תורת העולה/חלק ב/פרק מ
פרק ארבעים
[עריכה]עניין הכהנים ובגדיהם. ראוי ליחד להם פרק בפני עצמו, לרוב קדושתן. ואומר כבר נאמר טעמן בתורה, שהיו עשוין לכבוד ולתפארת. וכתב הרב המורה חלק שלישי פרק חמשה וארבעים וזה לשונו, כבר ידעת פרסום עבודות הפעור בזמנים ההם, אשר היתה בגלוי ערוה, מפני זה צוה הכהנים לעשות מכנסים לכסות בשר ערוה בעת העבודה, ושלא יעלו במעלות למזבח, עם כל זה אשר לא תגלה ערותך עליו. ואמנם היות השמירה והסבוב סביב המקדש תמיד, הוא לכבד אותו, ולפארו, ושלא יהרסו הסכלים גם כן, והטמאים אליו, ולא בעת האנינות, וכל מי שלא רחץ גופו כמו שיתבאר. ומכלל הדברים המביאים להגדיל המקדש ולפארו, עד שיגיע לנו יראה ממנו, שלא יבא אליו, לא שכור, ולא טמא, ולא מי שלא רחץ ראשו, רצוני לומר פרוע ראש, וקרוע בגדים, ושכל עובד יקדש ידיו ורגליו, ולהגדיל הבית עוד, הגדיל מעלת עובדיו, ונבדלו הכהנים, והלוים, וצוה להלביש הכהנים בגדים נאים, ומלבושים יפים וטובים, בגדי קודש לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום, ולא בעל מום בלבד אלא גם הכעורים פסולים בכהנים, ומפני שההמון לא יגדל מהם אצלם אדם בצורתו האמיתית, אלא בשלימות אבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית, הגדולה והתפארות אצל הכל. ובמסכת זבחים סוף פרק המזבח מקדש (פח ב), אמר רבי ענני בר ששון למה נכתבו בגדי כהונה אצל פרשת הקרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. החושן מכפר על המשפט, שכן כתוב (שמות כח טו) את חושן המשפט. אפוד מכפר על עבודה זרה, שנאמר (הושע ג) [ו]אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול. כתונת מכפר על שפיכת דמים, שנאמר (בראשית לז לא) ויטבלו את הכתונת בדם. מצנפת מכפר על גסות הרוח, יבא גבר שבגובה ויכפר על מעשה גבוה. אבנט מכפר על הרהור הלב, אהיכא דאיתא. מכנסיים מכפר על גילוי עריות, דכתיב (שמות כח מא) לכסות בשר ערוה. הציץ מכפר על עזות פנים, שנאמר (ירמיה ג ג) ומצח אשה זונה. ונאמר (שמות כח לח) והיה על מצח אהרן. עד כאן לשון המדרש. וכעין מדרש זה הוא פרשת צו ברבתי (ויקרא רבה י ו) ופרק יש בערכין (טז א).
ובעל העקידה כתב פרשת תצוה, ראוי לשום לב במה כוונה התורה, לכתוב זאת זכרון בספר, על בגדי כהונה המקודשים באפוד (שמות כח כט) ונשא אהרן את שמותם לפני השם על שתי כתפיו לזכרון, העניין מורה כי הבגדים כמו לזכור על ידן ענינים שכליים, והוא הדין בכל שאר כלי המקדש. וכתב עוד שם הרבה ראיות בזה, על שענין הבגדים היו מורים על ענינים פנימיים, וענין הבגדים כי מצינו ראינו בפי הלשונות, שהקנינים המדותיים והמלבושים נקראים בשם אחד מדו בד, מתחת למדיו, על פי מדותיו, בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וכן מצינו בשאר הלשונות, כי הם מתייחסים זה לזה בשלשה דברים, כמו שהאריך שם בזה הרבה, וכתב בסוף, ולכן אם שהבגדים של כהנים חצוניות' היה לכבוד ולתפארת, בגדי קודש הם בפנימיותם, בקדוש מעשיהם ומחשבותיהם מכל פועל מגונה, ומכל הרהור ומחשבה פוגמת. ולכן אמרו שחשן המשפט היה מכפר על המשפט, רצה לומר המתבונן בחושן, יתקן עצמו מאד בדבר המשפט, כדי שלא לחטא בדבר המשפט, או לשוב מחטאתו במשפט. וזה כי החוטא בדבר המשפט, הוא לאחד מארבע סיבות אשר התורה הזהירה עליהם במשנה תורה. והנה החושן מזהיר על ארבעתן, נגד שאמרה תורה (דברים א יז) לא תכירו פנים במשפט. שהוא סבה חזקה להטות בדין, היו בחושן כל השבטים, קטון וגדול שם הוא, לפי סדר תולדתן, בלא הכרת פנים, וכנגד מה שאמר (שם) כקטון כגדול תשמעון. שהכוונה בו שיהא עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, היו בחושן האבנים הטובות, שמקצתם היו טובות מאד, ומקצתן רעים, וכולן הוקבעו בשוה, וכנגד שאמרה התורה (שם) לא תגורו מפני איש. היו בחושן אורים ותומים, והוא השם המפורש, רצה לומר כי המשפט לאלקים ולא תגורו מפני איש, וכנגד מה שנאמר (שם) והיה הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי וגו'. שהסבה היותר עצומה אל החטא בדין, הוא בלתי ידיעת המשפט, על כן היו האורים והתומים מורים ומאירין בתשובותיהם לכל שואל, בלי ספק שיסופק בהן, הנה החושן היה מורה בכל עניניו על מניעת החטא בענין המשפט, על כן אמרו שהיה מכפר על המשפט.
וכן אמרו האפוד מכפר על עבודה זרה, וזה כי מלבוש האפוד היה מורה על ענין ע"ז, שכבר נתפרסם היות האפוד תכשיט לעבודה זרה, כמו שנאמר (הושע ג) ואין אפוד וגו'. לכן נאמר בענין מיכה (שופטים יז ה) ויעש לו אפוד. ולזה צוה הא-ל לעשות לכהן אפוד, אך שיהא מושלך ותלוי לו מאחוריו, ולמטה במקום השפל שלו, והוא ודאי דרך בזיון. ועל דרך שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה כה ב) כל ליצנותא אסור חוץ מליצנותא דעבודה זרה, דשרי למימר לגוי טול עבודה זרה שוי בשין תיו שלך. אמנם צוה שיהא האפוד נתלה משתי כתיפות האפוד בחושן, להורות שאף כל הכחות ואופני ההשקפות שיש לכל עובדי עבודה זרה בבקשת צרכיהן, לכל עבודתן, מהנמצאים העליונים, כולו טפל הוא, ותלוי כחוט השערה מחושן אשר בו האורים ותומים, וכשנתבונן העניין זה מהאפוד, בודאי תתבזה ע"ז בעינינו, ולכן האפוד מכפר על עבודה זרה.
המעיל מכפר על לשון הרע, לפי שהיה המנהג בכל הדורות, ללבוש מלבושים מתייחסים ונאותים, איש לפי משפטו ומעשהו, והיה מפורסם שעטיית המעיל נתיחדה לאנשים החסידים והפרושים, כמו שנתבאר בשמואל, שנאמר (שמואל א' כח יד) ואיש זקן עולה והוא עוטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא. ומן הראוי למי שיעטה המעיל, שיהיו מעשיו הפנימיים, כפי מה שיורה עליו מלבוש החיצון, לא שילבש ויעשה מעשה פרוץ, לזה צוה הקדוש ברוך הוא שהכהן יעטה מעיל, ושיהא שוליו מלאים פעמוני זהב, כלומר שיצא קולו ופרסומו ממין המלבוש. והיו הפעמונים תוך הרמונים, להורות שאין להשמיע קול אלא בדברי שבח האנשים, ומהטובות שבהן, כעין הרמון, שדרשו ז"ל (ברכות נז א) שאפילו רקנין שבישראל מלאים מצות כרימון, ולא ישמיעו קולו בדברי גנאי ולשון הרע.
הכתונת מכפר על שפיכת דמים, לפי שהאנשים הרשעים אשר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם, מדרכן גם כן ללבוש בגדים לפי מעשיהם, וכל בגדיהם קצוצי פאה, ושוליהם לא יגיעו להם משוק עד ירך, כי בזה יקלו להשיג ולרדוף. והיה הכתונת הפך זה, היה מגיע עד העקב, והלובש בו פסיעותיו מתקצרות, ויצרו צעדיו מלכת, ובזה הדרך הכתונת מונעת משפיכת דמים, אשר לפי זה אמרו שהיא מכפרת על שפיכת דמים.
מצנפת מכפר על גסות רוח כו'. אמר הכתוב (קהלת י ג) בדרך שהסכל הולך אמר לכל סכל הוא. במה שהסכל מפרסם סכלותו בדרך שהולך, אם בתנועותיו, או בתוך מלבושיו, ואחד מדרכיו לתת על ראשו כובע מעולה ארוכה וגובה, נוגעת ואינו נוגעת, כמדומה לו שפורחת באויר, ויחשבה לעטרה לראש, כמנהג לרבים היום. אמנם האיש המיושב אשר דעתו נכונה, יספיק לו מאלה הדברים ההכרחיים לצורך כסוי ראש לבד, כדמות מצנפת של כהן גדול, שהיתה של שש, על דעת רש"י ז"ל (שמות כח ד ד"ה מצנפת) היתה כובע קטן מהודק על ראשו, ומי הוא זה אשר לא יקח מוסר להרחיק הסכלות והגסות. ואף אם כדברי הרמב"ן ז"ל (שמות כח לא) שכתב שהיה צניף ארוכה שהיה צניף על ראשו כפל על כפל, הנה מכל מקום היה משש ולא ממשי וארגמן, להורות על שפלותו.
אבנט מכפר על גובה הלב, לפי שהתכשיט הזה אינו רק חגורה אפודה לו על לבו, נראה בבירור שהאדם החשוב, יש לו להיות מזורז ומופרש, אפילו מהרהור הלב.
מכנסיים על גלוי עריות, שהיתה הערוה מכוסה בו שלא לגלותו.
הציץ מכפר על עזות פנים, כי מי הוא אשר יראה כהן בגדולתו, וציץ הזהב אשר שם המפורש חקוק בו, עומד על מצחו, שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלקים, ומשם יקח מוסר השכל, לכל איש השלם והחכם, כי אין ספק כי שם יי' נקרא עליו, וראוי לירא מפניו, ועל ידי זה היה הציץ מונע העזות פנים ומכפר עליו, עד כאן לשונו. ושם האריך עוד וקצרתי, כי לא הבאתיו רק להזכיר דבריו, ולהעיר המעיין עליהם, והרוצה להעמיק בדבריו יראה משם ויבחר.
ובצרור המור פרשת תצוה כתב, יש אומרים שאלו הבגדים הם רומזים לכלי הקדש, וחשן היה מרמז על הארון, ואבני חושן על הלוחות אבן אשר בו, ומכתב האורים למכתב הלוחות שהיה מכתב אלקים, והאפוד על כתיפו לכפורת, ואבני שוהם לכרובים, והציץ שכתב בו קדש לה', נגד הכבוד השוכן עליהם. והמעיל לפרוכת המסך, וליריעת השש, שהם מכסין כל המשכן, ושעל זה נקראו בגדי קודש ובעוד שהכהן מלובש בו היה קדוש ומקודש, עד כאן לשונו.
ורבינו בחיי כתב (שמות כח לו) בענין לבישת הבגדים, שהיה לובשן, נגד שבעה רקיעים. וכתב כי כל כלי אחד, נגד רקיע אחד, בלא טעם ובלא סברא. וכן בעל שם טוב, בפירוש הקדמת הספר מורה נבוכים, שזכר שם המורה תוארי האיש למי חובר לו הספר ההוא, שיהא בעל דת נבוך כו' וכתב שם שבעה תוארים. וכתב בעל שם טוב שכיון בהן, נגד שמונה בגדי כהונה, נראה כוונתו משם, שזהו כוונת הבגדים, אבל הדברים סתומים, לא נודעו סבותיהן, על כן קצרתי בהן.
וכתב אבן עזרא (שמות כח ו) בטעם האורים ותומים, ופירש צפנת פענח, כי הטעם האורים כמשמען, והתומים כחשבון עגול, רצה לומר האורים נגד שני המאורות שהן חמה ולבנה, והתומים נגד חמשה כוכבי לכת הנשארים, וחשבון עגול הוא מספר חמשה, ורצה לומר כי היו כלים עשויים על פי המערכה, אשר על ידיהן היה אפשר לדעת העתידות, על פי מה שלמדו השם יתעלה. והנה האפוד נגד גלגל התשיעי, והגלגל ההוא תסוב על שני קוטבי הגלגל, והם דמות שתי כתיפות האפוד. והמעיל נגד כסא כבוד, שהוא הגלגל העשירי, והיה חשוב נגד קו הישר. ושני אבני שהם, אשר על כל אחד ששה שבטים, נגד שני חלקי הגלגל, ששה מזלות דרומיים, וששה צפוניים, וידוע כי התוכנים חלקו הגלגל התשיעי לשני חלקים, אשר המזלות מצויירים ומחוקים בהן. והשנים עשר אבנים אשר בחושן, נגד שנים עשר צורות, אשר הם בגלגל השמיני עצמו, כאשר האריך בזה בעל העקידה פרשת תצוה (כא). והאריך שם בזה הצפנת פענח. כל זאת לקטתי מדברי הקדמונים ובפרק הבא אבאר לך דעתי לפי דברינו הנמשכים.