תורת העולה/חלק ב/פרק יא
פרק אחד עשר
[עריכה]ועוד אני אומר כי יש לפרש בטעם חלוקי הקרבנות טעם נפלא, בנוי על חדוש העולם, וזה כי ידוע שהיה בבריאת העולם שלשה מלאכות ושלשה בריאות, בתחלה נברא החומר הראשון והוא בריאה יש מאין המוחלט, ואף על פי שמציאות החומר הראשון אינו נשאר במציאות, מכל מקום זהו היה עיקר הבריאה, שעליה נאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלקים וגו'. כמו שכתב שם הרמב"ן ז"ל, והשנית הוא בריאת עצם מה מזה ההיולי, שהוא הוצאת היש הגמור, וזהו כל הברואים בששת ימי בראשית, שהיו ברואים מזה החומר הראשון שהוא האין הבלתי מוחלט, ואם זאת הבריאה לא נפלאת כראשונה, מצד שהיא מיש מה, אבל היא יתירה ממנה מצד שהנברא וההוה ממנה הוא דבר נשלם. והשלישי הוא ההויות עצם מעצם על ידי המרת הצורות, כמו שהוא הענין בהויית ההוות בעולם, הביצה מהטיפה, והאפרוח מהביצה וכדומה. והנה זאת אם שאין בה מן הפלא כמו בראשונות, הנה היא מעולה משתיהן, למה שהיא עיקר כוונת הבריאה, כי הכל לא נעשה רק כדי שיהא נמצא זה הטבע המתמיד הויות העולם וישובו, והכל לא נברא אלא בשבילו. וכבר כתב בעל העקידה פרשת בראשית שער ד', כי נגד שלשה מלאכות אלו, באו שלשה מלאכות במעשה המשכן, כמו שהאריך שם בזה.
ומעתה אומר כי היו שלשה חלקי הקרבן, עולה, חטאת, אשם, כנגד שלשה מלאכות אלו, החטאת שהיא נקבה לעולם נגד בריאת החומר הראשון, שהוא במדריגות הנקבה לעולם, כי מקבל תמיד ולא נמצא בו צורה מעולם. אמנם העולה שהוא זכר לעולם, נגד הברואים בששת ימי בראשית שנבראו ונשלמו בצורותיהן, ולא נעדר דבר מצד חמרן שהיא במדריגות הנקבה. אמנם האשם נגד הויות העולם הטבעי שנתהווה דבר מדבר בהתחלף הצורות וכמו שאבאר, כי ידוע כי הוויית העולם הטבעי יש לו שני בחינות, האחד מצד הצורה הלובש עמ' מה:' פראג ההוה, כצורת האפרוח שלובש החומר של ביצה, והשנית הצורה שמעדיר, כדמות צורות הביצה שהעדיר החומר קודם הויית האפרוח, וזה ההעדר לא היה בבריאת ששת ימי בראשית, כי לא העדר שום צורה, כי לא קדמה צורה לחומר ראשון, שהוצרך להעדיר קודם שנתהוה ממנו מה שנתהו', ונראה שלזה נאמר במעשה בראשית (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רצה לומר כולו מציאות הנקרא טוב ולא היה שום העדר הנקרא רע, כמו שכתב הרב המורה חלק שלישי פרק עשירי, וידוע כי העדר הצורה בא לו מצד החומר, כמו שכתב גם כן הרב המורה חלק שלישי, אם כן בהויית הטבעי יש בו צד מצד הצורה והוא הזכר, ויש בו צד מצד החומר והיא הנקבה, ונראה כי נגד אלו השני בחינות בא קרבן השלמים מזכר ונקבה, להורות על עניין ההעדר והצורה הכרוך בכל הווה.
ובהיות הענין כן, טעמי הקרבן מבוארים, כי אם חטא חטא גדול הנתלה בחומר, ראוי להקריב קרבן המורה העדרת החומר והוא החטאת. אמנם אם לא חטא אלא בהרהור, שהוא הצורה בו, ראוי להקריב עולה שהיה מורה על העדרות הצורות. אמנם כשחטא בשתיהן, רצה לומר חטא שהוא במצוע בין חטא חטאת לחטא עולה בא עליו האשם, שהוא מורה על העדר הצורה הטבעית הנתלה קצת בחומר שהוא ההעדר שקדם לו. אמנם לפי שהתחלת העדר אינו נשאר בעצם ההוה, על כן לא בא האשם רק מזכרים, לפי שהאשם בא על חטא מה, שלא רצה הקדוש ברוך הוא שיביא קרבנו מן הנקבה כמו בשלמים, לפי שרצה להזכיר החוטא שיעדר לבסוף בהעדרת העולם כולו, כמו שנרמז בעניין הקרבת הקרבן. ובהיות כי מתוך העבר הצורות קודם שיתהווה הצורה השנייה יצא דבר טוב מצד מה, שהרי העדר צורה הראשונה גורם לה טובה שמקבל צורה מעולה מן הראשונה, ואם כן לא ידאג החוטא על ההעדר, לכן העלימו אצל קרבן האשם וגלה עניניה בקרבן שלמים שלא בא על חטא.
ודע כי גם טעם שור ושה או עז ואיל שהיו הקרבנות באין מהן, מבוארים בטעם זה. כי כבר נתבאר שאברהם נגד הפר כמו שמבואר במדרשם ז"ל (רש"י במדבר ז כא) שכתבתי לעיל (פרק ו), והוא הראשון שהמציא האמונה הישראלי' וקרא בשם אל עולם, דוגמת הבריאה הראשונה. ולזה נאמר (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב ח) בזכות אברהם. יצחק נגד הבריאה שנעשית בששת ימי בראשית, ולכן היה תמורתו איל שנברא מששת ימי בראשית. יעקב נגד הבריאה הטבעית שנשלמה בימי בראשית ביום השבת. וידוע מדרשם ז"ל (בראשית רבה יא ט) שאמרו, שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג וכו' ואמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל יהיה בן זוגך. רצה לומר יעקב וישראל יהיו דוגמתך, כי באמת כל בית יעקב וישראל אינן אלא בדמות הבריאה השלישית שנתהווה תמיד דבר מדבר, כך כל בית ישראל מיעקב והלאה אין דבר חידוש, רק דור הולך ודור בא. ושם ישראל לעולם עומד.
וידוע כי הכבשים הפריד יעקב, וכבשי הקרבנות היו כאין נגדו כמו שנתבאר, אם כן יצא לך טעם שהאשם בא מכבשים זכרים בלבד, מאחר שהאשם בא נגד בריאה זאת והוא מבואר. ובהיות כי העזים נגד יוסף שהוא בכח יעקב, כי כמו שישראל נקראין על שם יעקב נקראין על שם יוסף, על כן באו הקרבנות ממינין אלו, והוא מבואר.