תורת העולה/חלק ב/פרק ב

<< · תורת העולה · חלק ב · פרק ב · >>

פרק שני

הצעה הראשונה

ודע אתה המעיין שיסוד תורתינו הוא אמונת חדוש העולם והוא יתד שכל התורה תלויה בו כמו שקיימו וקבלו כל חכמי ישראל הן המקובלים הן הנמשכים אחר הפילוסופיה.

ולזה כתב הרב המורה חלק שני פרק שלשה עשר וזה לשונו: דעת כל מי שיאמין תורת משה רבינו עליו השלום הוא שהעולם בכלל רוצה לומר כל נמצא מלבד הבורא יתברך השם המציאו אחר העדר המוחלט והשם יתברך המציאו אחר ההעדר הגמור והשם יתברך לבד היה נמצא ולא דבר בלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל ואחר כל המציא כל אלה הנמצאים כפי מה שהם כרצונו וחפצו לא מדבר וכו'. עד וזה יסוד תורת משה רבינו עליו השלום והיא שנית ליסוד היחוד לא יעלה בדעתך זולת זה. ואברהם אבינו גלה דעת זה ולכן אמר (בראשית יד כב) קנה שמים וארץ. עוד כתב פרק ע"א חלק ראשון וזה לשונו: אם העולם מחודש יש לו מחדש בלי ספק וזה מושכל ראשון כי המחודש לא יחדש עצמו אבל חדשו זולתו ומחדש העולם הוא השם יתברך כו'.

הרי ביאר הרב כי באמונת החדוש אנו עומדים אל מציאות השם יתעלה במושכל ראשון מה שאין כן באמונת הקדמות שאף על פי שביאר שם הרב על ידי מופת הפילוסופיה מציאות השם אף לפי אמונת הקדמות מכל מקום קשה לעמוד על הדבר אם לא חכם גדול בקי בדרכי החקירה והמופת מה שאין כן באמונת החדוש ולכן הוא יסוד התורה והאמונה, ונראה שלפי זה תקנו חכמים ז"ל קודם קריאת שמע שחרית וערבית יוצר המאורות ומעריב שהם מורים על חדוש העולם ואחר כך קורין שמע ומקבלין עול מלכות שמים כי זה בזה תלוי ועל ידי החדוש עומדים על מלכותו.

עוד כתב המורה חלק שני פרק שלשה ועשרים כי באמונת הקדמות סתירת יסוד הדת ודבור סרה על השם יתברך, וכן כתב פרק חמשה ועשרים וזה לשונו: אמונת הקדמות על הצד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו הנה הוא סתירת הדת מעיקרו ומכזבת כל אות שבתורה בהכרח ומבטל כל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו האלקים אלא אם יפורשו האותות גם כן כמו שעשה הישמעאלים כו'. וכתב עוד סוף אותו פרק כי באמונת הקדמות תפול התורה בכללה ואם יתבאר חדוש העולם אפילה דעת אפלטון יפול כל מה שדברו עלינו כל הפילוסופיא סרה.

הצעה שנייה

ודע כי רבים מחכמי הפילוסופיא האמינו כי אף שהעולם נברא לא יפסיד, וכן הוא דעת המורה פרק שבעה ועשרים חלק שני, וכתב פרק שמונה עמ' פראג ועשרים חלק ב' שזהו דעת דוד עליו השלום שאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. וכתב עוד ז"ל שם: ואולי תאמר הרי כבר נתבאר שכל הוה נפסד ואם הוא נתהווה הנה יפסיד דע כי זה לא יתחייב לנו שאנחנו לא נאמין שהעולם נתהווה בדרך טבעי כי ההתהוית ההויה יתחייב הפסדו בהכרח על המנהג הטבעי כי כמו שטבעו יתחייב שלא היה נמצא תמיד ואחר כך היה נמצא כו כמו כן בהכרח יחייב שלא נמצא כן לעולם שכבר התבאר שזו ההויה בלתי מתמדת החיוב לו לפי טבעו. אמנם לפי טענותינו התוריות אשר היא מציאות הדברים והפסדה לפי רצונו יתעלה לא יתחייב לנו לפי דעת זו שהוא יתעלה כאשר המציא דבר לא יהיה נמצא שיפסד הנמצא ההוא בהכרח אבל העניין נתלה ברצונו אם ירצה יפסידהו ואם ירצה ישאירהו לנצח וכו', עד וכתובים רבים כמו בנצחיותו וכל מה שבא מפשיטו כל דבר שירא ממנו שיפסד העניין מבואר בו מאד שהוא משל כמו שאבאר ואם ימאן זה אחד מן הנמשכים אחר פשוטי הדברים ואמר שאי אפשר לו מבלתי שיאמין הפסדו לא יקפידו עליו אלא צריך שיודיעהו שאין הפסדו הכרחי להיותו מחודש אבל יאמין לפי דעתו כהאמין למגיד המשל ההוא אשר הבינוהו כפשוטו ואין הפסד בזה בשום פנים עד כאן לשונו.

ומעתה שמאחר שהרשות נתן לנו להאמין בפסדו נלך אחר פשוטי הדברים להחזיק כדרך הזה שהעולם יפסד והוא דעת כל המקובלים ואנשי התורה מסכים לאמרם רבותינו ז"ל (סנהדרין צז א) שיתא אלפי הוה עלמא וחד חרב, ואף על גב דהרב המורה יישבו שם פרק ארבעה ועשרים (אולי פרק כט) וזה לשונו, ומאמר זה אינו מורה העדר המציאות לגמרי ואמרו וחד חרב תורה על השאר הזמן וזה עוד על מאמר יחיד והוא על צורה אחת כו'. על זה אינו מוכרח כי רוב החכמים קבלו וקיימו עליהם שהדבר כפשוטו כמו שאמרו (ב"ר א יג) שמים שהם עתידים להבראות כו' כמו שיתבאר למטה. ולזה אמרו בגמרא פרק חלק (צב ב) אלף שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן עולמו צדיקים מה הם עושים הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפיים ושטין על פני המים הרי שהוקשה להם ז"ל. מאחר שיפסד העולם צדיקים מה הם עושים והשיבו השם יתברך מלביש להן מלאכות והם כנפיים כמו שנאמר שש כנפים לאחד ושטים על פני המים, ואפשר שרצה לומר המים העליונים אשר ממעל לרקיע ולא יפסד כי אם עולם הגשמי והמים העליונים אינן גשם כמו שאמר רבי עקיבה לתלמידיו (חגיגה יד ב) אל תאמרו מים מים רק הצורות העליונים הנפרדים נקראים מים כמו שכתב הרב יצחק ישראלו בספרו יסוד עולם ובעל העקידה פרשת בראשית, ואם רצונך לומר שהמים שהצדיקים שטים עליהם הם מים ממש וכוונתם שיחזרו הדברים לקדמותם ויחזרו המים בטבעם ויכסו הארץ כמו שנאמר קודם הבריאה המיושבת ורוח אלקים מרחפת על פני המים אין היזק בדבר.

וכבר ידוע שזהו דעת החכם א"ע כמו שנגלה דעתו בפסוק (שם ח כב) עוד כל ימי הארץ בפרשת נח בעניין המבול וכבר האריכו שם מפרשי דבריו בדעתו זאת, ואף כי אמרם שהצדיקים שטין על פני המים יש לו פירושים אחרים יתבארו מתוך דברינו בעניין הקרבנות כי לדעתי ההפסד יהיה בכל כמו שיתבאר לקמן פרק חמשה ועשרים ואף אם לא נקבל ממנו רק פירוש זה הפשט מכל מקום יתבאר ממנו הפסד העולם המיושב עם כל צבא השמים שנבראו אחר זה.

ומה שאמר הרב שאמרם חד חרב תורה על השאר הזמן אינו הכרחי מאחר שאמרו (ב"ר פר ח ב) אלפיים שנה קודם שנברא העולם נברא התורה ואז לא היה הזמן עדיין נברא אלא אמרו אלפיים לפי מה שנשער בזמן אחר שנתהווה כן הוא אמרם חד חרב.

ואף כי בוודאי יש ליישב דעת הרב כי אלפיים שנה הם במשל ויש לו סוד כמו שכתב אבן העזרא בהקדמתו לפירוש התורה (ד"ה הדרך הד') מכל מקום יש להשיב עליו ממה שנאמר בתורה (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויום שני ויום שלישי שעדיין לא נתלו המאורות עד יום רביעי. וכיצד נשער יום אחד וכו' אם לא היו המאורות שבהם נצטרך לשער הזמן אם לא בדרך שנתבאר וכן פירש בעל העקידה פרשת בראשית. ואני איני אומר שבזה תפיסה על הרב ז"ל שהרי הוא פירש פרק שלשים חלק שני שביום ראשון מיד נתלו המאורות אלא שביום רביעי נתגלו תועלתן כמו שהאריך שם, ואם כן אין עליו תפיסה בזה, רק שאני אומר שאין דברים מוסכמים לפי דעת רוב החכמים שלא נתלה המאורות עד יום רביעי, גם מה שהביאו ראייה לדבריו ממאמר דוד יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד אומר כי כבר ישבו הרקנ"ט פרשת בהר (קט ב).

ואני אכתוב מה שנראה לי בזה כי דוד עליו השלום לא דבר אלא מצד יוקר הפעולות שאינם כשאר המתהוים שמחויב להם ההפסד כי הארץ איננה כן כי יסדה על מכוניה שמצד עצמה וטבעה לא תמוט עולם ועד אבל רצון השם יתעלה יוכרח להכריתה על ההפסד כמו שהכריח על הבריאה וכן מאמר שלמה (קהלת א ה) הארץ לעולם עומדת היינו מצד מנהגה וטבעה מצד עצמה בלתי מכריח וכן אמרו (קהלת א ח) אין כל חדש תחת השמש הכל בדרך הטבע המתנהג על פי השמש. ואני תמה מן הרב המורה ז"ל שאמר פרק שמונה וזה לשונו: ואשר תמצא לכל החכמים תמיד והוא יסוד יעשה ראייה ממנו כל אחד מחכמי המשנה וחכמי התלמוד הוא אמרו (קהלת א ט) אין חדש תחת השמש ושאין עמ' לח' פראג שם התחדשות בשום פנים ולא בשום סבה עד שמי שלקח שמים חדשים וארץ חדשה על מה שחשב אמר אף שמים שהן עתידים להתחדש כבר הם ברואים כו'. והביא ראייה באמרו אין כל חדש תחת השמש וכו'. הנה מה יאמר הרב בכל הניסים והנפלאות שהיו מעולם ועד עולם שהיו דברים מחודשים ואיך יתקיים אין כל חדש, אלא אנו צריכין להודות שמאמר אין חדש הוא בדרך הטבעי שהוא תחת השמש אבל לא אמרו ביכולת השם יתעלה אשר בידו הכל לעשות כרצונו שהוא משנה הדברים ומפסידן ביכלתו, ומה שאמרו שהשמים החדשים שעתידין להבראות כבר הם ברואים כוונו לסלק שינוי רצון השם יתעלה מיום בריאות עולם והלאה וזה יכלול אמרם אין חדש תחת השמש כי לא נתחדש רצון השם יתברך בעוד שהשמש על הארץ וכן אמרו שם (ב"ר ה ד) על שאר נסים ונפלאות. אמר רבי יונתן תנאים התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לבני ישראל כו' הדא הוא דכתיב (שמות יד כז) וישב הים לאתנו לתנאו הראשון כו'. אמר רבי ירמיה בר אליעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנבראו בששת ימי בראשית כו' הרי לך שסלקו רצון המתחדש בכל הנסים והנפלאות וזה באחד מהן.

סוף דבר אני רואה שאמונת הפסד העולם הוא אמונה שנתפרסם ברוב ישראל ואף לדעת הרב יוכל להיות אלא שאינו מוכרח לדעתו והנה נחזיק בה ונאמר מעתה אם יתבאר הפסד העולם על כרחינו צריכין להודות שנתהוה כי המאמר מוסכם כל דבר שאין לו אחרית אין לו ראשית ואם נמצא לו אחרית יש לו ראשית כי אם לא היה לו תחלה אין לו סוף שהרי אנו רואים שיפסד ואם כן קיומו אינו נצחי ואם לא היה תחלה אלא עומד בלתי תכלית צריכין לומר שיש לו נצחיות ואם כן בהפסד העולם יתבאר חידושו מה שאין כן אם נתבאר חדושו לא נתבאר הפסדו כמו שכתב הרמב"ם לדעתו ודי בזו הקדמה למה שנתבאר אם ירצה השם.

הצעה השלישית

הצריכה לדברינו כתב הרב המורה חלק ראשון פרק שנים ושבעים כי הנמצא בכללו הוא כאיש אחד באיבריו לא זולת זה. רצה לומר כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק כראובן ושמעון באישות להשתנות עצמיו רצה לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו בהשתנות עצמו איש איש מבני אדם על דרך משל כו'. והאריך בזה להמשיל ענייני האדם ואיבריו לעניין העולם וחלקיו ולא אעתיק הנה אלא הצורך לדברינו. אמר שם ז"ל וכמו שכחות האדם המחייבות להיותו ועמידתו מדת עמידתו הם בעצמן המחייבות להפסדו ואבדו כך סבות ההויה הם בעצמן סבות הפסד בכל העולם ההויה והפסד והמשל בזה שאלו הארבעה כחות הנמצאות בגוף כל נזון והם כח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה אילו היה אפשר שיהיו אלו הכחות ככחות השכליות עד שלא יעשו אלא מה שראוי ובעת הראוי וכשיעור הראוי היה האדם ניצול ממכות גדולות מאד וחלאים רעים רבים. ואמנם בעבור שלא היה זה אפשר אבל הם עושים מעשים טבעיות בלתי מחשבה והשתכלות ואינן משיגים מה שיעשוהו כלל התחייב שיתחדשו בעבורם חלאים גדולים ומכות גדולות ואף על פי שהיו הם הכלים בהיות האדם ובעמדו המדה אשר יעמוד.

ובאור זה כי כח המושך על דרך משל אלו לא היה מושך אלא הדבר הניאות מכל צדדיו והשעור הצריך אליו לבד היה נמלט האדם מחלאים ומכות רבות אבל בעבור שאין העניין כן אבל ימשוך איזה ליחה שיזדמן משיג משיכתו אף על פי שהליחה ההיא נטתה מעט בכמותה ובאיכותה יתחייב מזה שימשוך הליחה אשר היא יותר חמה ממה שצריך או יותר קרה או יותר עבה או יותר דקה או שתמשוך יותר ממה שצריך ויחנקו הגידים ויתחדש(?נ"ל לשון יתפתח) הסתום והעפוש ויפסד איכות הליחות וישתנה כמותן ויתחדשו חלאים כגרב והחכוך והיכלות או מכות גדולות ונגעים גדולים כמורסה והצרעת ועכול הבשר עד שתפסיד צורת האבר וכן העניין בשאר הכחות ה"ד וכן העניין בעצמו בכל המציאות העניין המביא להיות מה שיתהוה והמשך מציאתו מדה אחת והוא עירוב היסודות בכחות הגלגליות המניעות אותן המפוזרות בהן היא הסבה בעצמה בהתחדש סבות מזיקות במציאות כזרמים ומטר הסוחף והשלג והברד והרוחות החזקות והרעמים והברקים ועפוש האויר או התחדש סבות האמיתות מאד יכלו ארץ או ארצות או אקלים בהשקע מקומות כו'.

וכתב עוד וזה לשונו: ודע כי זה שאמרנו כלו מדמות העולם בככלו כאיש מבני אדם לא מפני זה נאמר באדם שהוא עולם קטון כי זה הדמיון כלו נמשך בכל איש מבעלי חיים השלם באיבריו שלא שמענו כלל אחד מן הראשונים אמר כי החמור או הסוס עולם קטון. אמנם נאמר זה באדם מפני דבר שמיוחד בו האדם והוא הכח הדברי רצה לומר השכל ההיולני אשר זה העניין לא נמצא באחד מבעלי חיים זולתו כו'. עד ובעבור זה אלו דמית בנפשך אחד מבני אדם נשלל זה הכח מונח עם הכח החיוני לבד היה אובד לשעתו כי האדם יצטרך למלאכות רבות שאין הבהמות צריכין להן וזה הכח נכבד מאוד עמ' לט' פראג יותר נכבד מכל כחות הבעלי חיים והוא גם כן כח נעלם מאוד לא תושג אמתתו בתחלת הדעת המשתף בהכנת שאר הכחות הטבעיות. כן במציאות דבר אחד הוא המנהיג לכללו המגיע לאיבריו הראש הראשון אשר נתן לו כח ההנעה עד שינהוג מה שזולתו ואלו ידמה האדם בנפשו בטול העניין ההוא בטלה מציאות זה הכדור הראש ממנו ואשר תחת יד הראש ובדבר ההוא ימשוך מציאות הכדור בכל חלק ממנו והדבר ההוא אלו-ה יתעלה ולפי העניין ההוא נאמר באדם שהוא עולם קטון מפני שבו התחלה אחת היא מנהיג לכולו ומפני זה נקרא השם יתעלה חי העולם וכו'. עד והנה זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו והשם יתעלה אינו כח בגוף העולם אבל נפרד מכל חלקי העולם כו'. עד ודע שראוי היה שנדמה יחס האלקי יתעלה לעולם יחס שכל הנקנה הנאצל לאדם אשר אינו כח בגוף והוא נבדל מן הגוף הבדל אמתי ושופע עליו ויהיה דמיון הכח הדברי בשכלי הגלגלים אשר הם בגופות כו' כל זה כתב הרב בפרק ההוא. גם החכם אבן העזרא ז"ל דרך דרך זה בפרשת בראשית (א כו) עד שכתב שלזה ראו הנביאים כבוד השם כמראה אדם לפי שהשיגו זה הנמצא שהוא שכל נבדל ומנהיג כל הנמצאין עליונים ותחתונים כהנהגת שכל האדם לאדם והוא מפורסם בפי כל חכם. ובספר יצירה (פרק ד) אמרו עולם שנה נפש ומבאר שם לכוין הדברים אלו נגד אלו.

וגם נראה שלזה כיון בפירושו לאיוב בפסוק והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש שכתוב שם שהוא סוד גדול, ונראה שכיון לזה שנאמר באחד רצה לומר בעולם בכללו שהוא אחד במספר. ואני ראיתי לכתוב הנה להחזיק עניין ודמיון זה ממה שנמצא בתורה ובדבריהם ז"ל במה שנאמר בתורה (בראשית א כו)נעשה אדם בצלמנו ונאמר (בראשית א או ט ו)) בצלם אלקים עשה את האדם ואף כי הרמב"ם ביאור בספר המורה פרק ראשון שאינו נאמר על דמות אדם ותוארו רק על הצורות המינית כו' מכל מקום המאמרים אשר נמצאו בזה לא יפסלו(?צ”ל יסבלו) פירושו. אמרו בפרק במה טומנין (שבת נ ב) תנא רוחץ אדם בכל יום פניו ידיו ורגליו בשביל כבוד קונהו שנאמר כל פעל ה' למעניהו. ובמדרש אמרו (ויקרא רבה לד ג) על הלל הזקן כשהיה נפטר מתלמידיו אמרו לו להיכן הלל הולך אמר ליה לעשות מצוה אמרו ליה וכי מה מצוה עושה הלל בכל יום אמר ליה לרחוץ במרחץ אמר ליה וכי זו היא מצוה אמר ליה הן ומה איקונן של מלאכים שהם מעמידים אותן בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות ומי שהוא ממונה עליהם מהדרן ומשטפון ולא עוד אלא שהוא ממונה עם גדולי מלכות אדום שנברא בצלם ודמות דכתיב בצלם אלקים עשה האדם על אחת כמה וכמה הרי משמע שקבלו עליהם הדבר כפשוטו.

ועוד קשה מזה אמרם פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לז א) תנו רבנן להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא האדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומין זה לזה והקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו. ומי יתן ואדע מה היה חותמו של אדם הראשון שנטבע בו ומהו הדפוס שכתב רש"י ז”ל בפירוש החומש (בראשית א כז) בצלמו בדפוס העשוי לו שהכל נברא במאמר והוא בידים שנאמר ותשת עלי כפכה נעשה כחותם מטבע זה העשויה על ידי רושם.

ובפרק חזקת הבתים (ב"ב נח א) רבי בנאה הוה מציין מערתא כי מטא למערת אדם הראשון יצא בת קול ואמר נסתכל בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל. והנה כבוד אלקים חקור דבר זה דרך המקובלים בזה הוא ידוע אך על צד המחקר הוא קשה להבינה אם לא בדרך זה שנבאר.

ועוד אמרו בבראשית רבה (י ז) בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה נעשה אדם אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אתה נותן פתחון פה למינים לטעות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא כתוב והרוצה לטעות יטעה עד כאן. וכבר האריך בעל העיקרים מאמר ראשון פרק אחד עשר בזה והקשה כי מה תועלת הגדול במלות נעשה עד שהקדוש ברוך הוא הוצרך לכתוב מלת נעשה אף שיש בו מקום לטעות והאריך שם ליישבו ואין פירושו נראה בעיני כי אדרבה על ידי פירושו עדיין מקום למינים לטעות. ולכן נראה בדרך שנבאר והוא מבאר לנו גדולתו של יוצר בראשית כי אדרבה מלת נעשה מורה לנו אחדות גמור כי כבר הביאו הפילוסופיא האמתיים ראייה על אחדות השם יתעלה ממה שהעולם נקשר קצתו בקצתו והוא כאיש אחד. והא-ל יתעלה הוא נשמה לעולם כנשמה בגוף האדם כמו שבאר המורה בארוכה וכל זה יתבאר לנו במלת נעשה כמו שיבא ואם כן מלת נעשה מורה על אחדות ואם כן אין הטעות אלא מן האדם עצמו הטועה.

ונאמר לפי מה שנתבאר כי האדם נקרא עולם קטון לפי שהוא בדמות עולם הגדול עם מנהיגו שהוא אלקים יתעלה על כן נאמר בו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו והעולם בכללו הוא הדפוס של אדם העשוי להשם יתעלה וצורת האדם ואיבריו הן כדמות העולם ואיבריו ועל זה נאמר כדמותינו והנפש שבאדם הוא כדמות אלו-ה ועל זה נאמר בצלמינו כמו שבאר הרמב”ם ולזה מצוה לרחוץ איקונו של אדם שהוא כדמות העולם הגדול שהוא דפוס של מלך הקדוש ברוך הוא.

ומצאתי מדרש חכמים ז”ל (קהלת רבה א ט) נאות לזה. אמרו כשם שאברים לאדם כן אברים לארץ וראש עפרות תבל, והנה כסה את עין הארץ, ותפתח הארץ את פיה, ארץ אוכלת יושביה, ומתחת זרועות עולם, והארץ הנה רחבת ידים לפניהם, ויניקהו דבש מסלע, על טבור הארץ, כי ערות הארץ באתם לראות, והארץ לעולם עומדת, עד כאן לשון המדרש המעולה. ועוד האריכו בזה במדרש קהלת בפסוק והארץ לעולם עומדת אשר מורה על זה שאמרנו.

ודע כי הארץ אינו נאמר דווקא על יסוד העפר אלא שהוא שם כולל לכל היסודות כמו שכתב המורה חלק שני פרק שלושים. ואפשר שאף השמים נכללים באותו שם הארץ שאז כל המציאות הגשמי נכלל במלת הארץ ויפה אמרו רבותינו ז”ל שיש לה איברים כמו לאדם. ואחר כתבו זאת בהגדתי למסכת שבת מצאתי לחכם אחד לא נזכר שמו שכתב כן בפירוש שיר השירים וכתוב שלזה נאמר ראשו כתם פז וגו' לחייו כערוגת הבושם וגו' שוקיו עמודי שש חכו ממתקים. ולפי שמצאתי דברי החכם ההוא מטושטשים ומועטים מאד בכתיבה אי אפשר לעמוד עליהם כי אם בקושי אעתיק הדברים הטובים הנה ובמקום שחסר הביאור מדבריו באותה הפרשה אשלים אותו מדעתי הקלושה עד שיהא הדבר נשלם משנינו.

ובמדרש ויקרא רבה פרשת קדושים (כה ח) שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם עמודי שש שנבראו בששה ימי בראשית, מיוסדים על אדני פז הוא דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב. וכן הוא במדרש פרשת נשא (פרשה יב ד) ועוד אמרו שם עמודיו עשה כסף זו היא רקיע כדכתיב עמודי שמים ירופפו ולמה קראו כסף שמכסיף את הכל, רפידתו זהב זה הארץ שמעלה פירות הארץ ופירות האילן הדומין לזהב מה זהב יש בו מינין הרבה וגוונים הרבה כן הם פירות הארץ, מרכבו ארגמן זו השמש שהוא נתן למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם ומכח השמש הארץ מעלה פירות ולכן קראו ארגמן שבראו הקדוש ברוך הוא לארוג מן לבריות ואין מן אלא פירות מזונות שנאמר (דניאל א ה) וימן להם המלך וגו'.

ועוד האריכו שם בזה להראות העניין אשר אנחנו הולכים סביבו כי כלו נאמר על עניין העולם כי כמו שנפש האנושית בערך לגוף כן השם יתעלה בערך הגלגל כי כמו שהנפש סובלת הגוף והיא מתנענית הגוף ומנתקת אותו ממקום למקום והגוף מלא ממנה מצפרני רגליו ועד ראשו וזה האות שאם יגע דבר בגוף האדם בלתי ראייתו ירגיש מיד ובהפסד הרוח ממנו ישאר קר ויבש, כן כבוד השם יתעלה מלא כל הגלגל מן החלק הפחות שבו עד הנכבד ממנו כמו שנאמר מלא כל הארץ כבודו ומפני זה ייחס כל חלקי הגלגל כאלו היה חלקי השם יתעלה כאמרו ראשו עיניו ידיו שוקיו לא שהשם הוא גוף חלילה וחס, והן הן דברי רבי ישמעאל ודברי רבי עקיבא בספר היכלות שאמרו כל היודע שעור של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

ודברי רבי שרירא גאון ורב האי גאון בנו העירוני על דברי רבי עקיבא ורבי ישמעאל אמרו בתשובה אחת שהשיבו לאנשי פאס(מרוקו?) שאין הדברים האלה כפשוטן אלא הרי הרים של צפוני חכמות הגדולות תלויין בהן ויהי פירוש ראשו הוא הרקיע האבר הראש שבכל הכדורים והוא נקרא ערבות ולכן השם יתעלה נקרא ערבות כי עיקר שכינתו עליו כמו הראש באדם על דרך משל, ויהי כתם פז משל על גשמי הגלגלים המזהירים ומבריקים ככתם פז. ואמר קווצותיו תלתלים דומה (אולי צ"ל דימה) הכחות הגלגליות לשערות שבראש האדם. וכבר כתב הרקנ”ט בזה פרשת ויחי (עז א ובפרשת קדושים קמט ב) שהשערות יאמרו על כחות אלקיות ואמר שחורות כעורב להיות מראה השחור מחשיך הראות מונע העין לראות ואמר שאי אפשר להשיג הכחות על אמיתתן כאלו מראה החושך סוגר בעדם. או רומז בחושך זה על יסוד האש הנקרא חושך במעשה בראשית. כמו שכתב המורה פרק שלשים חלק שני ונמשכו אחריו קצת החכמים.

ואמר עיניו כיונים, פירוש מראיתיו לבנים כאלו הם רוחצות בחלב מחסרון מים כאנשים החסרים מקומות מים רוחצין בחלב ויהי פירוש יונים מלשון חרב היונה והוא לשון אונאה וחסרון ואתמה לדמותו עין הרקיע לרחוץ בחלב כי כן הוא מאמר ארכטיטלוס בספר אותיות השמים שמראה הרקיע הוא לבנונית חלבית. ואמר יושבת על מלאת פירוש יושבת קימת כעניין ה' למבול ישב ומלאות על שלימות ונצחית כמו שבאר הרב המורה בשיתוף שם יושב ומלא חלק ראשון פרק אחד עשר ופרק תשעה עשר. ואפשר שעיניו הם שבעה כוכבי לכת שהם צחות ונקיות כאלו רחוצות בחלב מחסרון מים והוא אשר אמר הנביא שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.

לחיו כערוגת הבושם הם השרים מלאכי מעלה נקראים פני השם יתעלה באמרו ופני לא יראו והלחיים הם בפנים ואמר שהם כערוגת הבושם שהם התענוג נפשי שאין לך דבר שהנפש מתענג בו לולי כריח הבשמים ולזה הושאל על השם יתעלה כמו שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח כי אינו תענוג גשמי על כן המשיל תענוגן ושלימותן לערוגת הבושם. ואמר שפתותיו נוטפות מור עובר קרא לשכלים הנבדלים שפתותיו כאשר ידבר על ידן עם עבדיו הנביאים כמו שהאדם מדבר בשפתיו. וזה אמרם פרק חלק (סנהדרין צט א וברש"י ד"ה אברי) לבא לפומי לא גליא כי אפילו למלאכי מעלה שהם פי השם שידבר על ידיהן אינן יודעין הקץ.

ואמר נוטפות מור עובר רצה עמ' לט:' פראג לומר כי השפע והתענוג הנמשל לערוגת הבושם הן נוטפות למטה אל עבדיו הנביאים, ומה נאות לזה ונפלא דברי הרב המורה פרק אחד עשר חלק שני בעניין האצילות והשפע היורד מלמעלה שאינו אלא מה שהוא מותר למלאכים כדרך עשיר שיש לו עושר רב שאינו צריך לו ונתנו לאחרים כמו שהאריך שם בזה, ולכן אומר מור עובר רצה לומר שעבר עליהם תחלה ולוקחים ממנו הצריך להם והמותר משפיעים למטה.

ואמר ידיו גלילי זהב ידי השם יתברך הם הגלגלים בלי ספק שעל ידם פועל בתחתונים כמו שהמשילן הנביא באמרו (יחזקאל א ח) וידי אדם מתחת כנפיהם ובאר הרב המורה הדברים אלו בפרקי המרכבה ובפרט בריש חלק ג' ואמר שהם גלילי רצה לומר זהב ממולאים כתרשיש הם הככבים שבהם שלמותן כדמות תרשיש. ואמר מעיו עשת שן מעלפות ספירים כבר ידעת מאמר חכמים ז”ל (מנחות מג ב) שהרקיע דומה לכסא הכבוד וכסא הכבוד דומה לספיר שנאמר (יחזקאל שם כו) וכאבן הספיר דמות הכסא. וכבר כתב הרב המורה חלק שני פרק תשעה עשר וזה לשונוץ וכבר כתב אבונצר בתוספותיו על ספר שמע הטבעי דבר ז”ל אמר בין הגלגל והככבים הפרש כי הגלגל ספיריי והככבים אינו סיפוריים ולכן אמר שמיעיו רצה לומר הככבים הן כדמות שן מעולפות ספירים רצה לומר מסובבים ממראה סיפוריי (אולי צ"ל ספיריי) אבל אינן בעצמן סיפוריי (אולי צ"ל ספיריי) ואמר שוקיו עמודי שש הם ששה קצוות העולם שהם עמודי שש וכמו שפירשתי במגלת אסתר (א ו) בסיוע דשמיא קריתיו מחיר יין ואמר שהם מיוסדים על אדני פז כי הם מיוסדים על הארץ שהיא מרכז הגלגל שעליה הגלגלים חוזרים והמשיל הארץ לאדני פז כמו שהמשיל הראש לכתם פז כי היא חשובה כמו הגלגל לרוב תועלתי' בהמצאה עד הנה תאר הגלגלים ואברי העולם בפרט. אמנם מכאן ואילך המשיך כל גופו ביחד ואמר ומראיהו כלבנון בחור כארזים והוא להוסיף באור על דבריו הראשונים שהמשילו לא דבר רק על כלל העולם הנקרא לבנון כמו שנאמר אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון הנאמר על העולם ואמר בחור כארזים הנטועים מששת ימי בראשית וכמו שנאמר ארזי לבנון אשר נטע השם ואומר חכו ממתקים וכלו מחמדים כמו שנאמר בבריאה (בראשית א לא) וירא אלקים את אשר עשה והנה טוב מאד ונאמר (ב ג) ויברך אלקים אין לך חיך מתוק מזה וזה רעי בנות ירושלים.

וכעין זה כתב הבחיי סוף בראשית (ו ו) כי מה שנאמר יד השם עיני השם או שאר דברים גשמים הכל נאמר על מלאכיו משרתיו כי כשעושה פעולת עין נקרא עין וכן כלם וכן הוא בספר התיקונים לרבי שמעון בן יוחאי ז”ל (תקון ע).

ומאד יקרים הדברים האלה בעיני ויונעמו לכל חכם כי בדרך זה יסולקו כל גשמיות מן השם יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה. כי אין לו גוף ולא סוף ולא תחלה והוא סבות הסבות עילה על כל עילה. ודע והבן כי לפי דברים אלו יתבאר לנו סוד תפילין שצוה אותנו השם יתעלה שיהיו תמיד לזכרון בין עינינו. וטעם אמרם (ברכות ו א) שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין כי המציאות כולו הנרמז בתפילין מיוחס להקדוש ברוך הוא וכמו שנתבאר ועניין הרמז ממה שידוע. כי תפילין של יד הוא בית אחד ושל ראש היא ארבע בתים ותפילין של יד נגד הלב ושל ראש הוא נגד המוח ואסור להיות תפילין של ראש בראש האדם בלא תפילין של יד, והעניין כי ידוע שעיקר חיותו של אדם הוא בלב וכמו שאמר החכם (משלי ד כג) מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים, וידוע שממנו נמשך החיות למוח אשר על ידי מוח נותן החיות לכל האיברים כי ממנו כל החושים נמשכות ומשתרגות ואליו שבים. והנה להיות כי השם יתעלה הוא נותן החיות לכל העולם אשר הוא כדמות האדם ואיבריו על כן באו תפילין של יד בבית אחד להורות על השם אחד, ולהיות כי הברואים אשר מקבלים החיות מן השם יתעלה הן ארבעה מדריגות כי הן החי והמדבר והגלגלים והשכלים הנבדלים ועל ידן מגלה השם יתעלה גדולתו וגבורתו על כן באה תפילין של ראש ארבעה בתים. וידוע שאין קיום מדריגות אלו מבלעדי השם יתעלה על כן תפילין של יד היא הראשונה בהנחה והאחרונה בסילוק להורות על השם אחד שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין שום מציאות לשאר מדריגות השפלים שהם הצומח והדומם והיסודות הפשוטים. ולהיות כי לכל נמצא ארבע סבות שהם החומר והצורה והפועל והתכלית ואף בשכלים הנבדלים שאין בהן חומר וצורה מכל מקום יש בהן הרכבת מה מצד השגת עצמן שהוא כדמות חומרן והשגת עליתן שהוא כדמות צורתן כמו שמבואר בפרקי המרכבה בספר המורה וכתבוהו שאר החכמים. על כן באו התפילין הלכה למשה מסיני להיות מרובעים להורות על ארבע סבות אלו.

וריבוע של תפילין של יד יש לו דרך אחרת בזה והוא בא להורות על מציאות השם יתעלה ואחדותו, וזה כי מספר המרובע אחד הוא בגימטריא אנכי ונרמז בזה האחדות והמציאות ואף כי נרמז כי מציאותו ומחיתי(? מהותו) תקיף מקיים כל ארבע מדריגות שהם ריבוע של תפילין של ראש וממנו נמצא הכל, ולא יקשה עליך אמרם ז”ל (שם לד ב) אין עושין תפילין של ראש תפילין של יד דמעלין בקודש ואין עמ' מ' פראג מורידין ולפי דברי הדבר בהפך שהרי קדושת תפילין של יד היה ראוי להיות יותר גדולה כי לפי שהשג' השם יתברך אינה אפשרו' רק מצד ברואיו ועל ידן אנו משיגים קדושת ומציאות השם יתברך. וידוע כי יכולת כל המציאות הוא מצד השם יתעלה כי מקבלין ממנו השפע והיכולת ועל כן כשאנו עושין מתפילין של יד תפילין של ראש אנו מוסיפים בקדושת השם יתעלה שאנו מראים שכבודו מלא כל הארץ והארבע הם מכח אחד כי בכחו כחן מה שאין אנו רשאין לעשות מן הברואים דהיינו מדריגות הארבעה וכחן כח השם יתעלה וחלילה לעלות כזה על דעתינו.

ולאלו הדברים כוונו ז”ל שאמרו בפרק קמא דברכות (ו א) שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין ושהראה למשה קשר תפילין. וידוע שפרשיות של תפילין הן ארבע קדש והיה כי יבאך שמע והיה אם שמוע ובהן שני שינין אצל קדש היא של ארבע ראשין ואצל והיה אם שמוע היא שלשה ראשים והכל בא להורות על סוד זה כי קדש הם נגד מדריגות החי כמו שנאמר (שמות יג ב) קדש לי וגו' והיא כמו סוג כולל האדם והבהמה ואחר כך פרשת והיה כי יביאך המבדיל בין בכור אדם לבכור בהמה כמו שצותה התורה לפדות בכור בהמה טמאה בשה או לעורפו ולהקריב בכור בהמה טהורה ולפדות בכור האדם והוא ההבדל בין החי והמדבר. ולהיות כי מדריגות אלו מורכבים מארבע יסודות על כן בא אצלן השין מארבע ראשין והשין מלשון שינון לשון ושננתם (דברים ו ז) והוא ההשכלה.

אמנם שמע והיה אם שמוע מורים על שני מדריגות האחרים, שמע מורה על עניין הגלגלים כמו שנאמר ודברת בם בשבתך ובקומך ודרשו ז”ל (ברכות י ב) בזמן שכיבה והקמה שהוא שחרית וערבית על ידי תנועות הגלגל, והיה נגד עניין שכלים הנבדלים שנאמר בה (דברים יא טז) השמרו לכם וגו' ועבדתם אלקים אחרים והם השכלים הנבדלים הנקראים אלקים אחרים.

ולהיות כי אפשר לומר כי בפרשת שמע נרמז עניין שכלים הנבדלים שבה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא שבח של מלאכי מעלה והיה כי תבא על עניין הגלגלים שנאמר בה (דברים יא יז) ועצר השמים על כן נפל מחלוקת גדול בסדור שני פרשיות אלו כמו שמוזכר בדברי הפוסקים והתוספות (מנחות לד ב ד”ה והקורא). ועל כל פנים הבית החיצונה מורה על עניין השכלים ועל כן בא בצדו השין של שלשה ראשין כי השכלים מתוארים בשלשה יסודות כעניין שנאמר (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ומתוארים במים כמו שביאר בעל העקידה ובעל יסוד עולם כי המה מים העליונים ולא מצינו בשום מקום שיתארם ביסוד העפר. והרצועות הוא רמז השתלשלות הדברים וקישורן זה בזה וזהו קשר של תפילין והיה בהן שם של שד-י כמו שאמרו רבותינו ז”ל (רש"י בראשית יז א) שיש בו די באלקותו. ועוד אמרו (חגיגה יב א) שנקרא כך על שם שאמר לעולמו די לרמוז על מה שנתבאר זה הנראה לי בסוד תפילין.

הצעה הרביעית

היא הקדמה האחת שהניחו המדברים החולקים על הפילוסופיא הביאו חלק ראשון פרק שלשה ושבעים ואמר שהם חשבו שהעולם בכללו רצה לומר לא יקבלו החלוקה לדקותם ולא לחלק האח' מהן כמות כלל והם העצמיים הפרדיים שהניחו המדברים שממנו יתהוה העולם. וכתב עוד הרב ויאמרו כי אלה החלקים אינן נמצאים מאז כמו שהיה חושב אפיקורס וזולתו מן המאמינים בחלק שאינו מתחלק אבל יאמרו שהשם יתעלה יברא אלו העצמים תמיד כשירצה והם גם כן אפשר העדרים כו'. ומעתה נתחיל בעזרת האל יתעלה לבאר לפי דרכינו טעמי הקרבנות בדרך כלל. וראוי שניחד לה פרק בפני עצמו.