תורת העולה/חלק ג/פרק מב

פרק שנים וארבעים

כתב הרב המורה ז”ל חלק ב' פרק י”ד אמר ארסטוטלוס כי התנועה לא הווה ולא נפסד, רצה לומר התנועה המוחלטת, שהוא אמר אם התנועה התחדשה, וכל מתחדש תקדם לו תנועה, והוא צאתו לפועל והתחדשו אחר שלא היה, תהיה התנועה אם כן נמצאת והיא התנועה אשר בה נמצאה. התנועה האחרונה, אם כן התנועה הראשונה קודמת בהכרח, או ילך הענין אל לא תכלית, ולפי זה השורש יאמר גם כן כי הזמן לא הוה ולא נפסד, כי הזמן נמשך לתנועה ודבק לה, ואין תנועה אלא בזמן, ולא עמ' נא:' יפה יושכל הזמן אלא בתנועה כמו שהתבאר במופת, זאת הדרך הראשון לו יחייב בה קדמות העולם בהכרח.

הדרך השני יאמר החומ' הראשון הקודם המשותף ליסודות הארבעה לא הוה ולא נפסד, שאם היה הוה, יהיה לו חומר ממנו נתהווה, וראוי שיהיה זה המתהווה בעל צורה שהוא אמתת ההויה, ואנחנו הנחנו בו חומר לא בעל צורה, אם כן הוא בהכרח בלתי הוה מדבר, והוא אם כן קדמון ולא יאבד, וזה גם כן מחייב קדמות העולם.

הדרך השלישי יאמר כי חומר הגלגלים בכללו אין בו דבר מן ההיפוך כי התנועה הסיבובית אין הפך לה כמו שהתבאר ואמנם ההפך הוא בתנועה הישרה כמו שהתבאר במופת אמר וכל מה שיפסד, אמנם סבת הפסדו מה שבו מן ההתהפכות, ואחר שהגלגל אין בו התהפכות אינו אם כן נפסד, ומה שאינו נפסד אינו אם כן מתהווה, ויחלוט גזירות ויבארם, שכל הוה נפסד, וכל נפסד הוה, וכל מה שלא יתהוה לא יפסד, וכל מה שלא יפסד לא יתהוה, וזהו גם כן דרך יחייב בו מה שירצוהו מקדמות העולם.

הדרך הרביעי אמרו העולם קודם שהיה ימלט מהיות חדושו אפשר או מחוייב או נמנע ואם היה חדושו מחוייב הנה לא סר היותו נמצא, ואם היה חדושו נמנע, לא יתכן שימצא לעולם, ואם היה אפשר מי נשא האפשרות ההוא, אם כן אי אפשר מבלתי דבר נמצא הוא נושר האפשרות וזהו דרך חזק מאד בקיום קדמות העולם.

אלו הדרכים ילך בהן ארסטוטלוס בקיום קדמות העולם מצד עולם בעצמו, ויש עמ' נב' יפה דרכים גם כן זכרן הבאים אחריו הוציאו מפילוסופותו יקיימו בן קדמות העולם מצד הא-ל יתעלה.

הדרך החמישי אם השם יתעלה חדש העולם אחר העדר אם כן היה הבורא קודם שיברא העולם פועל בכח, וכאשר בראו פועל בפועל, הנה כבר יצא השם מן הכח אל הפועל, אם כן יש בו יתעלה אפשרות אחד, ואי אפשר לו מבלתי מוציא הוציאו מן הכח אל הפועל, וזהו גם כן מסופק מאוד להתירו ולהראות סורו.

הדרך הששי אמנם יפעל הפועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת, לפי המונעים או המביאים המתחדשים לו ובו, ויחייבו לו המונעים בטול פעולת מה שירצהו, ויחייבו לו המקרים רצון מה שלא היה רוצהו מקודם, ואחר שהבורא יתעלה אין מקרי לו שיחייבו שינוי רצון ולא מונעים אצלו, ולא מעכבים, שיתחדשו או יסורו, אם כן אין צד להיות פועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת, אבל פעלו תמיד כמו התמדתו נמצא בפועל. הדרך השביעי אמרו פעולותיו יתעלה שלימות מאוד אין בו דבר מן החסרון ואין בה דבר לבטלה ולא מוסף ולזה אמרו זה הנמצא הוא שלם על מה שאפשר בו מצד השלימות, ואי אפשר טוב ממנו, לזה הוצרך שיביב תמיד, שחכמתו בעצמו תמיד, אבל עצמו חכמתו אשר חייבה מציאות זה המציאותף וכל מה שאפשר שתמצאוהו מטענות מי שיאמין הקדמות מאלו הדרכים יסתעף ואל אחד מהן ישוב.

אלו הם השבעה טענות שהביא הרב המורה מטענות הפלוסוף על דרך חדוש העולם, והאריך עוד בקצתן אבל קצרתי כי לא כוונתי להאריך בדברים שכתב מי שקדמני מן החכמים בפרט בדברים הגלויים בספרים הנמצאין.

וכתב עוד וזה לשונו, ועוד על צד ההרחקה קיימו קדמות העולם שהם אומרים איך היה הבורא יתעלה בטל, לא יעשה דבר, ולא חדש מתחדש בזמן בלתי בעל תכלית, וכאשר היה אתמול התפתח המציאות כו', ועוד על צד היות עשות הראייה במפורסם אצל האומות כולם ואמר אריסטוטלוס כל אנשי העולם בארו בהתמד' השמים ועמידתם וכאשר שערו שהם בלתי הוים ולא נפסדים, שמום משכן לא-ל יתעלה ולרוחניים רצה לומר המלאכים ויחסום לו להורות על התמדתם, והביא בזה השער גם כן ענינים מזה המין על צד חיזוק דעתו אשר אמתהו העיון אצלו במפורסמות, עד כאן לשון הרב בטענות הפילוסופים.

וקודם שאכתוב תשובת הרב עליהן גם התשובות שחדשו אחריו עליהם, עם מה שנראה לו אברר דעת הפלוסוף בקדמות העולם על איזה צד יאמינהו כדי שמתוך דעתו נלמוד להשיב עליהן.

וכתב הרב שם טוב באותו פרק והוא מדברי חכם הנרבוני, וזה לשונו ראיתי לבאר לך מה שיסברו החכמים אחר אמונת הקדמות הדעת האחד הוא דעת בן סיני והנמשכים אחריו, כי ירצה שהעולם כולו הוא פעולות פועל באופן זה שהשם יברא השכל הראשון אלא שהוא בראו בתמידות כאור הנמשך מן השמש, והמלאך הזה יש בו קצת רבוי מאיפשרות וחיוב, כאלו המורכב מחומר וצורה, מהאפשרות יבא הגלגל, ומהחיוב יבא שכל אחד, עמ' נב:' יפה וכן יבאו הגרמיים השמיימים כו'.

הדעת השני הוא דעת בן רש"ד שסובר שחלק הגלגלים הוא גשם נצחי, אינו מפעולות פועל לא כולו ולא חלקיו, ואין לו סבה, כי הגשמים אינו מפעולות פעל, ואינו נמשך מן העלה, ואמנם למה שזה הגשם הוא מתנועע, וצריך אל מניע, יחייב ששלימות זה הגשם הוא מצד מניעו, ובזה הוא עלול קצת מן השכלים הנפרדים, וכמו שהאריך שם בזה.