תורת הבית הארוך/הקדמה

הקדמה[עריכה]

הקדמת תורת הבית להרשב"א. אמר שלמה בר' אברהם בן אדרת ברצלוני: ראיתי את העם המתאוים תאוה תערב לנפש לשקוד על דלת ולדרוש מעל ספר ה' בבתי הנפש. לשמוע את דבר ה'. לשמור את דרך עץ החיים. ומכל משמר לנצר לבם. ולבחור בחיים. גם מעמל הימים וטרדת הזמנים לשמור את משמרת הבית. הבנות והבנים נפשם בהם תתעטף. לנשים ולטף. לעתד בשדה מכולת לביתם. ויסחרו אל ארץ ויקשרו נפשם. לנערותם. יצאו השדה ללקט. ולשכון בנצורים. בחורים ביערים ובכפרים. על זאת היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות. תתעטף רוחם לבית מאוים. ויהמו מים למצוא להם מנוחה. כי הספרים מקום נהרים. ולא ישיגו בימים קצרים. ילינו בכפרים ללקט פנינים. מספרי הגמרא מדברי הגמרא הראשונים. והתאוו תאוה מקצתם. לפתוח להם שער ויצאו בו ידי חובתם. ולערוך לפניהם שלחן. בענין איסור והיתר. באשר הם צריכים ימים ולילות. לשמור רגלם מלכד. באיסור המאכלות. ולהיותם קדושים בענין הנשים. ולהודיעם אי זה דרך ישכון אור. ההלכות ההמה כדי להוציאם ידי חובה בשני הדרכים. המבוקשים והצריכים. התלמוד והמעשה. כדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וגו'. ולכתוב להם קצרות וארוכות. מאיזה צד יעשה העושה. על כן דחקוני ונכנסתי במלאכה הזאת. לשם ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת. ולכתוב עקרי הדברים וללקט אחד אל אחד דברים. כפי היכולת קצרים. מתוך אורך הספרים. ואכתוב בע"ה דרך משא ומתן מאי זה צד באו הענינים כדי שימצא המעיין מקום מוצא המים ויהיו מימיו נאמנים. מן הגמרא או מדברי הראשונים. ואחר אכתוב פסקי הלכה קצרים. באלו הדברים בקבלה לנו מסורים. ובזה יצא הקורא ידי חובתו בלמוד. בשומו השגחתו לשקוד לחקור. וללמוד מתוך הלכתו. ויצא בהיותו עושה. מתוך הקצרות את המעשה. וחכיתי לה' וקויתי לו. להיות מאמרי זה לבית מצודות ולמשיב נפש. ליושבים לפני ה' ולבעלי הנפש. וחלקתי המאמר הזה לשבעה בתים. ואחלק כל בית ובית לשערים. כדי להקל המלאכה למעיין ויהיה רגיל בתורת הבית. כי אין בית אשר לא יצטרך תמיד למלאכה הזאת. ועל כן קראתי הספר הזה תורת הבית :

ולא מגאוה וגודל לבב עשיתי זאת. כי ידעתי כמה חכמים היו לפני גם מהם ראו עיני אשר קטנם עבה ממתני אך גלוי לכל בעלי עינים כי הכל לפי הצורך מסייעין למלאכת שמים ומהשם יתברך אשאל העזר ובו אתאזר. כי מאתו עזר כל נעזר. והוא ברחמיו בחמלתו ובחסדיו. כי כלנו מעשה ידיו. יראני נפלאות מתורתו ישמרני משגיאות ויסכים על ידי לומר דבר כהלכתו. ולפניו אקוד ואשתחווה ואל רחמיו אשא עינים. אל חמלתו אקוה ואפרוש כפים. שלא אכשל בדבר הלכה ואסכים לאמת בכל דבריו ולא יכשלו בי חבירי והאל העומד לימין אביון ישלח עזרנו מקודש ויסעדנו מציון ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כדכתיב לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. בית יעקב לכו ונלכה באור ה' :

הבית הראשון: אבאר בו ענין השוחטין בהכשרן ופסולן :
הבית השני: אבאר בו ענין הנשחטין בהכשרן ופסולן :
הבית השלישי: אבאר בו הכשר האוכלין ואסורן :
הבית הרביעי: אבאר בו איסור התערובות והכשרן :
הבית החמישי: בית היין: אבאר בו ענין הנסך וכליו :
הבית הששי: בית הקדושה: אבאר בו ענין נטילת ידים ומים אחרונים ומים אמצעיים וענין הברכה וקראתיו בית הקדושה מפני שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים :
הבית השביעי: בית הנשים: אבאר ענין הנדה והיולדת וכל דיניהם וטהרתם :

הבית הראשון: ענין השוחטין: חלקתי אותו לחמשה שערים:

השער הראשון: מי שוחט. ואכלול עם זה הדין המוצא תרנגולת שחוטה. לפי שעיקר הענין תלוי במי שמצוי אצל שחיטה אם מומחה אם לאו. ועוד אכלול עם זה דין השוחט לנכרי אם הוא כאילו שחטה הנכרי ליאסר באכילה אם לאו. ועוד אכלול עם זה השוחט לשם הרים והשוחט לשם עולה. לפי שהדבר תלוי במחשבת השוחט :
השער השני: במה שוחט ואכלול עם דין זה סכין של ע"א וסכין טריפה וסכין של עכו"ם וסכין שלבנה באור :
השער השלישי: באי זה מקום שוחט :
השער הרביעי: באיזה זמן שוחט :
השער החמישי: כסוי הדם ואכלול עם זה ענין ברכת השחיטה והכסוי :

הבית השני: בביאור ענין הנשחטין וחלקתי אותו לחמשה שערים :

השער הראשון: בביאור הדברים המפסידים השחיטה בחמשה דברים הידועים שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור. ואכלול עם דיני דרסה דין שנים אוחזין בסכין אחד ושוחטין לפי שאמרו שאין חוששין שמא ידרסו זה על זה. ואכלול עם דיני עיקור דין פסוקת הגרגרת. לפי שרש"י ז"ל פירש שהוא עיקור ואכלול עם דיני ההגרמה השוחט מן העורף. והשוחט מן הצדדין שכל השוחט שלא במקום שחיטה הרי הוא כהגרמה :
השער השני: בביאור הכשר השחיטה בבהמה ובעוף. ואכלול עם זה נקיבת הוורידין ודיניהן. ואכלול עוד עם זה דין השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה :
השער השלישי: בביאור הדברים שהבהמה ועוף נטרפין בהן ואין השחיטה מתירתן. ואכלול עם זה דין האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובעוף. וביצי זכר שנעקרו גידיהן ועדיין תולין בכיסן. והן הנקראים בלשון חכמים ביעי חשילאתא. ודין ביצה שהגעילה אותה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה. ואכלול עם זה דין השוחט את המסוכנת. ודין העובר שהוציא ראשו או ידו. ואכלול עוד עם זה דין חלב העובר שהוציא ידו. ודין ביצת טריפה וביצת נבילה. וחלב וטריפה ועגל שנולד מן הנבילה או מן הטריפה :
השער הרביעי: בביאור דין מחוסרי זמן באותו ואת בנו וכל שלא שהה שמונה ימים בבהמה ואפרוח שלא נתפתחו עיניו :
השער החמישי: בביאור מי שניתר בלא שחיטה כחגבים והשליל והדברים המותרים והאסורים ממנו. ובביאור מי שאינו טעון שחיטה מן הדין וצריך שחיטה משום מראית העין כבן פקועה. עוד אכלול עם זה דין המוכר נבילות וטריפות לנכרי :

הבית השלישי: ביאור הכשר האוכלין ואסורן. וחלקתי אותו לשבעה שערים :

השער הראשון: בביאור סימני בהמה חיה ועוף ודגים וקרבי דגים וביצים וחגבים. ואכלול עם זה דין דגים טהורים מלוחים ביד נכרי אם נחוש להם שמא נמלחו עם הטמאים אם לאו. ואכלול עם זה סימני דגים ביאור אם נסמוך על סימני מקצתן. להתיר את כולן גופן או צירן. ואכלול עם סימני בהמה דין חלב בהמה טמאה. ואכלול עם סימני העוף דין ביצת עוף טמא :
השער השני: בביאור מתנות כהונה הניתנין לכהן אחר שחיטה שהם הזרוע ולחיים והקיבה. ואבאר מי חייב ליתנן ומי אינו חייב, ולמי נותנין המתנות, ומאי זה חייבין ליתן ומאי זה פטורין ואף על פי שאין המתנות טובלות שמותר לאכול מבהמה אע"פ שלא הורמו מתנותיה שכל שצריך להרים מן הבהמה אני כולל בזה :
השער השלישי: בביאור דיני מליחה וניקור הבשר מגיד וחלב וחוטי דם. ואכלול עם זה אם נאמר בניקור הבשר רוב המצויין בו מומחין הן כמ"ש רוב המצויין בשחיטה מומחין הן. ואכלול עוד עם זה דין בשרא דאסמיק והכבד. ואכלול עוד עם זה מורנא דבשרא וכואורי והם התולעים הנמצאים בבהמה ובדגים. וכן הפירות המתליעים בעודן מחוברין לפי שצריך לבדוק במינין שדרכן להתליע במחובר ולנקר אותן מן הרחש הנמצא בהן כתמרים והפולים והעדשים וכיוצא בהן :
השער הרביעי: בביאור דין בשר בחלב והכחל :
השער החמישי: בביאור דין ביצה שנמצא בה קורט דם. ואכלול עם זה דין דם דגים וחגבים וביצים ונקירי תאנים וכיוצא בהם כצפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיח. ואכלול עם זה המשקין שיש בהן משום גלוי ודיניהן :
השער הששי: בביאור דין גבינה של נכרי וחלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו ודין מוריס של נכרים וכבשין שלהם וזיתים הכבשין שלהם והם הנקראים בלשון חכמים זיתי גלוסקא :
השער השביעי: בביאור בשולי נכרים ולא אכניס עצמי במקום זה בדיני מוקצה ונולד. ופירות הנושרין ושאר דיני שבת ויום טוב. ולא באיסורי ההקדשות והנדרים וערלה וכלאי הכרם. כי אלו כולם יכלול אותם מאמר אחד אם יגמור השם עלי ברחמיו :

הבית הרביעי: ביאור איסור התערובת והכשרן. וחלקתי אותם לארבעה שערים :

השער הראשון: בביאור כיצד יאסור דבר האסור את המותר בתערובותו. אם דווקא בשנתערבו ונמחה גוף האסור בתוך ההיתר או אפילו בטעמו כגון שמכיר את האסור וזורקו ויש בה בנותן טעם וכן בביאור באי זה חם אנו חוששין לפליטת האסור אם שתהיה היד סולדת או אפילו בחום מועט מיד סולדת ואח"כ אבאר אם יש הפרש בין שנתבשלו בקדירה שהאיסור וההיתר בתוך רוטב חם והרוטב מכסה אותם. ובין צלי שהן נוגעין זה בזה כשהם חמים ואין רוטב מכסה אותם. ואחר כך אבאר בין ששניהם חמים ובין שהאחד צונן והשני חם. ואם יש הפרש בין שהחם למעלה והצונן למטה ובין שיהא בהפך. וכן אבאר חתיכת ההיתר שנאסרה מחמת שקבלה טעם מן האיסור אם נעשית כולה כחתיכת נבילה לאסור תערובתה שיעור כלה או לפי החשבון האסור שבלעה. וכיצד היא אוסרת שאר החתיכות של היתר אם דווקא על ידי רוטב. או אפילו בצלי ומליחה. אחר כך אבאר טעמו של איסור ולא ממשו אם הוא אסור מדברי תורה או מדברי סופרים כדי שנעמוד על דיני ספק לפי הכלל המסור בידינו ספקא דאורייתא לחומרא אם הוא דבר תורה אם לאו לפי שראיתי לאחד מגדולי המחברים שכתב בזה דברים שאינן נכונים בעיני. ואחר כך אבאר שיעור אכילת פרס שאמרו בכל מקום כמה הוא כדי לעמוד על מה שאמרו כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא. ואחר כך אבאר שיעורי התערובות לפי שאין כל האסורין אוסרין בשיעור אחד וכן אין הכשירן בשיעור אחד אלא יש איסור אוסר תערובותו בכל מה שהוא ההיתר כמין במינו לר' יהודה. ואבאר אם הלכה כר' יהודה אם לאו. וכן מן הדברים שאינן בטלין דבר שיש לו מתירין כביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה באחרות. ואף על פי שאין מאמרי זה כולל איסורי מוקצה ונולד מכל מקום לחקור ולבאר ביצה של ספק טריפה שאמרו דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרה וטענה אחרינא שריין אם נדון אותה כדבר שיש לו מתירים אם לאו. וכן הדין לגבינה שגבנו אותה מחלב ספק טריפה שנתערבה באחרות. וכן ספק טריפה חי שנתערב באחרים אינו בטל לפי שאין בעלי חיים בטלים. וכן דבר חשוב אינו בטל כחתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחין. ולבאר איזו ראויה להתכבד בפני האורחין ולבאר איזה אורח אם הוא ישראל או אפילו גוי או אפילו אינו ראוי בעצמה להתכבד בפני שום אדם מצד האיסורין הבאין עליה כחתיכת בשר בחלב אלא שכיוצא בה ראוי להתכבד בפני האורחים. וכן בריה אסורה אינה בטלה וכדברי הירושלמי בטלה בתשע מאות וששים ולבאר איזו תקרא בריה שאינה בטלה אם דווקא בריה האסורה מעצמה כגיד הנשה ונמלה וכיוצא בהן או אפילו בריה שהיתה מותרת אלא שקבלה איסור במקרה כתרנגולת שנטרפה וכיוצא בה. ולבאר אם הכוונה דווקא בריית נשמה כגיד ונמלה או אפילו שאינה בריית נשמה כחיטה של כלאי הכרם וכיוצא בזה. וכן איסור קבוע שנודע מקומו אלא שאינו יודע מאי זה מהן לקח אם מן האיסור המועט או מן ההיתר המרובה לעולם אסור שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. עוד יש אחרים שאינן בטלים כגון אגוזי פרך ורמוני באדן וחביריהם אם לערלה ערלה אם לכלאי הכרם כלאי הכרם אלא שאין לי עסק בהם במאמרי זה. ויש איסור אוסר בריחו כבשר נבילה שצלאו עם בשר שחוטה בתנור אחד וכיוצא בו כדברי רב. ואבאר אם הלכה כדברי רב אם לאו ויש איסור בטל בששים מן החלק הזה רוב איסורין שבתורה. ואבאר אם טעם האיסור נרגש בהיתר אף על פי שיש שם ששים לבטלו אם הולכים בזה אחר שיעור ששים אם לאו. וכן אם אין שם ששים וחתיכת האיסור ניכרת אם נתיר את התבשיל בטעימת קפילא אם לאו. ואחר כך אבאר איסור שנתבטל בתוך היתר חם שבקדירה אם נטל מן ההיתר בעוד שהאיסור ניכר בתוכו עד שלא נשאר שם ששים בהיתר כנגד האיסור אם חוזר האיסור וניעור ואוסר אם לאו. ויש שצריך ששים ואחד כביצה. ויש שבטל בחמשים ותשעה ככחל. ויש בטל ברוב כיבש ביבש. ואבאר אי זה יבש בטל ברוב לפי שיש יבש שאינו בטל ברוב והם כל האיסורין שהחמירם בהן שלא לבטלם בששים כחמץ בפסח וכיוצא בו. ויש שאינו אוסר בתערובתו בפליטתו כגון גיד הנשה לפי שאין בגידין בנותן טעם ודווקא גופו של גיד אבל שומנו וקנוקנות שבו בששים כשאר האיסורין וכן ביצה של עוף טמא שנתבשלה עם הטהורות. ואבאר אם דווקא באינה קלופה או אפילו קלופים. וכן איסור פגום כיוצא בהן. ואבאר הדברים האיסורין שהן פגומין מעיקרן כגון עכברא דביתא והרמשים המאוסין שבני אדם נבדלין מהן אם אוסרין תערובתן אם לאו. וכן אבאר שיש איסור שאינו אוסר אלא כדי קליפה ויש שאוסר כדי נטילה שהוא יתר מן הקליפה. ויש שאוסר בכדי גרידה. ויש שאינו שצריך אלא שפשוף גדול. ויש שאינו צריך אלא הדחה בעלמא. מן החלק הזה כל איסור צונן שיגע בחתיכה של היתר צונן. ואבאר כל אחד ואחד מאלו בפני עצמו בעזר העוזר :

השער השני: בביאור ספק התערובות אבאר בו דין אם נפל איסור במקום אחד ואינו יודע באי זה מקום אם לקדירה זו אם לקדירה זו ואבאר אם יש הפרש בדבר זה בין שהיו לפניו שתי קדירות של היתר ונפל האיסור לאחת מהן ואינו יודע לאי זו. ובין שהיתה הקדירה האחת של היתר והשנית של איסור. ואבאר אם יש הפרש בין שיש בקדירה אחת שיעור כדי לבטל ובאחרת אין שיעור ובין שאין לא בזו ולא בזו שיעור לבטל. ואבאר אם יש הפרש בדבר זה בין איסורי תורה לאיסורין של דבריהם. וכן אבאר אם יש הפרש בין שתהיינה שתי הקדירות לאדם אחד ובין שהם לשני בני אדם זו לזה וזו לזה. וכן אבאר איסור שנפל לתוך ההיתר ונתבטל אם צריך להרים כנגד האיסור ולהלשילך לכלב אם לאו. וכן יש לבאר חתיכת איסור והיא חשובה שאינה בטלה שנפלה לתוך חתיכות של היתר ונפלה אחת מאלו למקום אחר אם נלך אחר הרוב ונאמר זו שנפלה כאן מן ההיתר המרובה היתה או נחוש לומר שזו היא האסורה שנפלה שם תחילה. ולבאר אם נפלה אחת או שתים מהם לים הגדול או שנאכלו אם נתיר את השאר ונאמר אותן שנאכלו או שנפלו לים בהם היתה אותה של איסור והשאר מותר או נאמר שהאיסור נשאר בתוך הרוב. ולבאר אם יש הפרש בדבר זה בין שנפלה לים ונאבדה או שנאכלה ובין שפרשה אחת או שתים לצד אחד והרוב לצד אחד. ולבאר עוד האיסור הנבלל בתוך ההיתר וחזר ונפל מקצתו להיתר אחר אם נשער לפי חשבון או נחוש ונראה לכל אותו השיעור שנפל כאן מאותו התערובות כאילו כולו אסור אם לאו. ולבאר איסור מועט שנפל לתוך היתר מרובה ונתבטל וחזר ונפל עוד איסור לתוכו אם נאמר ראשון ראשון בטל או נאמר מצא מין את מינו וניעור. ואכלול בשער הזה דיני המפקיד או המייחד דבר המותר אצל הנכרי או אצל מי שהיה חשוד אם נחוש לתערובת איסור או לחליפין ובמה תהיה תקנתו אם בחותם אחד או בשני חותמות או ביושב ומשמר או ביוצא ונכנס. ואם מותר לסמוך על החשוד לאכול גבינה של נכרי ולומר לו קנה לי גבינה ממי שהוא נזהר בגבינת הנכרים או לומר לו קנה לי מאיש פלוני שהוא נזהר אם לאו. ואכלול עוד עם זה דין מי שלקח מן המקולין בשר ואחר כך נמצאת טריפה במקולין ואינו יודע מאי זה לקח ודין בשר שנתעלם מן העין ובשר שנמצא ביד נכרי בלא סימן. ואבאר כל אחד ואחד מאלו בפני עצמו בעזר העוזר ברוך הוא :

השער השלישי: בביאור דיני ביטול האיסורין. ולבאר אם מותר לערב איסור מועט לתוך היתר מרובה ולבטלו בידים לכתחילה אם לאו. ולבאר אם נפל איסור לתוך היתר ואין בהיתר כדי לבטלו אם מותר להוסיף בהיתר כדי לבטל את האיסור אם לאו. ולבאר אם בטלו בין בשוגג בין במזיד אם הוא מבוטל אם לאו :

השער הרביעי: בביאור איסור הכלים והכשרן. ואבאר בו הכלים האיסורין במה יהיה הכשרן. וכן אבאר דין הלוקח כלים חדשים מן הנכרי או שמשכנם הנכרי לישראל ואבאר אם מותר להשתמש לכתחילה בכלי שאינו בן יומו לפי שהוא כנותן טעם לפגם אם לאו. וגם אבאר אם נאמר סתם כלים אינן בני יומן אם לאו. ואבאר אפילו כלי בן יומו שנאסר מחמת איסור משהו אם מותר להשתמש בו לכתחילה כיון שאיסור מועט אם לאו. ואם יש הפרש בדבר זה בין שהכלי עשוי להשתמש בו בשפע ובין להשתמש בו אפילו בדבר מועט אם לאו. ואבאר כלי חרס ראם יש לו הכשר בהגעלה ואפילו לא בלע אלא איסור של דבריהם אם לאו. ואם יש לו שום הכשר אפילו בהחזרת כבשונות אם לאו. ואבאר כלי מתכות שבלע מן האיסור ונפלט ממנו קצתו ככלי שבשל בו בשר ואחר כך בשל בו ירקות וכיוצא בזה. וכן שפוד שצלה בו בשר ואחר כך צלה בו דגים. וכיוצא בזה אם מותר לבשל ולצלות בהן לאחר מיכן גבינה ונאמר בישול הירקות וצליית הדגים נעשו גיעול לבשר אם לאו. ואבאר כלי שטף שנאסר ונתערב באחרים אם נדין אותו בדבר שיש לו מתירין הואיל והכשרו בהגעלה וכיוצא בו ולפיכך צריך להכשיר את כולן או נאמר שהוא בטל ברוב כיבש ביבש. ואבאר סתם כליהם של נכרי אם אנו דנין אותו כשאינן בני יומן ואם מותר לומר לנכרי לבשל בכליו אפילו הדברים שאין בהם משום בישולי נכרים ושאין לחוש להם לתערובת איסור כפת של פלטר או מרקחת או נאמר כל שהוא אומר לו לבשל ולאפות בכליו כמי שמבשל הוא בידיו דומה ואסור ואם עבר ועשה כן אם מותר ואם לאו :

הבית החמישי: בית היין: אבאר בו ענין יין נסך וכליו וחלקתי אותו לששה שערים :

השער הראשון: בביאור מי עושה יין נסך לאסור אותו אפילו בהנאה. ומי אוסר אותו בשתיה ולא בהנאה. ואכלול עם זה דין שכר של עו"ג ויין תפוחים ורמונים ודין ריחו של יין נסך ואפילו קולטו בפיו לידע אם טוב אם רע וזהו הענין שקראוהו חכמים בת תיהא :

השער השני: בביאור מאימתי נעשה יין לקבל איסור ניסוך ובמה נעשה יין נסך ליאסר אפילו בהנאה ובמה יאסר בשתיה ולא בהנאה. ואכלול דין שכר יין נסך כפועלן שהשכיר עצמו להעביר חביות של יין נסך או שהשכיר בהמתו וספינתו להוליך יין נסך וכיוצא בזה. וכן אכלול עם זה אם מותר לשמש לפני עו"ג במזיגת יין נסך או להושיט לו את הכוס וכן דין הרוצה בקיומו של יין נסך ואפילו לזמן מועט וכדי לאבדו לאחר שעה כגון ששכרו העו"ג לשבור לו חביות של יין נסך או להשליכו לאשפה וכיוצא בו וכן דין מי שנעשה שומר עליו ואפילו שומר חנם שכל זה בכלל רוצה בקיומו. וכן אכלול עם זה דין דמי יין נסך ביד עו"ג או ביד ישראל. וכן אכלול עם זה אם מותר לסתום כובא על יד עו"ג בנעורת של פשתן וכיוצא בזה בזמן שהיא מטפטפת. וכן אכלול עם זה המוכר יינו לעו"ג ומודד לתוך כליו אם צריך להקדים וליטול ממנו מעות אם לאו :

השער השלישי: בביאור אי זה יין יש בו משום יין נסך ואי זה אין בו משום יין נסך ואיזה דבר של עו"ג נאסר משום יין נסך כיין נסך אע"פ שהוא עצמו אינו יין :

השער הרביעי: בביאור אצל מי מן העו"ג מיחדין יין ואפילו בלא חותם ואצל מי מפקידין ומיחדין בחותם. ואבאר אם מפקידין אצלם בחותם אחד או בשני חותמות או במפתח וחותם וכל שאר דיני יין שנתייחד עם העו"ג ודין מטהר יינו של עו"ג. ואכלול עם זה דין יין שנגעו בו גנבים ואינו יודע אם נגבים עו"ג או ישראלים ודין חבית של יין שנמצאת ואינו ידוע אם של יין נסך אם של יין כשר :

השער החמישי: בביאור דיני תערובתו של יין נסך בין של סתם יינן בין של ודאי יינן בין יין ביין בין יין במים בין בשאר דברים ודין חבית של יין נסך בתוך חביות של יין כשר. ואכלול עם זה דין נצוק ונצוק בר נצוק :

השער הששי: בביאור דיני כלי היין במה נאסרין ובמה יהא הכשרן :

הבית הששי: בית הקדושה: בביאור ענין נטילת ידים ומים אחרונים ומים אמצעיים ודיניהן. וחלקתי אותו לחמשה שערים :

השער הראשון: בביאור עד איזה פרק צריך ליטול ידיו לחולין במים ראשונים ועד איזה למים אמצעיים ולאחרונים ולאי זה דבר צריך ליטול תחילה ולאי זה דבר צריך לרחוץ באמצעיים ולאיזה באחרונים :
השער השני: בביאור שיעור המים שיטול בהם ידיו ובאיזה מים. ובביאור אם מותר לאכול בלא נטילת ידים אם כרך ידיו במפה וכיוצא בזה. ובביאור דין אוכל מחמת מאכיל :
השער השלישי: בביאור הכלי שהוא נוטל ממנו לידים. ואכלול עם זה אם נוטלין מים ראשונים או אחרונים על גבי כלי או אפילו על גבי קרקע :
השער הרביעי: בביאור אם צריך ליטול מכח אדם אם לאו וממי נוטלין ואם צריך כוונת נטילה אם לאו. ואכלול עם זה אם צריך ליטול ידיו בכל פעם ופעם שהוא רוצה לאכול אם לאו או אם מותר ליטול פעם אחת ביום ומתנה :
השער החמישי: בביאור דיני החציצה לנטילה. ואכלול עם זה דין היסח הדעת לנטילת ידים. ועוד אבאר ענין הברכה למים ראשונים ולמים אמצעיים ולמים אחרונים :

הבית השביעי: בית הנשים: בביאור ענין הנדה והזבה והיולדת וטהרתן. וחלקתי אותו לשבעה שערים. ואכתוב שעריו ומה שהן כוללין בפני עצמן אחר כתבי סבת התעסקי בביאור הבית הזה אעפ"י שכבר נכתבו בו לראשונים חבורים רבים ונכדבים וכל העוסקים לשם שמים מקבלין שכר להועילם ואפילו תועלת קטנה והאלהים אשר בראנו לכבודו ולעבוד עבודתו יראנו נפלאות מתורתו אמן :

הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום: חרוז לבעל הספר הנותן אמרי שפר: עורה לובש בגדי קדש מתקדש לשבת בית: הישר נפש לקנות חפש עם שרים לבנות לה בית: וערוך לפני אל מכמוני רעיון הם שומרי הבית: קח מחכמי לב מעמי דת וקרא שם ובנה בית: סב לטהר לב סור מסוג לב בית יקציע מבית: טח עינו לא ראה אור לא ידע אתו מה בבית: תן משמרת דת נבחרת ובחכמה בנה בית: רוץ לספרים כספירים ובזהב טהור מבית: הם הם באמת מגידים את בית ישאל את הבית: קח מספר אמרי שפר לשמור משמרת הבית: בם הוד תעטה וכבוד בתי הנפש על כל הבית: בא בשערים הנמסרים ומסודרים תבנית הבית: הם סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית: שאו אל איש חמודות שיר ידידות ודרשו מעלי ספר שלומו: שאו מנחה שלש עשרה כמדות תעודת אל ומדותיו לעמו: שאו קדש ידיכם לשערים והבית אשר בנה שלמה :

אמר הכותב החכמים אשר היו לפנינו אשר ראו עינינו ואשר ספרו לנו אבותינו. חומה היו לנו גם לילה גם יומם. בצילם חיינו בגוים שתינו מימיהם ואכלנו את לחמם. כי נדדה שנתם ימים ולילות לדעת מה יעשה ישראל לבל ידח ממנו נדח ליפול באחת המכשולות וחברו לנו ספרים ללמד דעת את העם בכל השערים. לא יקוו לאיש ולא ייחלו לבני אדם. כי לאלהים ישפטו לא לאדם. להודיע את חקי האלהים ואת תורותיו ללכת באור ה' ונלך באורחותיו ועתה נתקלקלה השורה. כי יחשבו קצת אנשים ליטול עטרה. ולקבל מבני אדם שכר ותשורה. כי אל בית מלחמתם מלחמה יעשו קרדום את התורה. ובשנאתם או בקנאתם חשבו להדיח דברי אמת יסדום זולתם. ולא יבינו לאחריתם. כי יעמדו מביני מדע אחריהם. ויבחנו דבריהם. אם האמת אתם. שוא יהיה תמורתם. או שוה יהיה תמורתם. והמלאכה הזאת נמבזה ונמס. עושה אלה דרכיו בוזה ונפשו חומס. אף כי יוכל לעשות אפילו מי שלמד אות. כי ילך לראות מה דבר ומה חבר מי שקדמו וחקק ישר בששר על ספרו חכם יחשב. כי יאמר זה נאה וזו אינה נאה. והדרך הזאת לא רחוקה מאחד התלמידים ולא מלאה. ומי לא יוכל לדחות בדבר שפתים. דברים נכוחים הנושקים שפתים. ויפתה את אשר לא ידעו דבר כן לאמר זה אפשר וזה יתכן. ומה בצע כי יעמדו הדברים לפני חכם ואשר האמת יבין חכם ויפטירו עליו בשפה כי תרם מן הרעה אל היפה. ולו חכמו יסכמו אוהבי התורה באשישות וירפדום בתפוחים. ולא יאכילום מלוחים. וישקו בנודות נפוחים. עוללי טפוחים. והאמנם העטרות תהיינה לאמת ומכיריו. ושכר אמת לבאים אל שעריו כי הוא המורה את דרך עץ החיים צו לצו קו לקו. לא יחסר כל בו ואם ירבו חלקיו. על כן הנני אחר דברי אחד מאלה מחזר ואשקוד על דברו. ואומר אל טחי תפל ויפול על האמת יציץ נזרו ואם איש להשמיל לא ימשוך אחרים אחריו בשנותו את טעמו ואת סדריו ואף כי האמת אין צריך עזר כי הוא העוזר הנכשלים בשערים ובו יבחנו כל הדברים ההדר הוא למכיריו. ולאשר בעוזריו. ואלהי אבי בעזרי ויצילני מחטוא בלשוני. ולכוין לאמת יתן ה' שכרי. וזה החלי לעשות בעזר העוזר ברוך הוא אשר נתן לנו תורת אמת מקור חיים וצוונו לבחור בחיים. כדכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. זה ימים חובר ספר באיסור והתר הוא אשר קראו מחבורורת הביתכבר זמן רב נטשו דבריו עברו ים מצפון ומים. והמלאכה היתה דיים ועתה עמד אחד ולא משל ברוחו ולא חשש לקמחו ונסב על הבית ויערב לחכו לתפוס עליו כצוף ומן. ולא חשש כי ילכדו דבריו בפני כל חכם לב ברשתו אשר טמן. והנני בא לשמור את משמרת הבית מסח וקיץ מונד קוץ נכסח אקציע מבית. על כן קראתי שם הספר הזהשמרת הביתאשר לו תכרע כל ברך תשבע כל לשון אשר הוא ראשון והוא אחרון יהיה עם פי וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון :