תורת העולה/חלק ג/פרק סב

פרק שנים וששים

כתיב פרשת אמור, בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתן ממצרים, ונתבאר בפרק שלפני זה, והיו אותן הסכות מרמזין לישראל, על עניני החומר הנקרא עב הענן, והיה לסוכה הצאתם ממצרים כמה שנתבאר, על פי זה יתבאר לך דיני סוכ' וזהו כי אין מסככין בדבר המקבל טומאה, וצריכים לסכ' שהשמים נראה מתוכו כי זהו ענין הסוכה ברוח הקודש צריך לשמור מכל דבר המקבל טומאה ולראות בשמים, ולכן סוכה המעוב' כמין בית פסול', ובהיות כי החכם עיניו בראשו, ויודע להשמר מן הפורענות המתרגשות בעולם, כמה שנאמר (משלי כב) צנים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, כל שכן מי שזוכה לישב בצל סוכה הנזכרת, לכן באה הסוכה להשמר מהחום ומקור, עד שכל סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסול, והיא מגנת גם כן מקור וממטר, עד שכשהגשמים יורדין בה פטור מן הסוכה, והלכה היא שאויר שלשה פסול בה, וסכך פסול פוסל בארבע, ודופן עקומה הוא בארבע אמות, כי הרוצה להיות בסוכה הכשרה, ושיהא עב הענן שלו נעשה סוכה, צריך לשמור משלשה דברים וזה כי אין הנבואה שורה אלא על חכם וגבור ועשיר כמו שנתבאר לעיל פרק נ"ד ואם אין לו אותן מדות בשלמות לא יוכל לישב בסוכה הנזכרת, על כן שלשה דינים אלו פוסלין בסוכה, והנה החכם הוא שלמות המעלות העיונית והגבור הוא שלמות גופו ומזגו השוה, אשר צריך להיות לכל נביא, כמו שכתב הרב המורה בפרקי הנבואה, ועשיר נגד שלמות המדות המעשיות אשר העושר הראוי עוזר לזה, הן בצדקה ובגמילות חסדים ובשאר מעשים טובים, והנה העשיר יענה עזות ומגיס דעתו בעשרו, ולכן צריך שלא יהא בו אויר שלשה והאויר הוא מורה על גסות הרוח, ולכן אויר שלש פוסל בו כי עד שלשה אמרינן לבוד לארץ, וכל מי שיש בו אויר שלשה רצה לומר שמתנשא מכח אחד מאלו השלשה שלמות הנזכרות אינו לבוד לארץ, ומדרך צדיקים תהיות נמוכים לארץ, כמו שאמר אברהם (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר, ועל ידי זה השכינה שורה עליו וזוכה לנבואה שנאמר (ישעיה נו) אשכון את דכא, והוא כלל לכל המדות המעשיות, ויתד שהכל תלוי בו, לכן אויר ג' פוסל בסוכה, ומטעם זה אין מסככין בדבר שאין גדולו מן הארץ, סכך פסול פוסל בארבע טפחים נגד מעלת החכם שהוא העיונית להיות כי צדיק באמונתו יחיה, ואם נשאר לאדם האמונה באלקים כהוגן, אף כי טעה באיזה עיון מעיוניו, שהם בשלשה חלקי העולם, והוא כדמות הסכך המקבל טומאה, עדיין עמ' צב:' יפה הסוכה כשרה, מאחר שעדיין מחזיק באמונתו כראוי. אמנם, אם יקבל טומאה בטפח הרביעי שהוא הטעו' באיזה אמונה הנתלית בהשם יתעלה שהוא ממדריכת הרביעית ממדרגת העולם, אזי הסוכה פסולה. ואפשר שנגד אלו ארבע מדרגת העיון, באו ארבע מצות בעיון הנזיר, אשר מצוה לפרוש מן היין אשר גורם כל הפסד ושבוש, האחד אמרו מיין ושכר יזיר, והשני אמרו מחומץ יין וחומץ שכר אל ישתה, והשלישי, אמרו וכל משרת ענבים לא ישתה, והרביעי אמרו וענבים לחים ויבשים לא יאכל, והנה בעל עקידה סדר ארבע מדרגות אחרות בשבוש הפעולות והעיון, ויותר נראה מה שכתבתי להיות כי היין רומז בכל מקום אל חכמת העיון והנזיר נאסר ביין בארבע דינין, להורות שיזיר מארבע מיני הפסד הנופלות בעיוני, והוא ענין הסכך פסול פוסל בארבע, ולקמן פרק ע"א יתבארו לך ענינים נאותים בדיני נזיר, אם ירצה השם יתעלה, והנה בזה נכלל מעלת החכם, שצריך לכל מי שרוצה לישב בסוכה הנזכרת, ודופן עקומה בארבע אמות נגד גבור, להיות כי האדם בינוני הוא ארבע אמות, ולכן קבלו חז"ל מדינים של שבת שנאמר בו (במדבר י) אל יצא איש ממקומו, ושערו שהוא ארבע אמות, ולכן עד ארבע אמרינן דופן עקומה ולא יותר, כי מכאן והלאה אינן מטילי הסכך אחר הדופן, ונפסל הסוכה, מטעם שאין טבעו במזג השוה, להיות כל אורך שיטה יותר מאלו לא היה ארוך כל כך ולכן אין מטילין אותו אחר הדופן, ובזה נכלל מעלת הגבורה שהוא שלמות הגוף, והנה הדפנות שהסכך עליהם, הם המעמידים ענין הסכך, והם נגד האומה הישראלית, אשר עליהם הסכך עומד, וכמו שאמרו בענין עמ' צג' יפה הנבואה והרוח הקודש ראוי שתשרה עליו השכינה, אלא שאין דורו ראוי לכך, לכן אף מי שיש לו סכך כשר, רוצה לומר שיש בו כל השלמות הצריכים לנבואה, מכל מקום צריך למעמידיה, והם ישראל, כי אין הנבואה שורה אלא בישראל, שנאמר (שמות לג) ונפלינו אני ועמך כמו שדרשו רבותינו ז"ל, והנה אלו המעמידים הסכך הם שני הדפנות, ושלישית אפילו טפח, להיות ישראל נחלקום כהנים לוים שהן בחלק אחד, ושאר ישראל לחלק שני או לשני מלכים מלכות בית דוד ומלכות ישראל, והשלישית אפילו טפח, הם הגרים הנתוספים בהם אינן עיקר הדופן, רק בלחי טפח העוזר קצת אל הדופן להעמידה, ובהיות כשהיו ישראל שרוין בארץ, והיו דפנותיהן סמוכות זו לזו, לא היו צריכין לעזר הגרים הנתוספין בהן, ולכן סגי טפח. אמנם, כשדפנותיה מרוחקות זו מזו, ודרך מפולש ביניהם, כמו שהוא עכשיו בגלות, שרבים בוקעין בהן, ומפרידים זה מזה, צריכין לסיוע יותר גדול, שיעמיד פס ארבע ברחוק שלשה מן הדופן, ואז הסכה כשרה, כי על ידי גרי הצדק המתדבקין בהן, זוכין לזכות גדול, ושמו שאמרו בפסחים פרק האשה, לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרועותיה לי בארץ, כלום אדם זורע סאה אלא כדי שיתוספו עליה כמה סאין, ולכן זכות זה עומדת להם בגלותם שמעמידים הסוכה, ואף על פי שבטלה מהם בגלות, הנבואה מכל מקום חכם עדיף מנביא, וחכמת החכמים בכל הדורות היא להם במקום רוח הקודש, שהיו סוכ' בהם בימי הראשונים וצריך להעמיד הפס הרחב ארבע, ברחוק שלשה שהיא במרחבו שבע, שהוא שעור סוכה, כי הרוחב הזה בגובה י' שהוא שעור הדפנות, הוא שבעים נגד שבעים אומות, כי גם הם קצת מעמידים הסכך באופן שהנביאים היו מתנבאין להם גם כן כמה שמצינו בנביאי השם שהיו שלוחים אל האומות, וכמו שמצינו שבעים פרים שהיו קרבין בסוכות, נגד שבעים אומות, כן בא השעור בענין הסוכה להורות עליהן מצד זה, והיה אורך הדופן והרוחד שבעה טפחים נגד שבעה אקלמים שמרחב צפונית שהוא היישוב נחלק עליהם, שעליהן דיירי ארעא המקיימין הסכך, ובהיות כי כל הדפנות המקיימים הסכך הם נופלים תחת עשרה מאמרות שבארו הפלוסופי' בדבריה' שהם העצם והט' מקרים, שעליהן פירש בעל עקידה ז"ל, שעליהם כוונו ז"ל באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם, על כן היה גובה הדופן עשרה, והנה בהיות כי הסוכה מורה על זה, אמרו פרק קמא דעבודה זרה לעתיד כשידון הקדוש ברוך הוא, אומר(?) מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה וכו', הנה אמרו שמנסה אותן בסוכה יותר משאר המצות, מטעם זה שנתבאר כי הסוכה מורה על כל מעמידי הסכך, שהאומות נרמזו גם כן בה, ולכן ראוים להיות מובחנים בה, והיה ממצותה, לעשות בה כל צרכיו מאכיל(?) ושתייה, ושינה, ושאר צרכיו, תשבו כעין תדורו ז' ימים להורות כי כל ימי האדם צריך לשום האדם כל מגמתו לקיים סוכה זה עם דפנותי' והוא תכלית האדם.