תורת העולה/חלק ב/פרק לד
פרק ארבעה ושלשים
[עריכה]עוד כתב הרמב"ם (כלי המקדש א יג-יד) וכל כלי שרת היה של כסף וזהב, וכלי שרת שנפגם אין מתקנין אותו אלא עושין חדשים, עד כאן לשונו. כבר כתבתי עניין כלי שרת שהיו מקבלין בהן הדם, שהם כדמות התורה שהיא כלי שרת של הקדוש ברוך הוא שעל ידה ברא העולם, כמו שנתבאר לעיל פרק ארבע ועשרים חלק שני. ונראה כי שאר כלי שרת היו כדמות חלקי המלות והעניינים שבתורה, וכמו שנמשלו דברי תורה לכסף וזהב, שנאמר (תהלים יט) הנחמדים מזהב וגו'. ונאמר (משלי כה יא) תפוחי זהב במשכיות כסף. לכן היו כולן של כסף וזהב, וכמו שאם עבר אדם על התורה או המצוה, הוא מעוות אשר לא יוכל לתקנו, אלא יעשה חדשה, רצה לומר יעשה מצוה שעבר פעם אחרת, וכמו שאמרו (יומא פו ב) בבעל תשובה שאם בא העבירה שעבר לידו ולא עשאה, מקרי בעל תשובה. ואמר רב יודא באותו פרק ובאותה אשה. לזה היו כלי שרת כשנפגמו פסולין, ולא היו חוזרין ומתקנין אותו אלא עושין חדשים. וזהו הטעם שאמרו בפרק שני דזבחים (כב א) כי כל כלי שרת היו ראויין לקדוש ידים ורגלים, ולכן היה הכהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב ביום כפורים כדאיתא בפרק טרף בקלפי (יומא מג ב), להיות כי כלי שרת הם מורים על התורה, אשר באה לישראל על ידי ענייני הכיור בדרך שנתבאר חלק ראשון פרק שלשה עשר, ועל כן ראוין לקדש כמו הכיור עצמו.
עוד כתב הרמב"ם (כלי המקדש א יט) כל המדות היו קודש ומכלי שרת, אלא שמדות הלח נמשחו בפנים ומבחוץ, וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים, לפיכך בירוצי מדת הלח קדש ובירוצי מדת היבש חול, עד כאן לשונו. למה שנתבאר כי הכלי שרת שבמקדש היו דוגמת העניינים שבתורה, והיא משלמת אותנו בשני דרכים בתיקון הגוף והנפש כמו שכתוב המורה חלק שלישי פרק שבעה ועשרים. על כן באו שני ענייני מדות, והם היו מורים על מצות המעשיות ומדות השכליות. וכבר ידעת שחכמים קראו שתיהם מדות, לכן באו שני ענייני מדות הלח, היה מורה על שלימות הנפש שהיא נקשרת בליחות הדם. וידוע כי טבע האויר החיוני חם ולח, ואף כי היו נמדדים בו יין ושמן ומים, שהם מורים על דברים שכליים כמו שנתבאר והם מדות הנפש. אמנם הגוף אשר נברא מן העפר והוא יבש, היה מורה עליו מדת היבש, והיו מודדין בו סלתות, שהם מורים דברים גופניים כמו שנתבאר, והיה מדת הלח מקודש משני פנים מבחוץ ומפנים, כי תיקון הנפש הוא מקודש בעצמו, ואף הוא נצטוה מן התורה. אמנם תיקון הגוף אינו מקודש רק מצד התורה שצוותה זאת. ועוד כי הגוף אינו מקודש אלא מצד פנימי שבו, שהוא מצד שנפשו קשורה בו. אמנם הנפש אין בו צד פנימי או חוץ, הכל קדש. ולכן בירוצי מדות בזה קודש ובזה חול, כי כל דבר שמוספים בעניינים שכליים הוא קדש, ובדברים גופניים הוא חול, זהו הנראה לי בזה העניין.