תורת העולה/חלק ב/פרק יט
פרק תשעה עשר[עריכה]
הסולת, היה בלול בשמן בשעור היין, רביעית שמן לעשרון סולת, ושלישית ההין לשני עשרונים, וחצי ההין לשלשת עשרונים, והכל היה הלכה למשה מסיני, ואם גרע או הוסיף כל שהוא פסול, כמו שכתב הרמב”ם פרק ב' מהלכות מעשה הקרבנות, והכל בא בטעם וסדר נכון, כמו שאמרנו למעלה בשעור היין, שהיה בשעור השמן.
ועתה דע לך כי אין חסרון מצד הנותן והמשפיע למעלה, ואין פעולת הנבדל בזמן בלתי זמן מצדו, רק מצד המקבלים ישתנה, וכמו שבאר הרב המורה חלק שני פרק שנים עשר והאריך בזה. וידוע כי ההשפעה היורדת מלמעלה נמשל לשמן, שנאמר (תהלים קלג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו'. ולכן היה הסולת שהוא דוגמת בני אדם, הכשרים והנקיים מכל פסולות כדמות הסולת הנקי, בלול בשמן, כי ההשפעה היתה יורדת עליו מלמעלה, כפי הכנתו מלמטה. והנה היין והשמן דרך אחד ושעור אחד להן, רק כי היין היה מורה שחסד א-ל כל היום מוכן תמיד, ואף כי אין בוללין אותו בשום דבר ואין מכין אליו מלמטה, מכל מקום עולם בחסד יבנה, ומקיים העולם בחסדו עד שלא יפסיד העולם בכללו. אמנם להשגיח בפרטות צריך הכנה מלמטה, והוא הקמח והסולת, ואז השמן יורד עליו מלמעלה להשלימו בכל מה שראוי לו, ואז מן היין נעשה שמן, כי מעלה ומדליק נרו למעלה למעלה כמו השמן שדולקים בו הנר.
וזה טעם אמרם בתענית (כה א) במעשה דרבי חנינא בן דוסא שאמר, מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. רצה לומר מי שנתן טובתו לצדיק הנמשל לשמן, כך יאמר לחומץ שנמשל לרשע, כמו שאמר (בבא מציעא פג ב) חומץ בן יין. וידליק, רוצה לומר יקבל חרטתו וישפיע עליו מטובו. ואמר זה לדעתי, על מה שאמר שנתחלף לבתו כד של שמן בכד של חומץ, רצה לומר שעשתה איזה מעשה שלא היה ראוי, ופתח עמ' נ:' פראג בתשובה ובקש עליה רחמים, שחומץ שלה תדליק, וכן היה עד שהדליקו מאותו נר להבדלה. אמרו כן על דרך משל שנתקרבו מעשיה והשגגות נעשו לה כזכויות עד שאחרים לקחו ממנה מוסר והדליקו נרות להבדיל בין טמא לטהור.
ונחזור לדברינו ונאמר שאפשר היין והשמן הבאים בנכסים, הם שני מיני שמירה והשגחה שאדם מושגח בהם מלמעלה, האחד בכלל, והשני בפרט, לכן היין לא היה נכלל בסולת כי היה עומד בפני עצמו. אמנם עניין השמן היה לו מקום לחול עליו, והוא הסולת שנכלל בו בדרך שנתבאר, וקרובים דברים אלו להיות אחדים עם מה שכבר נתבאר.