות אשר כל העולם נתלה בהן, דוגמת בני יעקב שהיו כולם צדיקים ושלמים לא נחסר מכל, ואף על דרך פשוטו נוכל לומר כזה, כי יעקב היה לו כל שכולן שלמים, אמנם יצחק מכל שהיה לו בן אחד צדיק, ואחד רשע, ולזה אמר (שם) ואכל מכל בטרם תבא(?), רצה כבר קבלתי חלקי שהוא מכל, מקצת זרעו ולא כל זרעו, ומאחר שיעקב קבל הברכות, מעתה לא אוכל לברכך, כי בוודאי אתה הרשע, מאחר שאין שניכם צדיקים. אמנם, אברהם נתברך בכל, כי בתחלה לא היה כל, שהרי ישמעאל היה רע, ולבסוף חזר בתשובה וחזר לו כל, וזהו בכל, ולכן אמר שבת זו נקראת בכל. וא"כ אין רחוק שהשם יתעלה יניעוהו בעצמו, מאחר שכולו שכלי, ואף כי דעת החכמים הנזכר לעיל ליחס שכל ראשון שאינו סבה ראשונה כו', הנה בהיות כי אין בת בלא אם, על כל פנים צריך להיות אמצעי מה בניהם, ולזה כוונו אחר כך באמרם אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם, רוצה לומר כי היה אצטגנינות, ויש אומרים מרגלית היתה תלויה לו כו'. הנה אלו חכמים חולקים בהשגתו באיזה צד היתה, אם על צד העיון המחקרי, או על צד הנבואה, והנה רבי אליעזר המודעי סובר שמצד עיונו הטוב והמחקר השכלי עמד על החכמה, וזה אמרו אצטגנינות גדולה היתה לו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, והוא אצטגנינות וחכמת הכוכבים אשר ממנו הפלוסוף עומד על מניע נבדל, ועל ידי זה, כל מלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו, כמו שהוא ענין הפלוסופים שכל הפילוסופים אשר מעולם אנשי שם, והם מלכי מזרח ומערב, משכימין לזה ולחקור בה, והם היו משכימים לפתחו של אברהם לחקור עמהם בזה. אמנם, רבי שמעון בן יוחאי אמר שמצד הנבואה בא לו וזה הוא ענין המרגלית שהיתה תלויה בצוארו, והמרגלית הוא דבר סגולי הנקרא אבן סגולה, כמו שנאמר בישראל בשעת מתן תורה (שמות יט) והייתם לי סגולה והוא דבר נעלם טעמו אף כי נראה פעולתו וסגולתו, וכן הוא ענין הנבואה בישראל, שאף שהוא דבר סגוליי(?), ובאו בנבואה מקצת דברים שאין להם טעם והם כסגולה, מכל מקום כל חולה שראה אוצה מיד נתרפא לו רוצה לומר מכל מקום נראה בה שהוא דבר מועיל מאד להסיר כל חולה וכל מחלה כמו שנאמר (שמות טו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאך, וכמו שנאמר (דברים ד) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. הוא ענין מרגלית שמועלת לכמה דברים והוא דבר סגוליי(?), ונקטו מרגלית יותר משאר אבני סגולה, מצד שיש לה קצת התעוררות מצד שתוף השם על גלוי הדברים הכמוסים וזהו אמרו כל חולה שרואה אותה מיד נתרפא, וכשמת נתלה בגלגל החמה, והוא משה רבינו עליו השלום שנאמר בו פני משה כפני חמה, והוא העמיד הנבואה והתורה על אמתתה, ולמשל אמרו, וסימן אזלי יומא אזלי קצירא, להיות השמש מרפא בכנפיה כתורת משה, ונשוב לדברינו לפרש הענין שאנחנו עליו, שענין זכר ונקבה כדמות האצילות העליון שהם עלה ועלול פועל ומקבל כדמות איש ואשה בתחתונים ולכן נאמר (בראשית א) ויבן אלקים את הצלע וגו', שהוא לשון הבנה, כי הוא מורה על שכל הראשון העלול אשר במדרגת אשה לבעלה, ולכן אמרו פרק קמא דסוטה, זכו שכינה בניהם, והוא נכון גם כן מצד עצמו, כי כמו שענין כל העולם והקשר חלקין זה בזה מורים על השם יתעלה כן הוא בענין האדם השלם עם בת זוגו שהוא העולם הקטן, ולזה אמר ודמות אדם עליו מלמעלה, ולהיות הדבר כן, נתבאר טעם (שם ב) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וזה כי כבר אמרו בבראשית רבה עם מי נמלך כו', ולכן נוכל גם כן לומר כי מאחר שהאדם כולל זכר ונקבה שנמלך עם העולל הראשון ולא שהוצרך להמלכה חלילה, רק בא לבאר ענין צלמנו ודמותנו שנאמר על שניהם, ולכן נאמר מיד ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו', וכמו שאמרו ז"ל כל מקום שיש למינים מקום לטעות יבא ויטעה, וכמו שכתבתי מאמר זה ריש חלק שני מזה המאמר, והנה בהיות הענין כן, נתבאר שאשה המזנה תחת בעלה, הנה היא עמ' קיב' יפה כופר בעיקר האחדות, או בענין שהאדם נברא יחידי עליו, כמו שנתבאר, ולזה הסוטה שססתה(?) תחת אישה ומעלה בו מעל, אי אפשר לבדקה כי אם על ידי השם המהוה העולם וקישר חלקיו זה בזה, בדרך שנתבאר לעיל פרק עשרים חלק זה מענין שם בן ארבע ולזה היו מוחקים השם לתוך המים, שהוא מורה על ענין ההשכלה הנקראים מים, כמו שנתבאר מענין הדברים שקדמו, אם טהורה היא ולא מעלה בבעלה אזי עדיין בצלם אלקים זכר ונקבה ברא אותם כמו שנתבאר, ואז ראוי לחול עליה שם שמים, ונקתה ונזרע זרע שעל ידה יתקיים העולם, כי היא אז שלימה לבעלה, והוא דוגמת העלול הראשון ששלם לבעל ופועל שלו, וראוייה לזרוע זרע להרבות העולם על ידה. אמנם, אם שכב איש אותה אז הפרידה הקשר שבין הקדוש ברוך הוא ואינה לעולמו, ראויה לחול שם שמים עליה, מאחר שהיא הפרידה בין הדברים, דהיינו קשור העולם הגדול והבזה, ולכן גם איבריה מתפרקין ונפרדין זה מזה, וזהו הנראה לי בענין הסוטה.