תורת העולה/חלק ג/פרק י

פרק עשירי

ראיתי לסדר לך הנה עניין המערכה שאמרו פרק אמר להם הממונה (יומא לג א) שאביי היה מסדרה על פי הגמרא ואחר כך אבאר אם ירצה השם יתעלה עניין הפייסות שהיו הכהנים מפיסין בעניין העבודות ואמשוך הדבור בהן על הסדר כמו שהיה התמיד נקרב בבית אלקים והוא יחזור בניינו במהרה בימינו.

אמרינן בגמרא פרק אמר להן הממונה (יומא לג א) אביי הוה מסדר מערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול מערכה גדולה קודמת למערכה שנייה של קטורת, מערכה שנייה של קטורת קודמת לסדור שני גזרי עצים, וסדור שני גזרי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי, ודשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמשה נרות, והטבת חמשה נרות קודמת לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי הנרות, והטבת שתי הנרות קודם לקטורת, וקטורת קודם לאיברים, ואיברים למנחה, ומנחה לחביתין, וחביתין לנסכים, ונסכים למוספין, ומוספין לבזיכן, ובזיכין לתמיד של בין הערבים שנאמר (ויקרא ו ה) והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם. עד כאן לשון הגמרא.

בידוע שסדר זה של מערכה שסדר אביי לא דבר רק הוא ומלתא אחריתא קא משמע לן אביי דאי לאו הכי סדרה למה לי או למה היה מסדרה אליבא דאבא שאול ולא אליבא דרבנן דפליגי דאבא שאול וסבירא ליה דבקטורת הוה מפסיק בין הנרות כדאיתא שם פרק קמא דיומא (יד ב). ומדברי הרמב”ם פרק עשירי דהלכות תמידין ומוספין נראה דפסק כחכמים. וכן פסק הספר מצות גדול סימן קצ”ב. ועוד, יש להקשות אמאי לא סדר אביי עניין תרומת הדשן שהיה קודם לכל העבודות. והתוספות (ד"ה אביי) הוקשו שם קושיא זה ויתבאר על פי דרכינו באופן יותר נאות. ועוד אמאי לא חשיב אביי עניין מערכה שלישית שהיתה דולקת על המזבח כדי לקיים מצות אש תמיד תוקד בו וכמו שנתבאר לעיל (פרק ה). ועוד יש להקשות עניין הפסקות הנרות בעבודה אחרת ובטעמע פליגי רבי יוחנן וריש לקיש פרק אמר להם הממונה. אבל עמ' עט:' פראג כבר נתבאר לעיל פרק שמונה כוונת החכמים בזה וכן יתבאר לעתיד.

ודע כי רבינו בחיי כתב פרשת עקב כי מערכה ראשונה רומזת לכל הבניין, מערכה שנייה ירמוז למציאות המלאכים, שני גזרי עצים ירמוז לכל הגלגלים הנחלקים לשני חלקים כמו שאמרו (חגיגה יב ב) שני רקיעים שמשם באות הגזרות לעולם השפל. ודשון מזבח הפנימי ירמוז לעולם השפל ומי יתן והיינו יודעין שאר הדברים שהזכיר הברייתא כי הכל רמז ודוגמא עד כאן לשונו. ותמהני עליו שכתוב שהוא ברייתא והוא מימרא מאביי דהוה מסדרא אליבא דאבא שאול ולא אליבא דרבנן. ואפשר מאחר שאביי אמרה משמיה דגמרא כתוב שהוא ברייתא ורוצה לומר שקבל סדרה מן התנאים.

ומכל מקום לפי דרכו אשלים הדבר בעזר אלקי ישעי. וזה לאחר שהגיע הסדר לעולם השפל שהוא דשון מזבח הפנימי לפי דבריו בא אחר כך הרמז על פרטי עולם השפל אשר בהן יושלם הכלל ואמר שדשן מזבח הפנימי קודם להטבת חמשה הנרות שהוא נגד האדם שעל ידי חמשה חושים קונה מושכלות כי ידוע שמן החושים יולקחו ראיות בדברי ההקש שעליו נבנו מופתי החכמה והם לו כנרות המאירות למקום אשר הולך שמה. ואמר שמדרגה זו קודם במעלה לדם התמיד שהוא הרמז לבעל חי הנקרב שהדם בא ממנו.

ואחר כך שני הנרות שהם דוגמת הצמחים שכחתן המוציאים לאור הוייתם הם שני נרות רוצה לומר שני כחות שהוא ההרכבה והצמיחה ואחר כך בא הקטורת שהוא רומז על מדרגות הדומם שאין לו הרכבה לבד כמו הקטורת שבערבים ומרכיבין כל מיני הבשמים זה בזה וקטורת קודם לאברים שהם שני מיני קטורת שמהם התחלת כל הוה וחם האד הלח והיבש ולכן בא הרמז בעניין האברים כי ידוע שלחות והיבשות שאחריהם נמשוף הקור והחום הוא עיקר המזגת האברים ושיוו שלהן שאחריהם נמשכו הארבע לחות הנקראים ארבע מרות שהוא עקר קיום האברים. ואמרו האברים קודם למנחה היא רמז על יסוד עפר דוגמת מנחת סולת שהוא דבר דק ונבלל ונעשה יבש כבצק וכן חלקי העפר הם דקים כדמות סולת ונילושו יחד ונעשה ארץ כמו בצק ולכן אמר הכתוב באיוב (איוב לח לח) בצקת עפר למצוק ורגבים ודובקו ונוכל לומר כי הבי”ת שרשית בתיבה שיוחסו למעשה הבצק שהוא המנחה. ואחר כך באו חביתים נגד יסוד המים ורמזו בחביתים להיות כי המים נחלקו לשנים עד שאין יסד המים מקוף כל הארץ כמו שהיה מדרך טבעו והיה זה מגערתו של הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר (בראשית א ט) יקוו המים וזה אינו כשאר יסודות שכל אחד עגולה שלימה. וכל זה מבואר ליודעי מעט בטבעי הדברים וזה מורה על יכולת השם יתעחה והשגחתו על ברואיו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב (איוב לח ח) ויסך בדלתיים ים וגו'. ולכן נרמז יסוד המים בחביתין שהיו נחלקים ומטעם זה היה הכהן גדול כל יום מקריב מחציתן בבקר ומחציתן בערב להורות על יכולת השם יתעלה המחדש בכל יום מעשה בראשית ומשנה טבע המים שלא יקיפו הארץ לצורך הבריות וביכלתו חלק המים ואמר (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים והוא עניין מעשה בראשית וחדושו וראוי להקריב בכל יום עם התמיד שהיה מורה על החדוש וכמו שנתבאר.

ואמר חביתין קודמין לנסכים שהוא הרמז על יסוד האויר שבו נסוך המים והויית המטר על פני הארץ. ואחר כך באו המוספים שהוא מורה על יסוד האש ורמזו במוספים על שם שיסוד האש הוא דבר נוסף אינו נרגש מחוש כשאר יסודות המורגשים לוש רק הוא דבר מושכל שהוא גורם החום הטבעי באדם. ומוספין לבזיכין שהוא החומר הראשון הנקרא היולי אשר ממנו נתהוה כל הוה בעולם השפל וקראו בזיכים להיות כי הבזיכים רצה לומר לקרבת הלבונה של לחם הפנים ביום השבת ושהיה מונח כל השבוע בבזיכים והוא דוגמת החומר הראשון שמקבל כל הצורות והפנים ומפסידין והוא כדמות הלבונה שבתוך הבזיכים שהיה מקבל עניין לחם הפנים תחלה וסופן להפסד בהקטרתן. ואמרו הבזיכין לתמיד של בין הערבים שהוא הצורה הכללית שקראו ארסטוטלוס צורה אחרונה בספר שמע הטבעי. ובהיות כי התחלת כל נוצר הם שלשה החומר והצורה וההעדר וכמו שכתב הרב המורה חלק ראשון פרק שבעה עשר והעדר נתלה בחומר אם כן עם החומר נרמזו שני התחלת על כן אמרו שבזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים שהיא התחלת הצורה בלבד וקרא לצורה תמיד של בין הערבים להיות כי צורה הכללית מן הנמצאים היא בין הערבים שהוא כינוי לקודם שנברא העולם. ולאחר שיחרב ובין זה ובין זה היא נמצאת והם נקראו הערבים רוצה לומר חושך ולא אור כי כל העדר נמשל לחושל והמציאות אור לכן זה הצורה אינה נמצאת אלא בין הערבים. כן נראה לי להמשיך הכוונה על פי דעת הרב בעל רבינו בחיי.

אמנם בהיות כי כבר נתבארו עיקרי דברים אלו והקשרן זה בזה בבניין המקדש ובחדריו, אי אפשר שעניין המערכה לא באה לרמוז לנו עניין דבר חדוש שלא היה נרמז שם ולכן סדרה אליבא דאבא שאול להיות סדרה מורה לנו עוד דבר עמ' פא' פראג גדול שהוא לזכרון בין עינינו ואף כי עניין התמיד ושאר עבודות האמורים בסדר המערכה היה כל אחד מורה על עניין בפני עצמו וכמו שנתבאר למעלה כל אחד במקומו מכל מקום סדרה זה אחר זו בא להורות לנו דבר חדש נמשך אחר כוונת כל אחד ואחד בפני עצמו עד שכל הסדר נוסף על הפרטים מורה בעניין כוונת כל אחד ואחד ובדבר חדש.

וראוי שנחדש לזה פרקים מיוחדים.