תורת העולה/חלק ג/פרק מט

פרק תשעה וארבעים

(במדבר כח) ובראשי חדשים תקריבו עולה להשם וגו', על עולת התמיד יעשה ונסכו.

מצאתי כתוב שהיו הקרבנות בראש חדש י”א נגד י”א יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה, והוא טעם חלוש מאד, וכתב בעל העקידה בפרק כ”א שער ל”ז מורה שמיחדים לו השם יתברך עבודה אשר הוא מושל בשבעה כוכבי לכת, אשר בשבעה כדורים הראשונים, ועל שני הגלגלים הגדולים שעליהם גלגל המזלות, וגלגל היום החלקי, ושהוא איל אחד מכריח את כולן, עכ”ל. ובאמת, אני תמה עליו לומר שהשם יתברך מרומז באיל אחד הנשחט והנפסד, ולכן אין אלו דברי טעם.

והנראה יותר לפי דעת בעל העקידה, ששבעה אלו כבשים היו נגד שבעה כוכבי לכת, ושני פרים נגד שני גלגלים שעליהם, והאיל נגד גלגל העשירי הנקרא גלגל השכל, כאשר כתב בעל עקידה בעצמו פרשת כי תשא ופרשת תצוה שהאיל מורה על השכל, ושעיר להשם חטאת, להורות כי אלו כולם יופסדו, עמ' סב:' יפה כי הם כולם אפשרי המציאות וסופן לפסד, ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג כא) , רצה לומר נפסד, וכולם הם חטאת להשם, ר”ל מלשון אני ובני שלמה חטאים (מלכים א א כא) , שהוא מלשון חסרון, ר”ל שכולם הם חסרים בשלימות, בערך אל השם יתברך, ולכן נאמר חטאת להשם, זה היה נראה יותר אם נאמר שאלו הקרבנות היו מורים על עניני הגלגלים.

וזה לשון הזוהר פרשת בראשית (חלק א רנט ב), ובראש חודש חדתותא דסיהרא אנן מקריבים פרים בני בקר שנים, דהא מסטרא דפרה אדומה תמימה אתו, ואינון לעולה לאשלומי פגימה דיליה ולמיהב ליה שפע על חד תרין, מההוא אתר דאיקרי עולה, ואתוסף בההוא זמנא נהירא לסיהרא איל אחד, לקרבה לה אילו של יצחק, שמאלו תחת ראשו (שר השירים ב ו), כבשים בני שנה שבעה, לחבקה לה ימינא ושבעה דרגין, אתקרבו בה, תמימים שלמים בכל, ואנן מקריבים שעיר עזים אחד חטאת, דהאי חטאת מהאי סטרא דפר אתא, דכתיב שמור, שמור לא תעשה איהו, ואנן מקריבין שעיר חטאת דאתא על לא תעשה, במוסף דיליה בראש חודש, ואתא לכפרה על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב (ויקרא ו)(יחזקאל מג ז) ולא יטמאו בני ישראל את שם קדשי, דלא יתערב בבני ערל וטמא, אבל מוסף דשבת ליכא לקרבא, בגין דהא אתגלי עתיקא קדישא לנהיר בההוא רצון, לכולה עלמין, וכולהו אשתכח כנהירו, דהא שבת בלא דינא כלל איהו, ולא שלים הויא עמיקא, עכ”ל. הנה, באר טעם מוסף על דרך הנסתר, והמשכילים יבינו ויזהירו כזוהר הרקיע.

אמנם, לפי מה שנתבאר בפרקים שעברו מטענות הכופרים בעניין החדוש, ותשובות המאמינים החדוש ושהמוספים מורים עליהם, נראה כי ענין מוסף ראש חודש מבטל הטענה השלישית שכתבו הפילוסופים, והוא שתנועת הגלגלים אין להם סבות ההפוך הגורם ההפסד, ואחר שאין לו סבות ההפסד לא יפסד, ואם לא יפסד לא נתהווה, ועל ידי ראש חודש אני משיגים בטול טענה זה, ועל כן מקריבין קרבן מוסף, וענין הבטול על ידי ראש חודש הוא בדרך זה, כי הנה על ידי הלבנה אנו רואים ההפוך אשר במהלכי הגלגלים ובתנועתם, אשר קצתם הולכים ממזרח למערב, ומקצתן בהפך, ומקצתן במהירות ומקצתן במתינות ומקצתן לדרום ומקצתן לצפון, והנה יש בתנועותיהם מן ההפוך מתנועות הלבליבות והעיקולות כמבואר לחכמי התכונה, וכמו שכתב בספר הנקרא צורת שמים וארץ, ושאר ספרי התכונה המחוברים בזה, ואין לך הפוך גדול מזה, והוא מתבאר על ידי מהלך הלבנה וחדושה בראש חודש, אשר הצריכו אנשי התכונה להניח בכדורה הרבה גלגלים להשלים מהלכתן כידוע, ועל כן נגלה לנו ענין ההפוך אשר בתנועת הגלגל, וכבר ביאר הרב המורה חלק ב' פרק י”ט שחלוף התנועה ושאר השנויים אשר בצבא השמים מורים לנו שהעולם מחודש, וכמו שהאריך שם בזה, ולכן בראש חודש נתגלה לנו ענין חדוש העולם, על ידי שנוי תנועת הלבנה, ומקיים בידינו, תשובות טענה שלישית, ואל יאמר האומר כי זהו הטעאה באשר ההפוך הזה אינו מן הגלגלים עצמן, אשר הפוך ההוא יגרום לו ההפסד, כי ההפוך הגורם הפסד הוא בעצמו, ולא מצד הפכו אשר יש לו עם אחר, והנה דע שזה לא נעלם ממנו, אך מצאנו גם ההפוך בתנועת גלגל אחד בעצמו, מצד התנועה אשר לו, מלבד התנועה הסבובית, והוא התנועה אשר לגלגל במרחב, כמבואר בתכונת נוגה וכוכב וחמה בספרי התכונה, והוא נליזת המעגל בלבנה אשר דבר ממנו הרמב”ם פרק י”ז מהלכות קדוש החודש כאשר באר שם המפרש דבריו.

ועוד אני אומר כי ההפוך אשר לגלגלי כדור אחד נקרא הפוך בעצמו, וזה כי כל כדור וכדור הכולל גלגלים רבים, הוא הכלל, כאיש אחד הכולל האיברים אשר בו, ובהיות כי החלקים אשר בו הם בהפך זה לזה, וגורמין לו הפסד, כי האחד גבר על חבירו, והוא סבת ההפסד, ככה הוא בגלגלי הכדור בהיות תנועתן זה הפך זה, כי סבת הווית הגלגל הוא תנועתו, ובהיות כי תנועותיו מתהפכים גורמים לן ההפסד, וכל שכן אם נודה לדברי הפלוסופים, שכל הגלגלים ומה שבתוכו עמ' סג' יפה הוא כאיש אחד, שיש להם תנועת ההפך, וזה מבואר.

ועוד נוכל לומר שיש בתנועה סיבובית הפכיות יותר מבתנועה הישרה וזה כי התנועף מלמעלה למטה הוא בהפך מתנועה שהיא מלמטה למעלה, וכמו שבתנועה הישרה ההפך מה ששב לאחריו, כן הוא גם כן בתנועה הסבובית בענין מעלה ומטה, וידוע כי שנוי מצב הגלגל גורם שינויים רבים בעולם, ואיך לא יגרום שנוי והפוך בגלגל עצמו, והנה יש לו שנוי מצד המצב ואף אם אין לו שנוי מצד האנה, וכבר כתב האיפודי בפירוד הקדמה שלישית למורה חלק ב', כי שנוי המצב נקרא שנוי, והוא היפוך, כי כל שנוי הוא הפוך והוא הגורם לו ההפסד והוויות. ומצאתי כתוב בספר אחד שהביא כל הדעות הפלוסופים בכל דרושי החכמה בקצרה, שכתב ז”ל אופן י”א שהרי אף הגלגלים משתנים במאמר המצב, וגם נכנסו תחת מין עבר ועתיד, אם כן הם מחודשים, ובספר העיון מבואר זה, כי כל הצריך לזמן, הזמן יקדימנו, נמצא הזמן מפריד בין הסבות והמסובבים, גם תנועת הגלגלים, עד כאן. ובספר השמע מביא גם כן זה שיש מוכיחים מזה, שהתנועה מחודש, וארסטוטלוס מביא שלתנועה הסבובית אין הפך, עד כאן לשון הספר המצאתי.

והנה לא אוכל לכנות שמו, באשר אין שמו נקרא עליו, גם כי ספר השמע בעצמו לא ראיתי מימי, להתבונן מתוכו עקר טענות הפלוסוף, מכל מקום אוכל להתבונן מדברי זה הספר שנפל שינוי בתנועה מצד מה שכתבתי, ואף כי ארסטוטלוס השיב כו, לא הכריח הדבר, אלא שהשיב על המוכריחים החדוש מזה, שאין להוכיח מזה, ומכל מקום גם דעתו אין מוכרחת, ואף אם נבין טענות הפילוסוף בדרך שהציע הרב לוי ב”ר גרשון בספר מלחמות השם מאמר שביעי פרק שלישי וזה לשונו, מפני שהוא מבואר בגשם החמישי שאין לו הפוך, יתבאר שאינו הווה וזה כי כל הווה, הווה הפכו, ונפסד אל הפכו, ואם כן מי שאין לו הפוך אין לו הוויה כו', הרי שראה שההוייה היא מצד ההפוך והשני שיש לגשם בעצמו, לא מצד תנועתו, כי שנוי התנועה הם מצד שנוי הצורות, כמו שכתב הרב המורה חלק ב' פרק ט', מכל מקום תשובותינו תשובה וזה כי הפילוסוף לא נודע לו שאין לחומר השמים שנוי, אלא מצד תנועתו שאין לה הפך, ועל ידי התנועה עמד על ענין הגשם החמישי, ובלעדי זה אי אפשר לעמוד על מהות הגשם ההוא ואם נפל התשובה בענין התנועה, כל שכן נפלה בעניין הגשם עצמו, ודע והבן כי הרב המורה חלק ב' פרק י”ט הכריח מכח שנוי התנועות ושנוי שבין הגלגל לכוכבים, שיש שנוי בחומרם, ואם יש שנוי בחומרם, יש שם הפוך וגורם לו ההפסד.

ועוד אני אומר שאפשר שיש שם העדר הצורות והלבשת הצורות, כמו בשפלים ויותר כי כבר ידעת שקדמוני חכמי התכונה לא עמדו לדעת שיש לגלגל השמיני תנועה, והבאים אחריהם הבינו שיש לו תנועה כבידה, בכל ע' שנה מעלה אחת,כמבואר בספר יסוד עולם ובספר מדע (יסודי התורה ג ו) ובשאר ספרי התכונה, ומעתה מי הגיד לפילוסוף שלא יהא זה מצד העדר צורה והלבשת צורה בהוויית השפלים, וזה כי אפשר שדברי הקדמונים אמת, שאין לו תנועה כלל, אלא שמקום שהיה בו כוכב תחלה, העדר צורתו והוא צורת כוכב באותו זמן, והפסד צורתו, ומקום שני מן הגלגל נעשה מוכן לקבל צורת הכוכב ונתהווה המקום ספריי ומאיר, ונעשה כוכב וכמו שחומר ראשון כולל כל היסודות ומעדיר צורה ומלביש צורה, כן הוא הענין בצבא השמים, כי הגרם בעצמו הוא כחומר לו, וצורתו הוא הכוכב, ומעדיר צורתו, ומלביש כל שעה, וכמו שהענין ביסודות שהסכימו הטבעיים שהיסודות משתנים, ממים לעפר, ומאויר למים, וכן בהפך, והחומר הראשון הוא נושא לכל הצורות, כן יוכל להיות בגרם השמיים, ובאמת שעל דרך זה נוכל ליישב כל ענייני התכונה, אלא שהוא כדעת החכמים שאומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים, וכבר אמרו שנצחו חכמי האומות בזה, אך בגלגל השמיני שהסכימו הקודמים שאין לו תנועה, יש ליישב ענין זה ולא נשוה לראשונים טועים. סוף דבר, נראה לי כי נגלה על ידי חדוש הלבנה ענין החלוף הנמצא בהן והוא מעמיד על חידושן, וכל זה נגלה לנו מענין חדושו של לבנה בראש חודש, והוא מבטל טענה שלישית, ולכן היו מקריבין שבעה כבשים. הנה בכל קרבנות המוספים אנו מוצאים שבעה כבשים, מלבד יום השבת, להורות שאף עולם המיושב והמנהג הטבעי המרומז בכבשים יפסד, כמו שנתבאר למעלה סוף פרק מ”ח גבי מוסף שבת, ובאו במספר שבעה, כי דבר זה נתלה בשבעה ימי בראשית, ולכן מספר השבעה בכולן, מלבד בשבת כי לא הוצרך להורות על שבעה ימי בראשית, כי הוא מורה על עצמו, שהוא סוף ימי בראשית, ולא הוצרך להורות רק על תוספות עמ' סג:' יפה ההשגה, שמשיגים על ידי השבת כאשר נתבאר במוסף שבת. אמנם, בשאר המוספים באו הכבשים על ענין זה ולכן היו כל המוספים שבעה כבשים מלבד בשבת שהיו שני כבשים ושאר הקרבנות שעם הכבשים היו מורים על תוספת השגה המרומז בכל דבר יום ביומו.

והיו כל המוספים עולות שכולן כליל, להורות שכל העולם בכללו עתיד שיפסד, ואם כן כבר נתחדש כולו, וזהו כוונת כל קרבן, כמו שנתבאר בכל מה שעבר.

והיו שני פרים מלבד הכבשים, כבר כתבתי פרק י”א חלק ב' כי הפר מורה על חדוש העולם מאין, אשר יתקיים בידיעתו בטול סברת ארסטוטלס שמאמין בקדמות הגלגל, ובידיעת דבר זה יתקיים חדוש העולם מאין, כמו שנתבאר פרק ב' חלק ב', על כן בראש חודש שנראת סבות הפוך הגלגל, מודיע לנו אפשרות הפסדו, ועל ידי זה מקויים הוייתו מאין, אנו מקריבין פרים, והיו שנים כי הדברים שנתהוו מאין היו שני דברים והם ההיולי הראשון, והלבשת הצורות אשר יתהוו מאין, כי אין צורה מצורה, רק החומר יתהווה זה מזה, מוכן לקבל הצורות אשר הם מאין, והוא מבואר. וכבר האריך בזה הרלב”ג בספר מלחמות השם, מאמר ו' פרק ג', והנה ענין החומר, והצורה הוא בהוויית השפלים אשר מורכבים בחומר וצורה.

ועל כן בבריאת העולם שהיה מאין נבראו אלו שני דברים, שהם החומר והצורה, ולכן היו מקריבין שני פרים, ויש להם רמז מצד שתוף שמם, באשר הם הפרים ורבים בעולם.

ומאחר שנתבאר שחומר הארץ אינו חומר השמים וכמו שכתב הרב המורה חלק ב' פרק כ”ו והביא ראייה מדבריהם שאמרו ז”ל בפרקי רבי אליעזר (פרק ג), שמים מהיכן נבראו כו' על כן בא הרמז על חומר השמים בפני עצמו, והוא האיל והוא אחד, בהיות כי גשם הגלגלים איננו מורכב מחומר וצורה, כדעת הפילוסופים האמתיים, והיה האיל מורה על כהן הגדול כי איל מלשון אילי הארץ, ובהיות כי האיל היה מורה על בריאת יש מיש אך לא יש ממש כמו שנתבאר לעיל חלק ב' פרק י”א, על כן מורה על עולם האמצעי שנברא מיש האמתי, אך אינו יש נגלה לבני אדם. והיה שעיר אחד חטאת להשם, מורה לנו על בריאת המלאכים להיות כי הם רוחניים, והיה מורגל בפיהם לקרותן שעירים, כמו שנאמר (ויקרא יז ז) לא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים, והוא מטעם שנתבאר גם כן חלק ב', פרק י”א בענין השעיר, שהיה נגד הנהגה הטבעית, שהיא על דיד המלאכים, ולא כבריאת ששת ימי בראשית שהיתה על ידי השם יתעלה, והנה הדברים נקשרים זה בזה והיו לאחרים בידינו משתרגים לכוונה אחת, והוא תכלית הכל, יסוד חדוש העולם, אשר כל הקרבנות באו לתכלית זה, ולכן היו קרבנות ראש חודש, מורים הנמצאים שיפסדן כמו הקרבן, וכמו כן נתחדש, והוא ענין המושג מחדושה של לבנה, כמו שנתבאר.

ונראה ממה שכתבנו בענין השעיר שזהו סוד שתי השעירים אחד להשם ואחד לעזאזל, בהיות כי אלו הרוחנים הם נחלקים לשני מינים, האחד מלאכי השרת, והשני מזיקים ומלאכי חבלה. ואמר כי אחד מן השעירים להשם, והם מלאכי השלת(?) שנבראו לעבוד בוראם, ולהמציא הטוב בעולם שהוא להשם החפץ במציאות העולם, והאחד לעזאזל, והם שנבראו להשחית ולהפסיד, וכמו שיתבאר כל זה בעבודת יום כפורים (פרק נז), אם ירצה השם יתעלה, ולכן בא בראש חודש שעיר אחד לחטאת להשם, להורות על כל הרוחנים ביחד, הנכללים בשעיר שהם להשם. אמנם, מה שבאו ביום הכפורים שני שעירים יתבאר עוד לקמן, והיה השעיר חטאת יותר משאר המוספים, בהיות כי האדם חוטא ע”י השעירים שהוא מצד היצר טוב, ויצר הרע שהוא חלקו של שעיר ומזלו של עשו שהיה איש שעיר, על כן היה מקריבין השעיר לחטאת, וכבר נתבאר ענין חטאת להשם לעיל בפרקים שעברו מזה החלק, בפרט פרק כ”ב ופרק מ”ז.

ואפשר עוד שלזה כוונו במדרשם (חולין ס ב), שהבאתי לעיל מענין קטרוג הלבנה, שהיתה אומרת אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, בהיות כי ידוע כי מארת חסר כתיב, וידוע גם כן מה שכתב הרב המורה (ג י), כי ההעדר וההפסד נקרא חושך ורע והמציאות וההוייתו נקרא טוב ואור, כמו שכתב חלק ג' פרק י'. ולזה אמר ישעיה (ישעיה מה ז) יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום וברא רע. והנה החמה ממשלתו ביום, המורה על הטוב ועל המציאות, והלבנה ממשלתה בלילה, המורה על ההפסד, וגם הכחות של חמה הם כולם טוב, מה שאין כן בכחות הלבנה ובפעולתה. לכן תפסו ענין הטוב בחמה, וענין הרע בלבנה.

והנה אמרה הלבנה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמרו דרך משל, כאלו הרע אומר שאי אפשר לו ולטוב להשתמש בכתר אחד, והוא דעת הכופר שהיה נקרא מיני, אשר נשתרבבו ממנו הכתות המקולקלות הנקראים מינים, אשר יסברו ששני התחלות הם, שאי אפשר לטוב ולרע, יצאו ויבאו מהתחלה אחת עמ' סד' יפה כמו שכתב בעל עיקרים ובעל עקידה מדבריו, ולכן אמר הקב”ה ללבנה, לכי ומעטי את עצמך, להיות כי פעולות הרע הוא המעטיי, והוא במקרה ולא בעצם, ואינו מפעולות פועל, ואין בפעולות השם יתעלה רק טוב, והוא המשך המציאות זה אחר זה, ואף אם יגיע רע הוא במקרה, כמו שהאריך בזה הרב המורה בפרק הנזכר, כי כל הרעות, המגיעים מצד חומר ואף הפסדו, אינו מכוון רק לטוב, והוא המשך המציאות.

אמרה הלבנה, וכי משום שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, ר”ל וכי משום שהשאלה ההגונה תמעט את עצמה, הלא אי אפשר מלפעול הרעות בעולם, וכמו שנאמר (משלי יז ד) וגם רשע ליום רעה, ואז הרעה נפעלת בעצם כענין סדום ומבול ושאר עונשים גדולים, שאף שכוונתן להמשיך המציאות ולהעניש רשעים כדי להמציא ישוב העולם, מכל מקום בשעתן היו נפעלות בעצם, וכי יש להמעיט אלו העונשים וכיוצא בהן מפני צורך השאלה, כדי להמעיט הרעות, כי זה אינו מן הראוי כי הדין נותן ליתן לרשע רע כפי פעלו, ואם כן הדרא קשיא לוכתיה, מאחר שהרעות והטובות נפעלו בעולם, אפשר לטעות ולומר כי אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.

ובא לה התשובה, לכי ומשול ביום ובלילה, אמר לה הקב”ה אף כי מצד הדין אי אפשר לוותר, מכל מקום עולם הזה חסד יבנה, והקב”ה מתנהג עם בריותיו בחסדו הגדול, כי לא יחפוץ במות המת וגו', והקב”ה מאריך אפו וגבה דיליה, ומשלם הרעה הראוי לחול על בני אדם בעולם הבא, על ידי זה חזרו הרעות להיות מועטים בעולם הזה, כדבר הבא במקרה, וזהו ענין משול ביום ובלילה, שהעולם הזה דומה ללילה, ועולם הבא דומה ליום, ועל ידו נתמעטו הרעות בעולם, לולי הרעות שמביא האדם על עצמו מצד הנהגתו, או עם אנשי דורו, כמו שהאריך בזה הרב המורה חלק ג' פרק י”ב.

וחזרה ואמרה שרגא בטיהרא מאי אהני, ר”ל כי עיקר העונשים ראויים להיות בעולם הזה כי מי יגור ומי יחוש לזה, והעושה עונות גם כן יכפור בענין עולם הבא ובעונשו, ואם כן מאי אהני העונש ההוא כי אם לשום תכלית טוב, כדי שיקחו הרשעים מוסר ולא ישובו עוד לכסלם, כי הם אומרים אין חשבון בשאול אשר הולך שמה, ואם כן אין הענין הרע ההוא מכוון אלא לפעול הרע בעצם, ואם כן חזרה השאלה לדוכתא, בענין שני מלכים המשתמשים בכתר אחד, ובא לה התשובה, למני בני ישראל ימים ושנים. הנה, ר”ל כי העונש ההא הוא מכוון שיקחו המאמינים מוסר ויראו העונש ויעשו הטוב, וישראל הם המאמינים בעולם הבא, ולכן מונין ימים ושנים שהם דוגמתן, שהם מונין ששה ימים ושובתם בשביעי, וכן בשנים עובדים בשש ומשמיטים בשביעית, אשר הכוונה בכל, להורות על אלף השביעי שכולו שבת, והוא יום הדין הגדול, והנה אין לך רשע בישראל שלא יאמין ענין עולם הבא, ואף כי יחטא לפעמים, אינו כופר בעולם הבא, שהוא מעקרי הדת. ואם כפר בו אינו בכלל ישראל, ולכן אמר ישראל, כי המכונים בשם ישראל מאמינים ענין עולם הבא, והעונש הגדול שיחול על ראש רשעים, והנה חוזר להיות הרע ההוא טוב, באשר אלקים עשה שיראו מלפניו.

וחזרה ושאלה בדידיה נמי ממני, ר”ל מי יאמר שמונין ימים ושנים משום יראת העונש דלמא מונין מצידי הטוב המקווה אז, ומצד ההוא בלחוד היו ישראל עושים הטוב, ולא יצטרך העונש המגיע אם לא יהיה המכוון מצד הרע בעצמו, ומשתמשים שני מלכים בכתר אחד, ובא לה התשובה זיל ליתקרי צדיקים על שמך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, הנה בגמרא אמרו שמואל הקטן, קודם דוד הקטן, בו רמזו ענין התשובה, כי טעם הרעות הם לכוונת הטוב הנמשך ואף עונשי עולם הבא, כי צדיקים נקראו על שמה, בהיות כי הם דוגמת הלבנה, באשר כי אחר שנפסד אורה, חוזר וזורח דוגמת גלגול הנשמות המקובל באומה, שחוזרים וזורחים בעולם. הנה מצד שראתה והרגישה הנשמה הרע המגיע לה בעולם הבא, תטיב מעשיה בפעם השנית, והוא כאמרם ז”ל פרשת המפלת שמראים לאדם, קודם בריאתו גן עדן וגיהנם כו', ובהיות כי א-ל אלקי הרוחות יודע לבות בני אדם, נקט אלו הצדיקים שבאו מן הגלגול כידוע מדוד הקטן, ונקטו אחר שמואל הקטן, להורות הסוד באמרם אדם, דוד משיח וכן יסד הקליר איש צמח שמו הוא דוד בעצמו, וכן כתב הזוהר פרשת בראשית (א רנב א) בענין יעקב, ואולי שכן היה ענין שמואל הקטן, ואפשר כי אלו הצדיקים נקראו קטן, מכלל דאיכא גדול, וברוך היודע האמת.

אמר לסוף ראה דלא מיתבה עמ' סד:' יפה דעתה, אמר הביאו עלי כפרה שנאמר חטאת להשם (במדבר כח טו), ר”ל בהיות כי כל זה לא מהני שלא יפקרו האומות ושאר בני אדם, כמו שהיה בענין כת המינים אשר כבר כתבנו אמר הקב”ה הביאו עלי כפרה, וקרבן שעיר להורות על כת רוחניים הממציאים הטובות והרעות, ששניהם כלולים בשעיר ראש חודש כמו שנתבאר, להורות כי השם בראן בשעת חדוש העולם, ושניהם היו בידו, כי זה לעומת זה עשה אלקים, ושניהם הם הנהגה אחד נאצלת מהשם יתעלה, וכבר נתבאר פרק מ”ד מאחר שהעולם נתחדש ברצון, אין אנו צריכין לתת סבות טבעיות לכל הנבראים, ואפשר להיות דבר והפוכו מצד התחלה אחת, כי כך רצה השם יתעלה, להיות הדברים ברואים כך לתכלית אחת, והוא בריאה והנהגת העולם על הוייתו, וכל חלקי העולם נבראים לתכלית אחת, והוא להעמיד כלל העולם, ואם כן עולם אחד נאצל מא-ל אחד יתעלה, והוא עושה שלום וברא רע הכל מרצונו, והיו בידו לאחדים, והוא מורה עליו ענין שעיר ראש חודש, וזהו חטאת להשם להורות כי הרע והוא החטאת גם כן נאצל מן השם, וזהו אמרו שמעטתי הירח, ר”ל שאני הוא שהמעיטה וברא הרע, כמו שנאמר בישעיה עושה שלון וברא רע, אני שמעטתי אני ולא אחר.

ודע שבענין מעוט הלבנה נברא הרע, כמו שאמר הזוהר פרשת בראשית פרשת וישלח יעקב (א רנב א) (א קסט ב), וזה לשונו, כדין אתברי סהרא חסר נהורא, דאזעירא גרמא, ובגין דאיהי מארת חסר ויו, אתיהב דוכתא לשלטאה כל רוחין ושידין ועלעלין מזיקין וכל רוחין דמסאבה כולהון שליטין ושטין בעלמא לאסטאה כו', ואע”פ שדברי הזוהר בענין הקבלה, מכל מקום נתבאר דברינו מתוך דבריו בנסתר, בנגלה גם כן, כי במיעוט הירח נעדר האור, ואחריו נמשך החשך הנקרא רע, ולכן אמר אני הוא שמעטתי את הירח, וכבר ביארתי מלת עלי כמה שכתבתי למעלה פרק כ”ב מענין כוונת זה המאמר.

הנה נחזור לדברינו ונאמר כי מצינו בקרבן ראש חודש דברים המורים לנו על ענין זה, ר”ל על סדר הטענה השלישית, אשר טענו הפילוסופים בענין חדוש העולם, וכמו שנתבאר, ועל כן כתב הרמב”ם (תמידין ומוספין ו ג) כל ימות החול היו נותנים האברים מחצי כבש ולמטה במערבו, ושל מוספים היו נותנים מחצי הכבש ולמטה במזרחו, ושל ראש חודש על המזבח בין קרן לקרן, במקום הלוך רגלי הכהנים, כדי לפרסמו שהוא של ראש חודש, וכן הוא סוף פרק החליל (סוכה נד ב), בהיות כי ענין הקרבת האיברים היה מורה על הפסד העולם, כמו שנתבאר במה שקדם היו נותנים האברים מחצי כבש למטה, בהיות כי ענין הכבש מורה על מדריגת הסולם, אשר מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והוא מציאות העולם בכללו, אשר היא המסילה העולה בית א-ל שהוא המזבח, ובהיות כי עיקר ההוויה וההפסד הוא בתחתונים, על כן היו נותנים האברים מחצי כבש למטה. אמנם, התמידים היו במערב, שהוא הסוף, להורות על סוף ימי העולם, כמו שנתבאר למעלה מענין הקרבת התמיד. אמנם, המוספים המורים תשובות על טענות הפילוסופים, אשר להם מצד הקדמות, באו האיברים במזרח שהוא התחלה. אמנם, בראש חודש שבא להורות על הדברים הנזכרים בא על המזבח בעצמו בין קרן לקרן, וכבר נתבאר שאלו הקרנות היה אחד מורה על מדת החסד, שתי כתות הרוחניות הנרמזות בשעירים כאשר נתבאר, והם היו מן הקרנות ונתלו בהן, על כן באו אברי ראש חודש ביניהם, ובזה היה מפורסם ענין ראש חודש והוא מבואר.