תורת העולה/חלק ג/פרק מג

פרק שלשה וארבעים

התשובה שכתב הרב המורה חלק ב' פרק י"ז וי"ח וזה לשונו שם פרק י"ז כי כל מתחדש אחר שהיה משתנה לו טבע אחר, ממה שהיה לו בעת הוייתו, וכן בעת הוייתו יש לו טבע אחר ממה שהיה לו קודם הוייתו, ואין לעשות ראייה בכל הפנים מטבע הדבר אחר הוייתו, על עניין הוייתו בעת תנועתו להוייה, ואין מביאין ראייה מענינו בעת תנועתו, על ענינו קודם תנועתו, וכאשר תטעה בזה ותמשיך עשות הראייה מטבע הדבר ההוה בפועל על טבעו והוא בכח, יתחדש לך ספיקות גדולות והיו מן השקר אצלך עניינים יתחייב היותם, ויתחייבו אצלך ענינים שקרים כו'.

והאריך שם במשל הטוב שהניח מהקטן הנולד באיי הים, כאשר ידוע, וכן הוא ענין בבריאת עולם עם הפילוסוף בשוה, שהוא הביא ראיה מטבע התנועה שהיא בלתי הוה ולא נפסדת מאחר שכל תנועה תקדים לה תנועה, והענין אמת, אלא שאנחנו נאמר כי אחר המצא התנועה על זה הטבע שהיא נחה עליו לא ידומה הוייתה והפסדה הוייה כללית והיה פרטית כהוית התנועה הפרטית וכהפסד התנועה הפרטית, והוא ההקש בכל מה שיתחייב לטבע התנועה.

וכן המאמר בתנועה הסיבובית אין התחלה לה הוא אמת אחר המצא הגשם הכדורי המתנועע בסיבב לא תצוייר בתנועתו התחלה.

וכן נאמר באפשרות המתחייב שיקדם לכל מתהוה כי זה אמנם יתחייב בזה הנמצא המיושב אשר כל מה שיתהוה בו אמנם יתהוה מנמצא אחר, אמנם, הדבר הנברא מהעדר אין שם דבר נרמז אליו לא בחוש ולא בשכל, שיקדים לו אפשריות.

וכן נאמר כי היות השמים אין הפך בהן הנה זה אמת, אלא שאנחנו לא אמרנו שהשמים נתהוו כהתהוות הסוס, וחמור ולא אמרנו שהרכבת' תחייב להם ההפסד כצמחים ובעלי חיים מפני ההפך שבהם, ועיקר הענין מה שזכרנו כי הנמצא בעת שלימותו ותמותו לא יורה ענינו ההוא הנמצא לו, על ענינו קודם שלימותו, ואין רחוק עלינו גם כן מאמר אומר שהשמים נתהווה קודם הארץ, או הארץ קודם שמים, או היות השמים בלתי ככבים או מין בעלי חיים בלתי מין אחר, כי זה כולו בעת הוית זה הכלל, כמו שהבעלי חיים בעת הויתו היה הלב ממנו קודם לבצים כמו שיראה לעין, וגידין קודם העצמים, ואף על פי שאחר שלימותו לא ימצא בו אבר מבלתי אבר מכל איברים אשר אי אפשר עמידת האיש מבלעדיהם זה הכלל גם כן יצטרך אליו אם ילקח הכתוב כפי פשוטו, ואף על פי שאין הענין כן כמו שיתבאר כשנדבר בזה המאמר, וצריך שתזהר בזה הענין שהוא חומה גדולה בניתי' סביב התורה מקפת בה מונעת אבן כל משליך אליה. אמנם, הנה הרב השיב בזה התשובה לארבעה דרכים הראשונים כמו שמבואר מדברים אלו.

אמנם לטענות אחרות השיב פרק י"ח וזה לשונו אשר יאמרו שיתחייב לנו כפי החשבותם, שהשם יצא מן הכח אל הפועל, עמ' נג' יפה כשיפעל עת אחת ולא יפעל עת אחרת, סתירה זה הספק מבוארת מאוד, והוא שזה הענין יתחייב בכל מורכב מחומר בעל אפשרות, כי זאת ההקדמה אמנם התבאר' במופת בבעל חומר, אבל מה שאין גוף ואין לו חומר אין בעצמו שום אפשרות, וכל מה שיש לו בפועל תמיד, ולא יתחייב בו זה ולא ימנע בו, שיעשה עת ולא יעשה עת, ואין זה שינוי בחק הנפרד, ולא יציאה מן הכח אל הפועל וכו' כמו שהאריך שם בזה, להראות שהשכל הנבדל יפעל עת בלא עת, ובלא צאתו מן הכח לפועל.

עוד כתב שם ואשר יחייבו קדמות העולם להעלות המביאים, והמתחדשים, והמונעים, בחקו יתעלה, והתרה זה הספק כבדה והיא דקה מאד ושמענה, דע כי כל פועל בעל רצון שיעשה פעולותיו בגלל דבר אחר, הוא בהכרח יתחייב לו שיעשה עת אחת ולא יפעל עת אחרת מפני מונעים ומתחדשים והמשל שאדם ירצה שיהיה לו בית ולא יבנהו מפני איזה מונעים והסיר המונעים אז ירצה לבנות, הנה התבאר כי המתחדשים ישנו הרצון, והמונעים ימנעו הרצון, זהו כולו כשיהיו הפעולות מפני דבר אחר חוץ לגוף הרצון. אמנם, כשלא יהיו הפעולה תכלית אחרת בשום פנים, אלא שהוא נמשך לרצון, יהיה הרצון ההוא בלא צריך למביאים, והרוצה ההוא אף על פי שלא היו לו מונעים, לא יתחייב שיעשה תמיד אחר שאין שם תכלית אחת יוצאת אשר בגלל' יעשה, ויתחייב כשלא יהיו לו מונעים למצוא תכלית ההוא שיעשה, כי הפועל נמשך לרצון לבד ואם יאמר אומר זה כולו אמת, אמנם היותו רוצה עת אחת ולא ירצה עת אחרת האין זה שינוי, נאמר לו לא, שאמתת הרצון זה עניינו, שירצה ולא ירצה כו'. עוד כתב ואשר יחייב בה קדמות העולם להיות כל מה שיחייבתהו החכמה שיצא כבר יצא וחכמתו קדומה בעצמה, יהיה המתחייב ממנו קדמון, וזהו רצה לומר חיוב חלוש מאד וזהו שאנחנו כמו שנסכל חכמתו אשר חייבה שהגלגלים תשעה, לא יותר ולא פחות, ומספר הכוכבים עד מה שהם עליו, ולא יותא ולא פחות, כן נסכל חכמתו בהמציאו הכל, אחר אשר לא היה מזמן קרוב, והכל נמשך אחר חכמתו התדירה אשר אינו משתנה, אלא שאנחנו נסכל אופני החכמה ההיא כו', אמנם, מה שזכר ארסטוטלוס מהסכי' האומות מימי קדם משכון המלאכים בשמים, ומהיות הא-ל בשמים, אין מורה זה על הקדמות כמו שירצה, אבל זה נאמר לראיה על שהשמים יורנו על מציאות השכלים הנפרדים, והם הרוחני' כו'. אלו התשובות אשר השיב הרב על פלוסוף והבאתי דבריו בקצרה, אף על פי שהוא האריך בהן בנתינת טעם לדבריו, כי אינו מדרך מאמר זה להאריך בדברי זולתי כי אסמוך על היודע בדברי חכמי הראשונים ז"ל ולא הבאתי דברי הרב אלא ראשי פרקיו, להיות לזכרון בין עיני המעיין, אשר מתוכן ילמוד להתבונן בדברים ומעתה אתחיל להשיב כפי השגת ידי הקצרה ומהשם אשאל עזר שיצילני משגיאות.