תורת הבית הארוך/בית חמישי/שער ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

השער הרביעי[עריכה]

השער הרביעי: בביאור אצל מי מן העו"ג מייחדין יין ואפילו בלא חותם ואצל מי מפקידין או מייחדין בחותם היין. ואבאר אם מפקידין אצלם בחותם אחד או בשני חותמות או מפתח וחותם וכל שאר דיני יין שנתייחד עם העו"ג ודין מטהר יינו של עו"ג. ואכלול עם זה דין יין שנגעו בו גנבים ואינו ידוע אם עו"ג או ישראלים. ודין חבית של יין שנמצאת ואינו ידוע אם של יין נסך או של יין כשר: תניא בפרק השוכר שבע"א איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני שלשה שלא לעבוד ע"ג דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות בני נח ואחרים אומרים אלו ואלו לא באו לכלל גר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא איזהו גר תושב ר' יהודה אומר זה גר אוכל נבילות מייחדין אצלו יין ואפילו בעיר שרובה נכרים ואין מפקידין אצלו יין ואפילו בעיר שרובה ישראלים פירוש לפי שהוא אינו מנסך ואינו נוגע ולפיכך מייחדין אצלו בביתו של ישראל וברשותו אבל אין מפקידין אצלו לפי שאינו מקפיד בעו"ג הנכנסין אצלו שלא יגעו בו ויינו כשמנו. ולגבי יין נסך לא פליגי אלא דברי הכל היא דכל שהוא מוחזק שאינו עובד ע"ג אע"פ שלא קבל בפני שלשה חברים שלא לעבוד ע"ג מייחדין אצלו יין אבל אין מפקידין אצלו יין בלא חותם. ותדע לך מדאמרינן התם ר"יּ שדר קורבנא לבי אדרבן ביום חגו אמר קים ליה ביה דלא פלח לע"ג א"ל רב יוסף והתניא איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ג א"ל כי תניא ההיא להחיותו אלמא דוקא להחיוהו הוא דאיפליגו אבל לענין יין ושאר דבריו לא פליגי וכיון שכן אף ישמעאלים הללו שהן מוחזקין שאינן עובדי ע"ג ואין דרכן לנסך אע"פ שלא קבלו עליהן שלא לעבוד ע"ג מייחדין אצלן יין בביתנו אבל אין מפקידין אצלם יין בביתם לפי שאינן מקפידין על מגע נכרי אבל כל שאר העו"ג שעובדין ע"ג ומנסכין יין לע"ג שלהן אין מייחדין אצלם יין ואין צריך לומר שאין מפקידין אצלן ואע"פ שאמרו בעו"ג שבחוץ לארץ שאינן עובדין ע"ג אלא שמנהג אבותיהם בידיהם מכל מקום כיון שיש בהם מנסכין אין כח בידינו להתיר לייחד אצלן בלא חותם כדינו. ואפילו בדיעבד אין מתירין אותו. ובמה מייחדין או מפקידין. שנינו בברייתא בפרק אין מעמידין ומייתינן לה בשלהי פרק ר' ישמעאל אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרין. זה הגירסא הנכונה. ויש גורסין ומפתח או חותם ביד ישראל. ואפילו לפי גירסת הספרים דגרסי ומפתח וחותם מפרשים הם דמפתח או חותם קאמר דבאחד מהם סגי. ויש ראיה לדבריהם מדאמרינן התם אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם אחד ביד נכרי חוץ מן היין שאין משתמר בחותם אחד ורבי יוחנן אומר אפילו יין משתמר בחותם אחד. הא רבי אליעזר הא רבנן דאלמא לר"א בחותם אחד סגיא ולא בעינן מפתח וחותם ואינו מחוור שהרי פסק רב כאן כר"א דאמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר. ואלו רב בעצמו אמר באותו פרק חבית צריך חותם בתוך חותם ואע"ג דבההיא סוגיא משמע דבישראל החשוד מיירי מכל מקום הוא הדין בנכרי והכין איתא בירושלמי דמייתי הא פלוגתא דחבית דרב ושמואל גבי הא פלוגתא דר"א ורבנן דאלמא בחד גוונא מיירי. וכן כתב בהלכות פסוקות דמר יהודאי גאון ז"ל דר"א ורבנן בנכרי פליגי והכין ודאי משמע דהא רב אשי דהוא בתרא משמע דבעי ביין שלנו ביד עו"ג חותם בתוך חותם דתנן בפרק אין מעמידין אלו דברים של עו"ג אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של עו"ג שהיתה תחילתו יין. ואקשינן פשיטא משום דהחמיץ פקע איסוריה מיניה. ופריק רב אשי הא קמשמע לן דחומץ שלנו ביד עו"ג לא בעי חותם בתוך חותם. אלמא לדידיה היין שלנו ביד עו"ג בעי חותם בתוך חותם. וההיא ודאי משמע דאליבא דהלכתא נסיב לה דאי אליבא דרבנן הכין הוה ליה למימר דחומץ שלנו ביד נכרים דרבנן לא בעי חותם בתוך חותם אלא הגירסא הראשונה נראת ומפתח וחותם גרסינן וקולו של רבי אליעזר דעביד מפתח אחד עם חותם בשני חותמות ואע"פ שאפשר לזייף המפתח ולא יהא ניכר אפילו כן סבירא ליה לרבי אליעזר דכולי האי לא טרח. ורבנן סברי דלעולם אסור עד שיהו שם שני חותמות. ופלוגתא דר' אליעזר ור"י דהכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ור' יוחנן אמר אפילו יין בחותם אחד ומפתח קאמר. וכי פסק רב הלכה כרבי אליעזר במפתח וחותם קאמר ולעשותן כשני (דף קמב) חותמות ולעולם שני חותמות בעינן אלא שמפתח אחד עולה במקום חותם אחד. והשתא ניחא מאי דפסק רב בפלוגתא דר"א ורבנן כר' אליעזר ופסק בחבי"ת דבעינן חותם בתוך חותם. ולאו דוקא אלא אפילו מפתח וחותם כשני חותמות ולאפוקי דלא סגי ליה בחותם אחד בלחוד וכזה נראה שהיה דעת הרב בעל הלכות גדולות שכתב כלשון הזה. תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרין. והלכתא כר' אליעזר. אמר ר' אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מן היין ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר חותם בתוך חותם. והלכתא כר' יוחנן. אלו דבריו ז"ל. ומכאן אתה למד שהסכים לפירוש שכתבנו. וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי ז"ל שפסק כר"א וכתבה לההיא דרב אשי לגבי חומץ. ואלא מיהו יש לעיין לפי פסק זה מה שאמרו בשבת בפרק כל כתבי הקדש התיר להם רבי חנינא לבית רבי יין הבא בקרונות של עו"ג בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר או משום אימתא דבי נשיאה. והתם חותם אחד בלחוד הוא וביד עו"ג ממש הוה אלמא ר"א בחותם לבדו מתירו. ומסתברא לי דהתם נמי מפתח היה בידן של בית רבי דשלהן היה וכגון שייחד לו קרן זוית בקרון והניחו שם היין ומפתח בידן. וגרסינן בירושלמי גמרא המניח יין בקרון. אמר בי יוחנן מעשה בקרון אחד של בית רבי שהפליגה יותר מארבעת מילין אתא עובדא קמי רבנן ואכשרון. ונראה שזה הוא המעשה שאמרו שם בפרק כל כתבי הקודש ובחותם אחד כמו שאמרו שם בגמרא ומקום מיוחד היה להם ומפתח בידם דכל שאין שם שני חותמות אע"פ שיש מפתח וחותם חותם אחד סתם קרי ליה ולא עדיף מפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יוחנן בהכל משתמר בחותם אחד דמפרשינן דחותם אחד עם מפתח קאמר ולפי פירוש זה הא דאמרינן בפרק השוכר וכי מאחר דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לשיתומתא וכרבי אליעזר דלא חייש לזיופא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עו"ג. הכי פירושה מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עו"ג ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל ופריק משום שיבא. ופירש הרב אלפסי ז"ל שיבא שמניחין נקב במגופת החבית לאחר שטחין את פיה כדי שיצא הרוח ממנו ולא ישבר את הכלי וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה. ונמצא עכשיו לפי פירוש זה דלעולם יין צריך שני חותמות בין שהפקידו אצל עו"ג בין שהפקידו אצל ישראל החשוד לנסך את היין. ומיהו במפתח וחותם סגי דכשני חותמות נינהו ולר"א דקיימא לן כוותיה. ואי איכא שייבי אפילו בכמה חותמות לא סגי דאיכא למיחש דילמא שתי על ידי מיניקת ומנסכו. גרסינן התם בפרק אין מעמידין היכי דמי חותם בתוך חותם אמר רבא אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימה הוי חותם בתוך חותם שריקא ולא חתימה לא הוי חותם בתוך חותם דיקולא אפומא דחביתא ומהדק הוי חותם בתוך חותם לא מיהדק לא הוי חותם בתוך חותם נוד בדסיקא צירה וחתימה ופיה למטה הוי חותם בתוך חותם פיה למעלה לא הוי חותם בתוך חותם אכיף פומא לגאו וצייר וחתים אפילו פומא לעיל הוי חותם בתוך חותם. וכתב הראב"ד ז"ל דכל שני קשרים משונים הוי חותם בתוך חותם ודוקא בשהכיר את קשריו שלא נשתנו ודוקא במפקיד יינו אצל עו"ג וחוזר ורואה את קשריו כי מי שעשה הקשר בקי בו בטביעות עינא אבל השולח את יינו אצל חבירו ע"י עו"ג אין סימני הקשרה מועילין אלא סימן כתיבה בלבד ע"ג הטיט בפי החבית בכדי שיהא ניכר שלא נשתנה ביד נכרי כי סימן זה אינו יוצא מתחת יד עו"ג וכדגרסינן בברייתא השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עו"ג אם מכיר חותמו וסתמן מותר ואם לאו אסור. ולפי פירוש זה כל שאנו משלחין בשר או יין ביד נכרי חתומים בכתב אינו צריך לחזור אחר החותם אם נשתנה אם לאו. אבל בשאר החותמות צריך לחזור אחריהן אם נשתנו אם לאו. ויש מי שאומר שאפילו בשאר סימנין אין צריך לחזור אחריהן אם נשתנו וכל שמודיע למי שנשתלחו לו שיש ע"ג סימן כן וכן שרי והא דאמרינן בברייתא אם מכיר חתמו וסתמו לאו דוקא שיכירנו בטביעות העין קאמר אלא שיהיה כעין חותמו וסתמו קאמר שאם חתמו באחד מן הענינין צריך שיכיר שיהא בו כעין אותו חותם ולא שנשתנה לחותם אחר שאינו ממין חותמו וסתמו. ורבנו יצחק הזקן זצ"ל פירוש דברייתא דקתני אם מכיר חותמו וסתמו לאו למימרא שצריך לחזר אחריו ולדקדק אם מכירו אם לאו אלא הכי קא אמר אם כשחזר על חותמו מכירו כשר ואם לאו אסור דמוכחא מילתא ודאי שנשתנה ונזדייף אחר שאינו מכירו אבל אם לא הלך ולא ראה כלל אלא שהישראל השני מצאו חתום מותר. והכין ודאי מסתברא דהא אמרינן דלא טרח ומזייף והילכך כל שלא ראינוהו שנשתנה חזקה לא טרח ומזייף ומכל מקום נכון הדבר להודיע בכתב למי שנשתלח לו איזה סימן עשה בו. וכן כתב רבנו יצחק ז"ל. עוד שמעתי בשם רבנו יצחק ז"ל דשני אותיות כשני חותמות ולא טרח ומזייף להו. וטעמא דמסתבר הוא. ואם תאמר אע"פ שחתם את החבית או את הקנקן בכמה חותמות ניחוש שמא יקוב חור בחבית כעין ברזא ויוציא ממנה לא היא דהא קיימא לן כרשב"ג דאמר בפרק השוכר דלשיתומא לא חיישינן. ואפילו לרבנן נמי דחיישינן לשיתומא הני מילי שיתומא דמגופה אבל בגופה של חבית לא דקשה הוא לינקב. וצריך לחתום בפי כל נקבי הברזות כמו שצריך לחתום בפי החבית. דברים אלו שאמרנו בישראל שהפקיד יינו ביד נכרי או שמייחדו אצלו אבל בשלא בצדו או שלא נתייחד עמו פעמים אסור עד שיהא המפתח וחותם בידו ופעמים מותר אע"פ שאין מפתח וחותם בידו וכמו שיתבאר בעזר העוזר ברוך הוא. יש לו שייכות בבית כיצד. שנינו בברייתא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאוהו יין ישראל דר באותה חצר מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו פירוש ישראל דר באותה חצר אע"פ שהעו"ג דר שם גם כן מותר. ואפילו היה יין בחצר ממש דכל שישראל דר שם ואין לו לעו"ג שייכות ביין אע"פ שיש לו שייכות בבית בחזקת משתמר הוא עד שיצא ישראל ויאמר לו שהוא מפליג כמו שנכתוב בעזרת השם דהוה ליה כמניח נכרי בחנותו ששנינו בפרק השוכר שהוא מותר אלא אם כן הודיעו שהוא מפליג בחצר אחרת אם יש מפתח וחותם ביד ישראל ואע"פ שהנכרי דר בה ואין הישראל דר בה לא גרע ממפקיד יינו ביד נכרי דשרי כר' אליעזר וקיימא לן כוותיה וכדכתיבנא לעיל. אבל אם אין מפתח וחותם בידו אסור. ואע"פ שאין לו שייכות ביין הואיל ויש לו שייכות בבית ודר בחצר אסור שאדם עשוי לבא ולראות מה שהשכיר או מה שמכר ואין השוכר והלוקח מקפידין בכך. ומיהו נראה דדוקא בשהנכרי דר באותה חצר הא בשאין העו"ג דר בה מותר דהשתא לא עביד דאתי שאין לו שייכות בה והיינו דקתני אחד השוכר ואחד הלוקח בית בחצירו של עו"ג ולא קתני השוכר או הלוקח בית מן העו"ג. ויש מי שאומר דכל כי הא שאין העו"ג דר באותו חצר אפילו נמצא העו"ג עומד בצד היין מותר דנתפש עליו כגנב דכל שהשכירו לו הרי הוא כמוכרו עד זמן שכירותו אבל הראב"ד ז"ל מחמיר בזה דכיון שהבית שלו ואפילו אינו שלו עכשיו אלא שמכרו לו לחלוטין עדיין יש לו קצת שייכות בו לפי שאדם עשוי לבא ולראות מה שהשכיר או מה שמכר ואין הלוקח מקפיד עליו בכך. והילכך כל שנמצא עומד בצד היין חוששין לו וראוי לחוש לדברי הרב ז"ל. וכתב עוד הראב"ד ז"ל דמסתברא דדוקא שוכר או לוקח בית בחצרו של עו"ג לפי שיש לו בה שייכות כמו שאמרנו אבל בחצרות של ישראל ממש שלא שכרו ולא לקחו מנכרי אפילו היה העו"ג דר באותה חצר ואין ישראל דר בה מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל לפי שאין לו בה שייכות ואפילו נמצא עומד בצדו שהרי מכל מקום נתפש עליו כגנב והני מילי ביום אבל בלילה אסור ולולי שאמרה הרב ז"ל הייתי אומר דלא שנא יום ולא שנא לילה אלא כל שיש דלתים לחצר וננעל אפילו ביום אסור שהרי יש לו שייכות בחצר ואית ליה לאשתמוטי על הנעילה הילכך אסור ואם לא ננעל החצר או אפילו ננעל ויש חור בדלתות או במקום אחר שיכול לראות משם חביות שבבית מותר הא לאו הכי אסור וכדאמרינן בפרק השוכר ההוא ביתא דהוה מלי חמרא דישראל ונכרי על נכרי ואחדיה לדשא באפיה והוה ביזעא בדשא אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור ואם אין לו דלתים אפילו בלילה מותר דמימר אמר השתא מדכר ליה לחמריה ואתי ואתפס עליו כגנב. וכדאמרינן התם ההוא (דף קמג) ישראל ועו"ג דהוו יתבי ושתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בבי כנישתא קם נפק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה והדר אתי. וגרסינן תו התם ההוא ישראל ועו"ג דהוו יתבי בארבא שמע ישראל קול שיפורי דבי שמשי קם סליק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מדכר ליה לחמריה ואתי ואי משום שבתא אמר רב א"ל איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמרינן יהודאי לא מינטרי שבתא דאי מינטרי שבתא כמה כיסי משתכחא בשוקא ואינהו לא ידעי דסבירא לן כר' יצחק דאמר מוליכו פחות פחות מארבע אמות. ומשמע מיהא דאפילו לא לן ישראל שם בלילה נמי שרי דהא ודאי מדקאמר ואי משום שבתא אמר לי איסור גיורא וכו' על כרחין חוץ לתחום הוא ובדלא אתא בשבתא אלמא אפילו בלילה מירתת ואמר דילמא השתא אתי. ואפילו בכי הא דאסור ליה לישראל למיתי שרי משום האי טעמא דכל דמיסתפי ואמר השתא מידכר ליה לחמריה חמרא שרי. ואפשר לומר שאף הראב"ד ז"ל לא אמרה אלא בחצר שהעו"ג לבדו דר שם מפני שדרכן של בני אדם לסגור דלתות בחצרות במנעול בלילות מפחד גנבים ועוברי דרכים. ומן הסתם חוששין שמא סגר בעדו כמנהג בני החצרות אבל במקומות שאין להם דלתות כארבא ואי נמי בחצר שישראל דר שם לא שנא לילה ולא שנא יום. וכן כל שהוא מניח את יינו בחזקת משתמר אעפ"י שיש לעו"ג שייכות בבית הרי זה מותר אעפ"י שאין מפתח וחותם בידו ואפילו נמצא עומד בצד היין אלא אם כן הודיעו שהוא מפליג או שאמר לו שמור שהרי הוא כאומר לו שהוא מפליג דתנן בפרק השוכר עו"ג שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב. רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוב ותגוב. המניח יינו בקרון או בספינה והלך בקפנדריא נכנס למדינה ורחץ מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שיסתום וישתום ויגוב. רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותגוב. המניח עו"ג בחנותו אעפ"י שהוא יוצא ונכנס כלומר שהוא אינו יושב ומשמר מותר. ואם מודיעו שהוא מפליג עד שישתום ויסתום ויגוב. רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ויגוב. ואמרינן עלה בגמרא וצריכא דאי תנא קמייתא משום דסבר דילמא אתי וחזי לי. אבל בקרון וספינה מפליג לה לספינתיה ועביד מאי דבעי. כלומר הוה אמינא דניחוש דילמא מפליג לה לספינתיה קמשמע לן דלא חיישינן להכי ואי תנא קרון וספינה משום דסבר דילמא באורחא אחריתי אזל וקאי לגודא וחזי לי. אבל המניח עו"ג בחנותו אחיד לה לבבא ועביד מאי דבעי אימא לא צריכא כלומר דלא חיישינן להכי וכל הנך דבפרק השוכר שאמר דאי אחריה לדשא באפיה חמרא אסיר דוקא בידעינן בבירור דאחריה לדשא בענין שאין ישראל יכול ליכנס שם שלא מדעתו של עו"ג אבל בדלא ידענין שרי ואע"ג דאיכא מנעול בפנים שהיה יכול לנעול אם ירצה. ואלא מיהו שמעינן מינה דאי אחיד לה לבבא אסור דעד כאן לא אמרינן אלא חיישינן דילמא אחיד לה לבבא הא ידעינן בבירור דאחיד חיישינן כיון דאית ליה שייכות בבית ואית ליה לאשתמוטי דברשות עומד שם שהרי הישראל הניחו שם. וכן נמי מדאמרינן גבי קרון וספינה דמימר אמר דאתי באורחא אחרינא וקאי אגודא וחזי אלמא בדאיכא דוקא דרכא אחרינא דמצי אתי בה וחזי ליה הא אלו לא הוה תמן אלא חדא אורחא דכל דאתי חזי ליה מכיון שהפליג עיניו מהם אסור דהא חזו דאזל ליה ואי אפשר ליה דאתי דלא חזו ליה אינהו וכן נמי אם הפליגו הספינה בים במקום שאי אפשר לראות אסור מדאמרינן בגמרא אבל בקרון וספינה מפליג ליה לספינתיה ועביד מאי דעביד צריכא. כלומר צריכא הא דקרון וספינא לאשמועינן דלא חיישינן לדילמא מפליג הא אילו הפליג לה לספינתיה חיישינן דעביד מאי דבעי דהא חזי ליה ולא אפשר לה למייתי. ובהדיא שנו כן בתוספתא דתנינן תמן המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אעפ"י ששהא לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שנעל עליו פונדק אסור. המניח יינו לספינה ונכנס לכרך אעפ"י ששהא לזמן מרובה מותר ואם הודיעו או שהפליגה ספינתו אסור. (דף קמד) ותנן היה אוכל עמו על השולחן והניח לגין על השולחן לגין על הדולבקי הניחו ויצא שעל השולחן אסור שעל הדולבקי מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות אסורות סתומות כדי שיפתח ויגוף ותגוב. הא דקתני שעל הדולבקי מותר דוקא בשהיה חוץ לפישוט ידים אבל אם היה בתוך פישוט ידים שאפשר לו ליגע בעידנו יושב במקומו אסור ושעל השולחן אפילו חוץ לפישוט ידים אסור. והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם הוון בעו מימר מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידים מה שעל הדולבקי מותר בתוך פישוט ידים ולא כן א"ר בשם רב ששת כשם שנתנו פישוט ידים לטהרות כך נתנו פישוט ידים ליין נסך אלא מפני מה דאמר על השולחן אסור בתוך פישוט ידים מה דאמר שעל הדולבקי מותר ובלבד חוץ לפישוט ידים כך מצאתי הגירסא בספרים ונראה לי שהיא משובשת שאם כן אין הפרש בין השולחן לדולבקי אלא כך היא הגירסא שעל השולחן אסור אפילו חוץ ליפשוט ידים. הא דקתני במתניתין אם הניח בחזקת משתמר איבעיא לן בגמרא היכי דמי בחזקת משתמר ואהדרו כדתניא הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות אעפ"י שהפליג מהן יתר ממיל טהרותיו טהורות. ואם אמר להם לכו ואני אבא אחריכם כיון שנתעלמה עינו מהן טהרותיו טמאות ואמרינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואמרינן רישא בבא להן דרך עקלתון כלומר שיכול לבא להם דרך עקלתון שאינן יכולין ליזהר בו ומירתתי ולא נגעי ואפילו הכי קתני סיפא דכל שאמר להם לכו ואני אבא אחריכם סמכא דעתייהו שלא יבא בדרך עקלתון אלא באותו דרך שהלכו הם יבא אחריהם. ולפיכך כל שנתעלמה עינו מהם לא מירתתי ונגעי. ואם תאמר מאי קא מיבעיא להו היכי דמי חזקת משתמר דהא מדקתני במתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג אסור אלמא משמע דחזקת משתמר הוי כל שלא הודיעו שהוא מפליג. תירץ הרמב"ן ז"ל דאחביות פתוחות קא מבעיא ליה דאפילו הן מותרות כדבעינן למכתב בסמוך. וטעמא מאי קא מיבעיא ליה דכיון דפתוחות הן אע"ג דלא הודיעו שהוא מפליג אמאי מותרת והלא הנכרי רואה הדרך לפניו שאין שם הבעלים ויכול הוא ליגע ומסקנא בבא להם דרך עקלתון ויפה פירש. הא דקתני בכל הנהו בבי דמתניתין אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר אפילו בשנתעלמו מהם עיניו ואפילו מיל נמי כדקתני בברייתא דטהרות אע"פ שהפליג מהן יתר ממיל טהרותיו טהורות ואפילו חביות פתוחות מותרות דומיא דהיה אוכל על השולחן והניח לגין על הדולבקי ולגין על הדולבקי פתוח קאמר דומיא דלגין שעל השולחן וכל שלא אמר לו מזוג ושתה אפילו שעל דולבקי מותר ותדע לך עוד דהא כשאמר לו מזוג ושתה דקתני במתניתין שאף על הדולבקי אסור הא קתני פתוחות אסורות דאלמא אי לא אמר ליה מזוג אף פתוחות שעל הדולבקי מותרות. ובהדיא קתני בתוספתא פרואה שישראל ועו"ג כונסין לתוכו יין אעפ"י שחביות פתוחות ועו"ג יושב מותר מפני שחזקת המשתמר. והא דקתני סופא דמתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום דמשמע לכאורה דכולה מתניתין בסתומות מיירי. לא היא אלא הכי קאמר ואם הודיעו שהוא מפליג אע"ג דחביות סתומות אסורות אם שהה כדי שישתום ויסתום וכתב הרמב"ן ז"ל דמיהו משמע דדוקא בשיש פקק של עץ וכיוצא בו בהן דאי בפתיחות לגמרי כיון שהם על כתפו ויכול ליגע בהדיא חיישינן ואע"ג דמתניתין סתמא קתני משום דלאו אורח ארעא להעביר חביות ממקום למקום בלא שום פקק ומכל מקום נראה ודאי דדוקא מעביר אבל אידך בבא דמתניתין כגון המניח יינו בקרון או בספינה וכן המניח נכרי בחנותו משמע ודאי דאפילו בפתוחות לגמרי קאמר דומיא דסופא דלגין על הדולבקי. וכן כתב הראב"ד ז"ל דחלוק יש ביניהם דבחנות וספינה דאין לו רשות ליגע בחביות אפילו פתוחות נמי אבל מעביר נמי דוקא סתומות כדי שלא יגע דקרוב הוא ליגע דגרסינן בפרק רבי ישמעאל נכרי דארי כובא וישראל אזיל בתריה מליא אסור משום שמא הורידה מכתפו ונגע בו ואומר לנוח מעט הוצרכתי. ומ"ש הרב ז"ל דחוששין שמא הורידה מכתפו לאסור אף בשהיא חסרה נראין ודאי דבריו בזמן שאינה חסרה כל כך שאם הרכינה בעודה על כתפו יכול ליגע בו אבל אם היא חסרה כל כך שאינו יכול ליגע ביין אלא אם כן הורידה מכתפו לא חיישינן דמירתת. והכין איתא בירושלמי אמר רבי שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אתא עובדא קומי רבי אבהו ואסר אמרי בפתוחות הוה עובדא אמר רבי זריקא לא סוף מלאות אלא אפילו חסרות דטרף ונגע בידיה וחזר. פירוש טרף ביין בכתפו עד שהרכין החבית ונגע ביין בידו. אלמא כל היכא דיכול להרכין בעודה על כתפו וליגע חוששין אבל להורידה מכתפו לא חיישינן דמירתת וא"ת ובפתוחות כי לא הודיעו אמאי מותרות והלא העו"ג רואה הדרך לפניו ואין שם אדם ולמה ימנע מליגע הא אמרינן בגמרא דדוקא בשיש שם דרך אחרת שיכול לבא עליהם דרך עקלתון ובשלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם. הא לאו הכי אסורות. ולפי הענין הזה אפשר שאם היו שם שנים או שלשה פועלים עו"ג שיכול אחד מהם להסתכל (דף קמה) בדרך העקלתון שאפשר לישראל לבא בה אסור שהרי חזרו כל הדרכים כדרך אחד שהאחד מסתכל והשני נוגע. אלא שאינו נראה כן לכאורה מלשון הברייתא דקתני היו חמריו ופועליו טוענין טהרות דאלמא אפילו בפועלים רבים טהרו בשלא אמר להם אני אבא אחריכם. ואוקימנא בבא להם דרך עקלתון ורחוק לומר שיש שם דרכי עקלתון הרבה יותר ממספר הפועלין. וכן בספינה וקרון. וממתניתין דמעביר חבית ומסופא דלגין שעל הדלובקי איכא למשמע דמניח נכרי בחנותו וכן מניח יין בקרון או בספינה אפילו נמצא עו"ג עומד בצד החביות מותר. והא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום וכו'. פירש הראב"ד ז"ל דדוקא בשהודיעו מקום הפלגתו ויש בה כשיעור הזה אבל אם לא הודיעו מותר ואפילו אמר להם אני אבא אחריכם דמירתתי שמא לא ישהה כל כך שיוכלו לשתום ולסתום או לפתוח ולסתום ואפילו שהה הרבה מכל מקום בכל שעה ושעה מירתתי שמא השתא אתי. ואעפ"י שלענין טהרות אמרו שאם אמר לה לכו ואני אבא אחריכם אם נתעלמו עיניו מהם טהרותיו טמאות. התם בחביות פתוחות ואי נמי באוכלין דבהרף עין יכול ליגע אבל חביות סתומות שצריך לפתוח ולסתום ולהתייבש רתותי מירתתי אלא אם כן הודיען מקום הפלגתו. ואפילו בשהודיען אם יש שם דרך אחרת שיבא עליהם תוך שיעור פתיחה וסתימה ונגוב מותר דמימר אמר שמא דרך עקלתון הוא בא ובשלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הא לאו הכי סמכי דעתייהו דבאותו דרך בא אחריהם ולא דרך עקלתון כדאמרינן בגמרא גבי טהרות והא דקתני במניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא. פירש הראב"ד ז"ל דמשום הכי נקט הכי כי האי לישנא לומר הודיעו שהוא נכנס למדינה לרחוץ שאם הודיעו כן אפילו לא הודיעו באיזה דרך הוא בא אסור כיון שיש שיעור בכניסת העיר ורחיצת המרחץ כדי שיפתח ויסתום ותגוב אבל כשהלך בקפנדריא שלא ידעו הם שהלך לרחוץ אעפ"י ששהה הרבה מותר דמירתתי השתא אתי השתא אתי. והא דקתני במניח בחנות יוצא ונכנס מותר לאו למימרא שאם שהה כדי פתיחה וסתימה וניגוב בין כניסה לכניסה אסור ואעפ"י שלא הודיעו שהוא מפליג אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך בעל הבית להניח חנותו לנכרי ולהפליג. ויוצא ונכנס דקתני לאו למימרא שיצא ונכנס ואחר כך יצא והפליג ביציאה ראשונה מותר דדעתו של נכרי שלא יצא להפליג זה אלא לצאת וליכנס כדרך שאדם עושה עושה בחנותו כל שלא הודיעו שהוא מפליג. וכל שאמר לו שמור ושהה אעפ"י שלא הודיעו מקום הפלגתו אסור בפתוחות כל שיכול ליגע ובסתומות כל ששהה כדי שיפתח ויסתום ותגוב. וכדתניא בפרק השוכר ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור והיינו טעמא דאסור אעפ"י שלא הודיעו שהוא מפליג דכיון שבטח בו ומסר לו שמירת הבית סמכא דעתיה דכיון דהמניח לא מהדר עליה ואינו מתיירא פן יבא עליו פתאום ואינו נמנע מליגע. דגרסינן נמי התם ההיא מסוביתא דמסרה לה מפתח לנכרית אמר ר' יצחק בר אלעזר כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה בי מדרשא ואמרו לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד. אלמא דוקא בשלא מסרה אלא שמירת מפתח הא מסר לה שמירת הבית היין אסור דלא מירתתי ונגע. ומכאן נמי שמעינן האי דינא דכל שלא מסר לה שמירת הבית ממש אעפ"י שמסר מפתחות הבית היין מותר שלא מסר לו אלא שמירת מפתח. ומסתברא שאפילו הודיעו שהוא מפליג נמי מותר דכיון דלא מסר לו שמירת הבית הרי הוא כאיניש דעלמא דמתיירא הוא מליכנס בכל עת לבית מפני העוברים והשבים כשאר אנשי המקום. ולענין מחלוקת רשב"ג ורבנן דמתניתין קיימא לן כרשב"ג דלא חאיש לשיתומא אלא אם שהה כדי לפתוח ולהסיר כלי המגופה ולסתום ותתייבש דאמרינן עלה בגמרא אמר רבא הל' כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה דתנן בסוף מתניתין היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגין על השולחן לגין על הדולבקי והניחו ויצא שעל השולחן אסור שעל הדולבקי מותר. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף מה שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות אסורות סתומות כדי שיתפתח ויגוף ותגוב והוה ליה מחלוקת ברישא בקרון וספינה וחנות וסתמא באוכל עמו על השולחן מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם. ודוקא בסתומות הוא דבעינן כולי האי אבל בפתוחות כל ששהה כדי שיוכל ליגע ביין היין אסור גרסינן בפרק השוכר ההוא ביתא דהוה מלי חמרא דישראל ונכרי על ונכרי ואחדיה לדשא באפיה ואיכא ביזעא בדשא אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור. פירוש אחיד דשא שסגר הדלת במנעול מבפנים שאפילו בא ישראל אינו יכול ליכנס שלא מדעת הנכרי. אבל אם לא סגר במנעול מותר דמתיירא שמא יכנס ישראל עליו פתאום. ומסתברא דאיסור דקאמר אפילו בחביות סתומות ואע"פ שאילו בא ישראל אינו יכול למגעו מליכנס ועל כרחו פותח לו אפילו כן אינו מתיירא שהרי יש לו להשמט ולומר לו ישן הייתי ולא שמעתי ותדע לך דהא תניא אחד השוכר ואחד הלוקח בית בחצרו של נכרי אם אין ישראל דר באותה חצר אם אין מפתח וחותם ביד ישראל אסור ואע"פ שאילו בא ישראל אצל יינו ואין העו"ג יכול למגעו. ומיהו בשישראל דר באותה בית מותרת דכיון שדירת ישראל שם אין לו להשמט ממנו בנעילת הדלת בפניו והיינו דקתני התם ישראל דר באותה חצר מותר. והראב"ד ז"ל כתב דכל שיש לו רשות בבית או ביין ואפילו בבית שישראל דר בה או שסופו לחזור בה כגון חנות וספינה אע"פ שלא הודיעו שהוא מפליג אסור דכללא הוא דכל שלא נתפס כגנב אסור. והאי עובדא דביזעא אע"ג דהוה ישראל דר באותה חצר ולא הודיעו שהוא מפליג מתוקם כיון שהיה לו לנכרי שייכות בבית דחמריה הוה יתיב בגוויה. ולפי דבריו יש לנו לומר דההיא דהשוכר או הלוקח בית בחצרו של עו"ג דקתני אם ישראל דר בתוכה מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו דוקא בשלא נעל הנכרי מעולם בפניו היא. ואינו מחוור דכיון שאף העו"ג דר בחצר עשוי הוא לנעול לפעמים חצרו. ואי נמי יש לומר דשני התם דאין לו שייכות בבית ממש שהיה נותן בתוכו וצריכין אנו לחוש לדבריו שכבר הורה זקן. גרסינן עוד שם בפרק השוכר ההוא חמרא דהוה בביתא דהוה דר ישראל בעיליתא ונכרי בתתיתא שמעו קל תגרא נפיק קדים אתא נכרי אחדא לדשא אמר רבא האי חמרא שרי מימר אמר כי היכי דקדים אנא אתא ישראל ויתיב בעיליתא וקא חזי לי. וכגון דאיכא ביזעא בעיליתא ומצי למיחזי לכוליה חמריה הא לאו הכי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסר. ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ונכרי אישתכח נכרי דהוה קאים ביה דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסיר. פירש רש"י ז"ל אי לית ליה לאשתמוטי על הכניסה שרי דכיון דלית ליה רשות ליכנס שם מירתת ואפילו בחביות פתוחות דהוה ליה כבולשת דקתני בפרק השוכר בולשת שנכנסת לעיר בשעת מלחמה בין פתוחות בין סתומות מותרות לפי שאין פנאי לנסך. ואי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסיר ולא דמי למניח נכרי בחנות דאע"ג דלא מיתפיס ביה כגנב דהא מדעת בעל החנות נשאר שם ואפילו הכי חמרא שרי דהתם לא עביד ולא מידי דליתחזי דמיכוין לנסוכי אבל הכא דנכנס שם שלא ברשות רגלים לדבר דלנסך נכנס דאי לא למה ליה דעייל כיון דלא מירתת על הכניסה אע"ג דמיתפיס כגנב על נגיעת היין אסור. אבל הראב"ד ז"ל פירשה דוקא בשנעל אחריו דומיא דברייתא דקא מותיב מינה עלה דקתני ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור הא לאו הכי שרי דומיא דהמניח נכרי בחנותו והמניח יינו בקרון או בספינה. ונראין לי דבריו דאלו לדברי רש"י ז"ל כל היכא דאית ליה לאשתמוטי היאך אומרים אם לא נכנס לנסך למה נכנס והרי הוא יש לו טענה מחמת יראה ארי ואויב או מחמת יין שיש לו שם וכיוצא בו ולזה נכנס ולא לנסך. ההוא ישראל ועו"ג דהוו יתבי ושתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בי כנישתא קם נפק אמר רבא האי חמרא שרי מימר אמר השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי פירש הראב"ד ז"ל דוקא בשהעו"ג שותה יינו דאין לו רשות לעו"ג ליגע ביינו של ישראל ולפיכך העו"ג מתיירא מליגע דבחזקת משתמר הוא דמימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה ואתי ויש מפרשים אפילו בשותין שניהם מיינו של ישראל. ואם תאמר אם כן מאי שנא מהא דתנן היה אוכל עמו על השולחן והניח לגין על השולחן ולגין על הדולבקי שעל השולחן אסור. יש לומר דהכא בשלא הניח היין על השולחן אלא בשעת יציאתו סלקו והניחו במקום אחר דהוה ליה כלגין שעל הדולבקי דשרי והא קמשמע לן רבא דאפילו יצא להתפלל חושש הוא הנכרי דכל שהוא זוכר יינו חוזר הוא ואינו מתעכב כדי שלא יאסרנו עליו. ההוא ישראל ועו"ג דהוו יתבי בארבא שמע ישראל קל שיפורי דבי שמשי קם סליק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מידכר ליה בחמריה ואתי ואי משום שבתא אמר רבא אמר לו איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמרינן יהודאי לא מינטרי שבתא דאי מינטרי שבתא כמה כיסי משתכחן בשוקא ואינהו לא ידעי דסבירא ליה כר' יצחק דאמר מוליכו פחות פחות מד' אמות. וקשיאן לי כל הני עובדי וכי מדכר ליה והדר מאי הוי דהשתא מיהא הא חזי ליה דאזיל דאמאי לא נגע ביה לפי שעה דהא בשאין בו שום חותם ואפילו שום כיסוי אלא לגין פתוח קא מיירי. ויש לי לומר דמיירי דוקא בשיכול לבא וליכנס דרך עקלתון שלא יראנו העו"ג עד שיכנס אצלו ומסתפי שמא עם יציאתו נזכר וחוזר ורואהו. ועדיין קשה לי אם כן לדברי רבא אפילו הודיעו שהוא מפליג למה אסור נימא דמימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה ואתי דהא כי אזיל לצלויי הרי הוא כמודיעו שהוא מפליג לצלויי ואי נמי כי שמע קול שיפורי דבי שמשי הדי הוא כמודיעו שהוא הולך לשבות בביתו ונראה לי דלא אמרו מידכר לחמריה ואתי אלא במפליג בדברים שאפשר לו לעשותו כאן כצלויי ושביתת שבת וכי מידכר לחמריה אתי ועביד הכא צרכיה דמצלי הכא אצל חמריה ושובת נמי אצל חמריה אבל במפליג בדברים שאי אפשר לעשותן כאן כגון שהוא מפליג לרחוץ במרחץ וכיוצא בזה אסור. ועוד צריכא לי גמרא. כל איסור שאמרו בכל הני כתב הראב"ד ז"ל שאינו אלא בשתיה ואינו אסור בהנאה אלא בשהפקידו אצל הנכרי כדי לשמרו ואין עליו שום חותם כדתנן המפקיד אצל הנכרי בפירותיו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בכל הני אסור בשתיה אבל רש"י ז"ל כתב כל שרי דהכא שרי אפילו בשתיה דהא לא נגע קאמרינן וכל איסור דהכא אפילו בהנאה. יש לו שייכות ביין ולא בבית. שנינו בפרק רבי ישמעאל עו"ג שנמצא עומד בצד הגת של יין אם יש עליו מלוה אסור. פירוש בצד הגת בבית שהגת שם ואפילו אינו עומד ממש בצד היין ומשמע אפילו חביות סתומות ואפילו בחותם אחד דהא לא מירתת וכל היכא דלא מירתת אסור עד שיהא בו שני חותמות או מפתח וחותם. ותניא בתוספתא ישראל שהכניס (דף קמו) יין ברשות נכרי אם יש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה אוצר פתוח לרשות הרבים מותר. בעיר שכולה עו"ג אסור עד שיושיב שומר. ואמרינן עלה בגמרא על הדא מתניתין דנכרי שנמצא עומד בצד הגת אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו היין. כלומר שעשאו לו אפותיקי ואפילו אפותיקי סתם וכל שכן אפותיקי מפורש דכל שיש לו מלוה על היין נגע ולא מירתת אבל כל שאין מלותו על היין ממש אע"פ שיש לו מלוה על ישראל בעל היין מותר דמירתת ולא נגע ואפילו הגיע זמנה של מלוה אפילו היה עומד בצד היין סמוך בכדי פישוט ידים דכל שאין לו רשות ליגע בו אפילו נמצא סמוך לו ממש לא חיישינן ואפילו חביות פתוחות דגרסינן בפרק השוכר חצר החלוקה במספיס רב אמר טהרותיו טמאות ובעו"ג אינו עושה יין נסך. ור' יוחנן אמר אף טהרותיו טהורות. מיתיבי הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה אותו חבר שוטח שם פירותיו ומניח שם כלים אע"פ שידו של ע"ה מגעת לשם קשיא לרב אמר לך רב שאני התם שנתפס עליו כגנב. אלמא ההיא דפליגי בה רב ור' יוחנן אפילו בשידו של ע"ה מגעת לשם היא. ואפילו הכי לכולי עלמא בנכרי אינו עושה יין נסך. יש לו שייכות בבית וביין. שנינו בפרק ר' ישמעאל המטהר יינו של עו"ג ונתנו ברשותו ובבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה עו"ג וישראלים מותר בעיר שכולה נכרים אסור עד שיהא יושב ומשמר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר ר"ש בן אלעזר אומר כל רשות העו"ג אחת היא. המטהר יינו של עו"ג ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו אם אין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים. פירוש ישראל שקנה ענבים מן העו"ג ודרכן ועשה יינו בטהרה ולא פרע לו מעות ועדיין היין כאילו הוא של עו"ג וכן העו"ג שדרך גיתו על ידי ישראל ועשאו כדי למכרו לישראלים ונתנו ישראל ברשותו של אותו עו"ג בעצמו אלא שאין העו"ג דר באותה חצר ממש אלא בחצר אחרת אם היה פתח האוצר פתוח לרשות הרבים שאי אפשר לו לעו"ג ליכנס לתוכו שלא יראוהו בני רשות הרבים אם היו ישראלים ועכו"ם דרים באותה העיר מותר ואע"פ שאין ישראל דר באותה חצר ממש ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו דהא מתניתין סתמא קתני ואפילו אין מפתח וחותם בידו ואם איתא דדוקא בשיש מפתח וחותם בידו ליתני הכין בהדיא כדקתני בבית הפתוח לרשות הרבים. וטעמא דמילתא משום דמתיירא מליכנס שם שמא כשיראוהו נכנס שם יחשדוהו שמא נגע ויפסידו יינו עליו. ומיהו דוקא בשלא נמצא באותו בית שהיין נתון בתוכו הא לאו הכי אסור דכיון שיש לו שייכות ביין ונמצא עומד בצדו הרי זה אסור וכדתנן במתניתין דלעיל מינה עו"ג שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש עליו מלוה אסור וכל שכן כאן שהוא שלו ממש ויש לו שייכות בבית ודוקא בשהיה של עו"ג ואי נמי בשמכרו לישראל ולא פרעו עדיין אבל בשמכרו לישראל ופרעו ואילו רצה ישראל להוציאו אינו יכול לעכב על ידו מלהוציאו מותר ואפילו בשאין פתחו פתוח לרשות הרבים ואין מפתח וחותם ביד ישראל כיון שאין העו"ג דר באותה חצר ממש והיינו דקתני כתב לו התקבלתי ממך מעות מותר ובהא מתניתין לא קתני בה פתח פתוח לרשות הרבים ואע"פ שרש"י ז"ל לא פירש כן. ואפשר לומר דאפילו נמצא עומד בצד הגת מותר דהא תנן במתניתין דלעיל נמצא עומד בצד הגת אין לו עליו מלוה מותר ותנן נמי בסיפא והמטהר יינו של עו"ג ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. ויש אומרים שאילו נמצא אותו העו"ג עומד בצד הגת אסור מפני שיש לו שייכות בבית וכל שאינו נתפס כגנב על הבית ונמצא עומד שם אסור. ואינו מחוור בעיני. שהרי הביאו ראיה מיהא מתניתין דהמטהר יינו של עו"ג למתניתין דעו"ג הנמצא עומד בצד הגת דדוקא בשיש לו מלוה על אותו יין כשמואל מדקתני אם כתב לו התקבלתי ויכול להוציאו מותר. ואם איתא דהתם דוקא בשאינו עומד בצד הגת מאי ראיה דשאני התם דאיכא תרתי לטיבותא דכתב לו התקבלתי ואינו עומד בצד הגת אלא משמע ודאי דכל זמן שיכול ישראל להוציאו כלומר שפרעו אפילו נמצא עומד בצד הגת מותר ואעפ"י שאינו נתפס כגנב על הבית הרי הוא נתפס כגנב ומתיירא הוא ליגע. והכין דייקי כל הני עובדי דפרק השוכר דהמניח נכרי בחנותו וכן המניח יינו בקרון וספינה והיה אוכל עמו על השלחן והניח לגין על הדולבקי דכולהו אינו נתפס כגנב על הבית ואפילו הכי בכולהו כל היכי שלא הודיעו שהוא מפליג מותר. והא דאמרינן בפרק השוכר ההוא אושפיזא דהוה יתיב בי חמרא דישראל ועו"ג ואישתכח עו"ג דהוה קאים ביני דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואם לאו אסור דמשמע לכאורה דכל היכא דאינו נתפס כגנב על הבית אעפ"י שנתפס כגנב על היין אסור. התם דוקא בשנעל הפונדק. וכן נראה מפירושיו של הראב"ד ז"ל שכך היא בגירסת הספרים מפורש. ובתוספתא גרסינן פרואר שישראל ועו"ג כונסין לתוכו יין אעפ"י שחביות פתוחות והעו"ג יושב מותר מפני שחזקת המשתמר. ומדברי רש"י ז"ל שכתב בפרק השוכר גבי אי אית ליה לאשתמוטי נראה שהוא ז"ל סובר דכל שיכול להשמט ואינו נתפס כגנב על הבית אסור. וכן דעת הרמב"ם ז"ל ויש לחוש לדבריהם. בעיר שכולה עו"ג אסור אעפ"י שפתוח לרשות הרבים כיון שהיין שלו וברשותו ואין ישראלים דרין בה אינו מתיירא מליכנס שם והילכך אעפ"י שאינו דר ופתחו פתוח לרשות הרבים ומפתוח וחותם בידו של ישראל לעולם אסור עד שיהא ישראל יושב ומשמר וכל שהוא נכנס ויוצא הרי הוא כיושב ומשמר. ואני תמה למה לי יושב ומשמר או נכנס ויוצא בדר באותה העיר בלבד תיסגי דהא קתני בעיר שישראלים ועו"ג דרים בה פתח פתוח לרשות הרבים מותר. ויש לי לומר דהתם דוקא בשישראלים דרים בה לפי שהוא מתיירא שמא יראנו אחד מהם אם לא זה יראנו אחד אבל אם אין ישראלים דרים בה אעפ"י שזה יחידי דר בה אינו מתיירא כל כך כיון דיש לו שייכות בין בבית בין ביין והיינו דקתני בעיר שישראלים ועו"ג דרין בה ולא קתני אם אותו ישראל דר בה וכדקתני בברייתא בחצר אם ישראל דר באותה חצר והוה ליה ריבותא טפי. ומיהו אם ישראל דר באותה חצר ואין העו"ג דר בה לעולם מותר ואפילו אין מפתח וחותם בידו. ואם ישראל ועו"ג דרים באותה חצר גם כן מותר ואפילו אין מפתח וחותם בידו דהיינו כיושב ומשמר וכשומר שאינו בא לקיצין. ואם העו"ג דר באותה חצר וישראל דר בחצר אחרת אפילו היה מפתח וחותם בידו ואפילו שני חותמות אסור עד שיהא יושב ומשמר דתניא בברייתא יינו של עו"ג ברשותו כלומר ברשותו של עו"ג ושהוא דר בה ישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחותם בידו. ואמרינן עלה אמר לו רבי יוחנן לתנא תני אעפ"י שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת אסור אעפ"י שמפתח וחותם בידו כלומר אם ישראל דר בחצר אחרת והעו"ג דר באותה חצר. גרסינן התם בעיר שכולה עו"ג אסור אמאי הא איכא רוכלין המחזירין בעיירות כלומר רוכלים ישראלים אמר שמואל בעיר שיש בה דלתים ובריח. פירש הראב"ד ז"ל בעיר חשובה שרוכליה בתוכה ואין צריכין לרוכלין אחרים שיבאו לה מחוצה לה אמר רב יוסף ואשפה כרשות הרבים דמיא. וחלון כלומר אם יש לישראל חלון פתוח מביתו לאותו אוצר כרשות הרבים דמיא ודקילא כרשות הרבים דמיא כלומר לפי שעולין לו תמיד ללקט פירותיו ואם יכנס שם יראוהו משם. ומסתברא בדקל של הפקר או של ישראל הא של עו"ג לא דהא מעו"ג לא מירתת. פסק רישיה כלומר שיבש ואין שם פירות פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי ומאן דאסר למה ליה דסליק להתם ומאן דשרי זימנין דאבדה ליה בהמה וסליק לעיוני בהדה. דקיימא לן בכל התורה רבינא ורב אחא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא. והלכתא כרבינא לקולא. ועיר שנכנסין לה רוכלין המחזירין בעיירות מותר וכדאמרן דלא אמרו אסור אלא בעיר חשובה שיש לה דלתים ובריח. וקשיא לי אפילו כי איכא רוכלין המחזרין מאי הוי ומאי שנא מיהא דתנן בפרק השוכר עו"ג שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב. ואע"ג דאיכא עוברי דרכים טובא. ויש לומר דהתם בזמן דליכא עוברי דרכים הא בזמן שיש עוברי דרכים מירתתי ולא נגעי וכדאמרינן בפרק אין מעמידין בין הגיתות שאנו. ואי נמי י"ל דהתם אין הכל בקיאין בחבית זו שהיא של ישראל והילכך לא מימנע משום עוברי דרכים. אבל הכא דמטהר יינו על ידי ישראל הכל יודעין בו ומכולהו מירתת. והראשון נראה לי עיקר שהרי במעביר חבית נמי אמרו שם דכל בין הגיתות מיסתפי ולא נגע. וכן אמרו בתוספתא חמרין המדודין מן הגורן לעיר אין חוששין להם לא משום דמאי ולא משום שביעית. עוד קשיא לי אדרבה אפילו בשאין ישראלים דרין שם ואין רוכלין מחזרין למה יאסר והלא ישראל (דף קמז) המטהר לא הודיעו שהוא מפליג ואם כן אף העו"ג מסתפי דילמא השתא מידכר ליה לחמרא ואתי וכדאמרינן בכל הנהו עובדי דבפרק השוכר וי"ל דהכא דיש לו שייכות בבית וביין לא מיסתפי כולי האי. ואי נמי י"ל דכיון שהוא דרך בעיר אחרת כל שיצא הרי הוא כמודיעו שהוא הולך לעירו ולביתו. כתב הראב"ד ז"ל באשפה וחלון ודיקלא שהוא מותר דוקא ביום אבל בלילה צריך לישן בתוכו. וביום נמי דוקא בשהיה היין כולו עומד כנגד הפתח או שהיה כולו נראה מן האשפה ומן חלון ומן הדקל אבל אם אינו כענין זה מה שכנגד הפתח מותר והשאר אסור. וכן כשהוא פתוח לרשות הרבים ממש. ונראה שסמך לו הרב ז"ל בזה על מה שאמרו בפרק השוכר ההוא ביתא דהוה מלי חמרא דישראל ועו"ג ועל עו"ג ואחדיה לדשא באפיה ואיכא ביזעא בדשא אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור. ולי נראה שאין הנדון דומה לראיה דהתם שאני דנכנס ודאי וסגר אחריו. אבל הכא מימר אמרינן חזקה לא נכנס כלל דכל שהפתח פתוח לרשות הרבים מירתת שמא יראוהו נכנס ויוצא או יראוהו מן החלון דרך כניסתו ויציאתו ומפסדו ליה וכיון שאנו תולין בחזקה שאינו נכנס כלל לא שנא כנגד הפתח ולא שנא שבצדדין הכל מותר. והיכא דטיהר יינו של עו"ג ברשותו של נכרי אחר אין דינו כמניחו ברשותו של עו"ג בעל היין אלא הרי הוא כיינו של ישראל ברשות נכרי דבמפתח וחותם סגי ליה ואפילו הפקידו אצלו והודיעו שהוא מפליג ואפילו אין ישראלים דרים שם. דתנן ר"ש אומר כל רשות עו"ג אחת היא. ואיבעיא לן עלה בגמרא רשב"א להקל או להחמיר רב יהודה אמר זעירי להקל הכי קאמר תנא קמא כשם שברשותו אסור כך ברשות עו"ג אחר אסור וחיישינן לגומלין ואתא ר"ש למימר כל רשות עו"ג אחת היא. כלומר בתמיה. ורב נחמן אמר זעירי להחמיר והכי קאמר תנא קאמר במה דברים אמורים ברשות דידיה הוא דאסור אבל ברשות עו"ג אחר מותר ולא חיישינן לגומלין ואתא רשב"א ואמר כל רשות העו"ג אחת היא כשם שברשותו אסור כך ברשות אחר אסור. ותניא כוותיה דרב נחמן אמר זעירי להחמיר. רשב"א אומר כל רשות עו"ג אחת היא מפני הרמאין. וכיון דר"ש להחמיר רבנן להקל. וקיימא לן כרבנן להקל. והילכך ברשות עו"ג אחר כל שיש מפתח וחותם בידו מותר ואינו צריך לומר יושב ומשמר. ודוקא כשהניחו ברשותו של עו"ג שאינו משועבד לו לאותו עו"ג שטהרו ליינו אבל כשהיה אותו עו"ג מתיירא מן העו"ג המטהר יינו כגון שהוא אריסו או עבדו הרי הוא כאלו הוא מונח ברשותו של עו"ג בעל היין. דגרסינן התם דבי פרזיק רופילא אפקידו חמרא גבי אריסייהו אמר רבא אפילו למאן דאמר לא חיישינן לגומלין הני מילי היכא דלא מירתת מיניה אבל כיון דאריסיה מירתת מפרזיק רופילא מחפי עליה. אין לו שייכות לו בבית ולא ביין אעפ"י שהחביות פתוחות והוא נמצא בצד היין ואפילו בתוך פישוט ידים מותר שאין לו תנאי לנסך והוא דלית ליה לאשתמוטי. והיינו מתניתין דפרק רבי ישמעאל ששנינו עו"ג שהיה עומד בצד הגת אם אין לו מלוה עליו הרי זה מותר. ופירשה שמואל שאין לו מלוה על אותו היין אעפ"י שיש לו מלוה על ישראל בעל היין. וגרסינן בפרק רבי ישמעאל ההוא כרכא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ואשתכח עו"ג דקאי ביני דני אמר רבא אם נתפס כגנב שרי ואם לאו אסיר ולפי מה שכתבנו למעלה בשם הראב"ד ז"ל דוקא בשנעל אחריו הא לאו הכי אע"ג דאינו נתפס כגנב על הכניסה מותר דלא גרע מהמניח עו"ג בחנותו ואין כן דעת רש"י ז"ל דשאני התם שעומד שם ברשות הישראל אבל זה אם לא נכנס לנסך למה נכנס וכן נראה גם דעת הרמב"ן ז"ל וכמ"ש למעלה ונראין לי יותר דברי הראב"ד ז"ל וכמו שכתבתי בעובדא דאושפיזא. וגרסינן בפרק השוכר ההיא רביתא דאשתכחא ביני דני והוה נקיטא חופיה בידה אמר רבא חמרא שרי אימא מגבה דחביתא שקלתה ואע"ג דליכא תו אימא איתרמויי איתרמי ליה. והא דנקט רביתא הוא הדין לעו"ג גדול אלא מעשה שהיה כך היה. וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שפירשה דוקא בקטנים ואין דבריו נכונים בזה. וזו אחת מהשגותיו של הראב"ד ז"ל שהשיג עליו וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא אופיא דאיכא למימר מגבה דחביתא שקלתה ולא נגעה בפומה דחביתא אבל כל דבר ידוע שאי אפשר דלא שקלתה מפומא דחביתא אסור אע"ג דנתפסת עליו כגנב דהא גנבי ממש כיון דפתוח חביתא אי לאו דרובא ישראל הוו הוה אסרינן ליה לחמרא. ההוא אריה דנהים בי מעצרתא אישתכח עו"ג דהוה קאי ביני דני אמר רבא האי חמרא שרי משום דמימר אמר נכרי כי היכי דטשינא אנא טשא ישראל אחרי וחזי לי. פירוש הראב"ד ז"ל דמשום הכי איצטריך ליה רבא להא טעמא אע"ג דלית ליה לעו"ג שייכות לא ביין ולא בבית משום דקול אריה נשמע למרחוק ויש לו לעו"ג טענה להשמט כי מחמת האריה נחבא שם וכיון שיש לו להשמט על הכניסה אם לא שיש להתיר משום דמימר אמר דישראל נמי טשו ואתו בתריה הוה לן למיסר. ואני תמר דמאי שנא לדידיה מהמניח נכרי ומעובדא דאושפיזא דפירשה הוא ז"ל דוקא בשנעל הדלת. ועל כרחך נראה לי שגם זה בשנכנס מפחד האריה וסגר אחריו. ולפיכך הוצרך רבא לאותו טעם והכי קאמר כי היכי דטשינא אנא טשא ישראל אחר קודם שנכנסתי אנא ונחבא אל הכלים ורואני. ההוא מסוביתא דמסרה לה מפתחות לעו"ג אמר ר' יצחק בר אלעזר כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה בי מדרשא ואמרו לא מסרה לה אלא שמירת מפתחות בלבד והילכך אין לה שייכות לא בבית ולא ביין. ואעפ"י שהיו חביות פתוחות ואפילו הודיעה שהיא מפלגת ושהתה הרבה מותר דיראה היא מליכנס לבית כלל כשאר אנשי המקום. תניא בפרק השוכר חצר החלוקה במסיפס רב אמר טהרותיו טמאות ובנכרי אינו עושה יין נסך כלומר שידו של עו"ג מגעת. ורבי יוחנן אמר אף טהרותיו טהורות. מיתבי הפנימי של חבר והחיצונה של עם הארץ אותו חבר שוטח שם פירותיו ומניח שם כלים אע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם קשיא לרב אמר לך התם שנתפס עליו כגנב. תא שמע רשב"ג אומר גג של חבר למעלה מגגו של עם הארץ אותו חבר מניח שם כלים ומניח שם פירותיו ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת לשם קשיא לר' יוחנן אמר לך ר' יוחנן שאני התם דאית ליה לאישתמוטי ולומר אימצורי קא ממצירנא ואפילו הכי דוקא לרשב"ג אבל לרבנן בין כך ובין כך טהורות וכל שכן לגבי יין נסך דבכי הא אין העו"ג עושה יין נסך לכולי עלמא. תא שמע גגו של חבר בצד עם הארץ החבר מניח כלים שם ושוטח שם פירות ואע"פ שידו של עם הארץ מגעת שם. אמר לך רב לא איכא רשב"ג דקאי כוותי אנא דאמרי כרשב"ג אלמא אפילו לגבי טהרות לרבנן בכי הא טהורות וכל שכן לגבי יין נסך. גנבים שפתחו חביות ואין ידוע אם עו"ג אם ישראלים אם רוב גנבים של אותו מקום עו"ג אסור ואם ישראלים מותר דגרסינן בפרק השוכר ההוא גנבא דסליק ופתח חביתא אמר רבא חמרא שריא רבו גנבי ישראלי נינהו. ומסתברא דאפילו בעיר שרובה עו"ג ואינו ידוע אם גנבים עו"ג או גנבים ישראלים אם ישראלים שבאותה העיר דרים בשכונה בפני עצמה שאין דרך העו"ג מפסקת אותו הרי אותה שכונה כעיר בפני עצמה ואין הולכין בה אחר רוב העיר כולה אלא אחר רוב השכונה ואע"פ שיש קצת נכרים דרים דהרי שכונה זו כעיר בפני עצמה ואע"פ שאין דלתות השכונה ננעלות וכדרך שאמרו גבי בשר הנמצא דאין הולכין אחר רוב אלא אחר רוב טבחי העיר ואע"פ שאין דלתות מדינה נעולות כדאיתא בשילהי פרק קמא דכתובות. ואמרינן נמי התם חדא בחורבא דמתא וחדא בחורבא דדברא וצריכא אי אשמעינן חורבא דמתא התם הוא דמכשר רב"ג משום דרוב כשרין אצלה אבל חורבה דדברא דרוב פסולין אצלה אימא לא צריכא. אלמא בכל מקום אחר רוב המקום אזלינן אע"ג דרובא דעלמא כנגדו. וכן נמי משמע מדברי רבא בעצמו דאמר רוב גנבי ישראל נינהו ואי בתר רובא דעלמא אזלינן רוב גנבי דעלמא ודאי לאו ישראלי נינהו. שנינו בפרק השוכר בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות כלומר בפתוחות חוששין שמא נגעו ונסכו אבל סתומות מותרות חזקה לא נגעו שאם פתחו ונגעו למה חזרו וסתמו שהם אינן יראים מליגע בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות חזקה לא נגעו שאין להם פנאי לנסך בחפזם ללכת מפחד אויב. גרסינן בפרק אלו מציאות אמר רבי אסי מצא חבית של יין בעיר שרובה עו"ג מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה בא ישראל ונתן סימניה מותרת בשתיה למוצאה. ואמרינן וכי מאחר דאסורה בהנאה למאי מותרת משום מציאה אמר רב אשי לקנקנה. יש מי שפירש דבבא ישראל ונתן סימניה דמותרת בשתיה דוקא בשיש בה חותם בתוך חותם. ואינו מחוור בעיני דאם חותם בתוך חותם מאי למימרא פשיטא. ועוד דלא אמרו חותם בתוך חותם אלא במפקיד אצל נכרי או מייחד אצלו או ששלח על ידו דאי נגעי מירתתי ואי פתחו וסתמו טורחין וסותמין כדי שלא יתפסו כגנב אבל במציאה אם מצאה נכרי ופתח ונגע למה טרח וחזר וסתם. אלא ודאי כל שהיא סתומה מותרת דסתמא לא מצאה ולא פתחה והוה ליה כבולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום דתנן פתוחות אסורות סתומות מותרות. גרסינן בפרק לא יחפור אמר רבי חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיפא. איתמר חבית שצפתה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה עו"ג אסורה כנגד עיר שרובה ישראל מותרת ושמואל אמר אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימר מההיא דקירה אתאי. לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי לא דכולי עלמא אית להו דרבי חנינא והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אם איתא דמהא דקירה אתאי עקולי ופשורי הוי מטבעי לה ושמואל סבר חריפתא נקט ואתאי. וקיימא לן כרב דהלכתא כוותיה באיסורי. ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרייה רבא לימא משום דסבר לה כרבי חנינא ולומר דאפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא ואמרינן שאני התם דלמיגנב מיניה ואצנועי' בגוויה לא עבדי והני מילי דחמרא אבל עינבי מצנעי. ומכל מקום לרבי חנינא אפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא והלכתא כוותיה. והילכך חבית של יין שנמצאת מוצנעת בכרמו של ישראל ויש כרמים אחרים של ישראל סביבותיו קרובים לו ויש כרמים אחרים רבים מהם של נכרים סביבות רחוקים משל ישראל אסורה דאזלינן בתר רובא ואע"ג דאיכא קורבא דמוכח דשל ישראל היתה. ואין צריך לומר בשאין שם של ישראל אלא אותו כרם שהחבית מוצנעת בתוכו שהרי אמרו דלמיגנב מיניה ואצנועי בגוויה לא עבד. והוא הדין להקל וכגון שנמצאת בכרמו של עו"ג אעפ"י שיש כרמים אחרים של עו"ג אי איכא כרמים של ישראל רבים מהם אפילו רחוקים מהם הולכין להקל בתר רובא דישראל והוא שיושבין בין ההרים וכיוצא בזה שאינו מעבר לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה דרובא דעלמא עו"ג נינהו. ואלא מיהו דוקא בשהיה בקבוק או קנקן שדרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בהם אבל חבית גדולה שאין דרכן של עוברי דרכים כיוצא בהן אין חוששין לה לעוברי דרכים וכמו שנכתוב בסמוך. הנהו זיקי דחמרא דאישתכח בי קיפי שרינהו רבא לימא לא סבר לה להא דרבי חנינא (דף קמח) ומשום דקרובים של ישראל שרא להו ואע"ג דרובא דשפוכאי עו"ג נינהו ופרקינן לא שאני התם דרובא דשפוכאי ישראלי נינהו ולאו דחויי קא מדחי ליה דודאי רבא כר' חנינא סבירא ליה דהא רבא גופיה הוא דאמר לעיל מינה שמע מינה מדר' חייא דתני דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה רוב וקרוב הלך אחר הרוב. והילכך דוקא בדרוכא דשפוכאי ישראל הא לאו הכי אסירי ואע"ג דאיכא דישראל דקרובים להו ובדרובא ישראלי נמי הני מילי זיקי רברבי אבל זוטרי אימר מעוברי דרכים נפול. ואי איכא רברבי בהדייהו שרי אימר באברורי הוו מנחי : נשלם השער הרביעי :