תורת העולה/חלק ג/פרק סג

פרק שלשה וששים

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, לא אאריך בענין הארבע מינים להזכיר טעמי הראשונים ז"ל כי לא יכילום ספר, אף כי כל המדרשות מלאות מזה, לכן לא אכתוב אלא מה שנראה לי על פי כוונתנו, הנה על ידי עניני הסוכה הנזכרת, בא האדם שעולה למעלה, ושנעשה מנהיג וגדול לבני דורו, ומושל בעליונים ובתחתונים כמו שמצינו מעניני הנביאים והחכמים שעל ידן נשתנה הטבע שבשמים וארץ והיו מנהיגי מדינות ולזה באו ארבע מינים שבלולב כי החוקרים חלקו ההנהגה לשלשה חלקים, הנהגת האדם את עצמו, והנהגת בני ביתו עמ' צג:' יפה והנהגת המדינות. והנה אלו שלשה חלקים נמצאו בכל חכמי הגויים, שהנהיגו מדינות קבעו להם נימוסים אשר יחיו בהן. אמנם, הנהגה הרביעית היא מיוחסת לחכמי ישראל שמשלו גם כן בעליונים, ושינו הטבע בכל אשר יצטרכו, וכאלו הם גרמו הנהגת העולם, וזהו תכלית מין האנושי, והוא הנהגת האדם את נפשו, שתזכה לחיי עולם הבא עד כי הנהגת הראשונים אינו אלא לתכלית קבוץ המדיני, שהוא בעולם הזה, אשר אליו יצטרכו לשלשה הנהגות הראשונות, כמו שחקרו על זה כל חכמי גויים הקדמונים, שלא האמינו בעולם הבא. אמנם, הנהגת נפשו והשלמותה הוא ענין רביעי, ולכן באו שלשה מיני לולב בפני עצמו, והאתרוג שהוא עץ פרי הדר בפני עצמו, להורות על ענין הרביעי שהוא הודו והדרו של אדם, והנה ישב להו בפסוק דרך מעלתן, וחשב פרי עץ הדר ברישא, ואחר כך השלשה מינים האחרים אשר יצטרך אליהן בעולם הזה ולכן אמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ודרשו רבותינו ז"ל ראשון לחשבון עונות, והיא האמת בעצמו כי בענין הנהגות אלו הוא חשבון עיונות, והוא התחיל להיות מיום הראשון שנברא בו אדם הראשון, שחטא בהנהגת אלו, וזהו ענין עץ הדעת טוב ורע כי הנהגות אלו השלשה אם הם לתכלית טוב כדי שיגיע ממנו הנהגה הרביעית, הוא עץ הדעת טוב. אמנם, אם הוא עושה הכל לתכלית רע, שהוא עניני עולם הזה, למלאות תאוותו ורצונו בעולם הזה הכל הבל(?), והוא ענין רע אשר נתן אלקים לבני אדם לענות בו, כדברי קהלת ולכן אמר הקדוש ברוך הוא מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל לא נאסר לו פרי עץ הדעת, שהוא תכלית העץ שהוא ענין הרביעי, אמנם נאסר לו לאכול מן העץ, רוצה לומר לשום תכלית העץ לענין העולם הזה שבו נתלה האכילה והשתייה, ולכן נאסר לו האכילה ממנו, והנה מצינו ראינו בעץ שלשה דברים נגד שלשה הנהגות אלו, מלבד התכלית שהוא הפרי, נגד ענין הרביעי וזה כי הגזע הוא מתגדל והולך עד שבגדלותן מתפשט בענפיו ואחר כך מוציא ציצין ופרחים, והעלין הנפרדים ממנו, ואחר כך בא הפרי שהוא התכלית וכן הוא בענין הנהגת אלו כי הנהגת האדם עצמו הוא כמו הגזע המגדל והולך, ואחר כך משלח פארותיו ויונקותיו לחוץ, והם בני ביתו הקשורים ונאחזים בו, כמו הענפים באילן, והציצין והפרחים הם הנהגתו אשר מורה בני מדינתו ונימוסין אשר מורה לבריות, והפרי הוא התכלית אשר באדם, והוא מה שנאמר (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים, ולזה בשעת מעשה נאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעיניים, ונחמד העץ למשכיל, ותקח מפריו ותאכל, אמר כי ראתה ששלשה אלו הנהגות אשר שייכים לעולם הזה, היו טובים ונחמדים נגד הנהגה ראשונה אמרה כי טוב העץ למאכל, שהוא הנהגת האדם את עצמו במאכלו ובמשתו(?), שהוא(?) עיקר הנהגתו של אדם, וכי תאוה הוא לעיניים, היא הנהגת ביתו שהוא להן לעיניים ומנהיגם כאשר תאב אליהם למראה, וכי נחמד העץ להשכיל נגד הנהגת המדינות הנתלה מצד ההשכלה, החוקק להם נימוסים ומשפטים, אשר בהן ינהיגו את עמצן, ולזה אמר ותקח מפריו ותאכל רוצה לומר חשבה שעיקר הפרי של אלו הנהגות עמ' צד' יפה הוא, ותאכל רוצה לומר לענין אכילה ושתייה, ושיאריך ימים בעולם הזה ויחיה חיים טובים, ולא לענין חיי הנפש ולכן ותתן גם לאישה עמה ויאכל, והוא שהסיתו לאכול ולשתות עמה ולהתעלס עמה באהבים שנקרא גם אכילה, וזה מה שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון כו', לרמוז כי כל ארבע מינים אלו צריכין להיות אגודים זה בזה, ויהיו לאחדים בידו, והוא הגורם ישיבת הסוכה, שנתבאר, והיה האתרוגים נגד הנהגה הרביעית שהיא הראשונה במעלה, להיות כי האתרוג דר משנה לשנה, והוא מורה על ימי עולם הבא שהם קיימים ונצחיים, וכבר אמרו רבותינו ז"ל, העץ שהיה אוכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה וכבר בארתי גי שם ענין תכליתו המאכל והמשתה וזהו היה המינות(?) הנזרק בו, שאמרו עליו מין היה ורוצה לומר שכפר בענין עולם הבא, הלולב הוא מורה על הנהגת האדם עצמו, וכמו שנאמר צדיק כתמר יפרח, כי ארז בלבנון ישגה, והוא ענין הלולב שבא מן התמר, וכמו שבאדם אברים ימיניים ושמאליים והעיקר הוא באמצע, כן הוא מענין לולב יש לו עלין מימין ומשמאל, ולולבא דסליק בחד הוצא פסול, וכן אם ניטל התיומת פסול, כי הוא דוגמת הראש והמוח שבו מתיחדים האברים, ושדרתו של לולב כדמות שדרה של אדם, שממנו משתרגים האברים והצלעות מימין ומשמאל, ומברכין על נטילת לולב, ואמרו רבותינו ז"ל הטעם משום שהוא גבוה שבימינו רוצה לומר האדם הוא הגבוה שבכל מיני נמצאות הגשמיים(?), על כן ראוי לברך יותר מבאחרים, עץ עבות, נגד הנהגת הבית, וכמו שדרשו ז"ל במדרשי הדס נגד לאה, שהיתה מלאה מכנים(?) כהדס זו מחופה בענפיו, והוא נגד הנהגת הבית ובהיות כי הנהגת ביתו הוא בשלשה דברים דהיינו אשתו ובניו ועבדיו על כן מצות הדס בשלשה בדין והיה ממצותיו להניחן דרך גדילתן כ הנהגתן הוא דרך גדילתן. וערבי נחל, הוא נגד הנהגת המדינה אשר יצטרכו למנהיגיהם עמי הארץ אשר אין להם שכל להשגיח, והם כערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח ופיה משוך וחלק והוא מדרך עמי הארץ להיות חץ(?) שחוט לשונם ופיהם חלק משמן, ועל כן נרמזו בענין הערבה ובהיות כי המה שני חלקים רעים וטובים, על כן ממצותה ליטול ב' בדים ערבה ובאה מצות ערבה לחובטה ביום השביעי ולא לברך עליה, על דרך שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שצריך השוטר להיות רודה בעם כדי לקיים מצות השופט, והוא ענין חבוט הערבה והיה ביום שביעי להיות כי אלו השבעה ימים המורים על שבעה עשירית של ימי אדם, ובעשירית השביעי הוא הראוי להיות לשופט ולשוטר, שהוא רומז על ימי זקנה שראוי להיות שופט. לכן נקראו השופטים זקנים, ובהיות כן הזמן המקדש לא היה הלולב ניטל במדינה רק [[עמ' צד:' יפה] יום אחד ובמקדש כל שבעה, להיות כי אלו הנהגות לא היו אלא בנביאים ובקדושים(?) עליון, ובפרט בכהנים העובדים עבודת המקדש. אמנם, משחרב בית המקדש שנטלה הנבואה מנביאים ונתנה לשוטים בא הרמז בכל המדינות כי כל אדם מוכן לכך והיה ענין הנענועין עם הלולב לכל ארבע קצוות השמים לרמוז על האדם והנהגתו שמושל בענין זה על כל קצוות השמים מעלה ומטה, וכמו שנתבאר ועל ידי זה עוצר טללים ורוחות רעות וזהו כוונת אמרם בענין נענועים כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים, כי האדם השלם בארבע מינים אלו עוצר הכל וכמו שנתבאר.