תורת האדם/עניין הנחת תפלין
הנחת תפלין כיצד[עריכה]
אבל אסור להניח תפלין מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל: "פארך חבוש עליך" – מכלל דכולי עלמא אסירי.
תנו רבנן: אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפלין. (בשלישי) [משלישי], ושלישי בכלל, מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפלין. משני, ושני בכלל, מותר להניח תפלין. טעמא דר' אליעזר דכתיב "ויתמו ימי בכי אבל משה". טעמא דר' יהושע דכתיב "ואחריתה כיום מר". ומסקנא הלכה כרבי יהושע בהנחה וכיון שהניח ביום שני אינו חולץ, ואפילו באו פנים חדשות.
ופירש רש"י זל הא דקאמרינן שני ימים אסור להניח תפלין ומשני ושני בכלל מותר להניח דשני ימים אסור בהם ומקצת שני ככולו וכן שלישי לר' אליעזר, וכך נמי פירש הרא"בד ז"ל: לרבי אליעזר שנים הראשונים ככולן ומקצת שלישי אסור דכתיב "ויתמו ימי בכי אבל משה" אין ימי פחות משנים וכתיב ויתמו, אלמא שלמים בעינן שמשלים עליהם מן השלישי. וטעמא דרבי יהושע דכתיב "ואחריתה כיום מר" – מדכתיב כיום ולא כתיב יום משמע שיש עליו תוספת מן השני כמעט. ולפי הדרך הזו שפירשו ז"ל נראה שבשבי אכו' אינו מניח שחרית עד שיתפללו ויעמדו מנחמין מאצלו ולאחר מיכן מניחן כל היום ושוב אינו חולץ.
אבל רבינו הגדול ז"ל כתב בהלכות: ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא דכתיב ואחריתה כיום מר וכן כתבו כל הגאונים בחיבוריהם ובתשובות שלהן ז"ל. ואנו תמהים: למה לא אסרו עליו מקצת השני? ואם סמכו הנאונים בזו שאמרו במסכת סוכה בפרק הישן (דף כה:): "אבל חייב בכל מצוות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר וכתיב לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר והני מילי יום ראשון" זו אינה תורה, דהא ביום שני חייב הוא בתפלין, ואף על פי שמקצתו היום נהג בהן אבלות. ונראה לי שכלפי שאמרו לילה לאו זמן תפלין הוא והנוהג שני ימים בתפלין על כרחו נוהג בהן שלשה מפני שאינו יכול להניחן בלילה ולעניין אבלות מקצת היום ככולו לפיכך אמרו שלשה ימים אסור, ומשלישי ושלישי בכלל מותר, וכן שני ימים לרבי יהושע, ונמצא שמקצת היום הזה שנהג בהן כאבל לא מדין אבלות אלא מפני דין תפלין שאמורין בלילה. ולפירוש רבינו והגאונים ז"ל [אין] אלא יום אחד שהוא דין אבלות ובלילה אם נותן או אינו נותן ענין אחר הוא. והסיוע לדבריהם שמצינו בכל מקום ואחריתה כיום מר עיקר מררא חד יומא, לומר שאין יום ראשון תופס לילו, כדאיתא בפרק טבול יום ופרק קמא דברכות ובאבל ובירושלמי תני להא מתניתא הכי: 'אבל ביום ראשון אינו נותן תפילין בשני נותן תפלין ואם באו פנים חדשות הרי זה חולצן כל שבעה, דברי ר' אליעזר. רבי יהושע אומר: ביום ראשון וביום שני אינו נותן תפלין, בשלישי נותן תפלין, ואם באו פנים חדשות אינו חולצן. וזה הלשון סיוע לדברי הגאונים ז"ל.
ומבעי ליה לאבל ליתובי דעתיה ולכווני לביה לתפלין שלא יסיח דעתו מהן, דגרסינן ביומא (דף ז:): אמר רבה בר בר חנא צריך אדם למשמש בתפליו כל שעה, קל וחומר מציץ – ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו, תפלין שיש בהן כמה אזכרות – על אחת כמה וכמה. הילכך מניח להו בישוב דעתו, אבל בשעת הבכי ובשעת ההספד אינו מניח.